newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דור ה-Z בעולם רואה את מה שמסתירים מהצעירים בישראל

אם הצעירים בעולם תומכים בפלסטינים, אמרו רבים בישראל, הם מן הסתם בורים. אבל בתחרות על הבורות, הצעירים בישראל מתעלים אפילו על בני גילם במערב, ותקשורת המיינסטרים עוזרת לטפח את הבורות הזו

מאת:
דיווחי החדשות שהצעירים בעולם מקבלים על מה שקורה בעזה כמעט הפוכים למה שמקבלים הצעירים בישראל. הפגנה פרו פלסטינית בכיכר טרפלגר, אוקטובר 2023 (צילום: אליסדייר היקסון CC BY-SA 2.0)

דיווחי החדשות שהצעירים בעולם מקבלים על מה שקורה בעזה כמעט הפוכים למה שמקבלים הצעירים בישראל. הפגנה פרו פלסטינית בכיכר טרפלגר, אוקטובר 2023 (צילום: אליסדייר היקסון CC BY-SA 2.0)

אחת השאלות המעסיקות את הציבור הישראלי, וגם את התקשורת, ובמיוחד את עיתון "הארץ", מאז מתקפת 7 באוקטובר, היא מה עובר על דור ה-Z בעולם, איך קרה שהוא תומך באופן כמעט מוחלט בצד הפלסטיני בסכסוך?

עלו הסברים שונים לתופעה: דור ה-Z הבינלאומי בור, וכשהוא מדבר על "הים והנהר", אין לו מושג על מה הוא מדבר; הדור הזה רואה בתמיכה בפלסטינים "טרנד" המאשרר את היותו פרוגרסיבי; הוא אנטישמי, טהרני, מורכב מ"צעירים אבודים שמחפשים משמעות ולא מוצאים". הטענות האלה מחזקות את תחושת העליונות של ישראלים רבים, שכן הם, הישראלים הצעירים, מכירים, לכאורה, את הזירה הפלסטינית הרבה יותר מבני גילם ברחבי העולם, ולו משום שהישראלים חווים מלחמות מדי כמה שנים.

אולם אף שנחשפנו למופעים של בורות עמוקה מצד צעירים בעולם, ואף למופעים של אנטישמיות גלויה, כמו הצעירה שנשאה בהפגנה בפולין שלט שעליו ציור של דגל ישראל בתוך סל אשפה ולידו הכיתוב "לשמור על העולם נקי", הניסיונות להאשים אך ורק את הקהל הבינלאומי בבורות מעידים גם על עומק הבורות בישראל לגבי השאלה עד כמה הציבור בעולם, ובמיוחד הצעירים, חשופים לכאב הפלסטיני.

תקשורת המיינסטרים בישראל, כפי שנטען לא פעם, מתעלמת כמעט לחלוטין מהמראות בעזה, כשלפעמים נדמה שנראה לה שתפקידה למנוע ספקות מוסריים בציבור בישראל בנוגע לפעולות הצבא ברצועה. אנחנו זוכים מדי יום לעשרות ראיונות מיליטריסטיים עם חיילים ומפקדים בשטח לצד ראיונות סרק עם משפיעני רשת, שמשתפים היכן היו בבוקר הטבח, אבל לא זוכים אפילו לדקות בודדות של עדויות מעזה או גם לנתונים יבשים לגבי מה שמתרחש ברצועה.

אמנם ההתעלמות הבוטה של התקשורת מהנעשה לפלסטינים לא החלה ב־7 באוקטובר, אבל היא צברה תאוצה בחודשי המלחמה, ומבטאת את הפער ההולך וגדל בין הציבור הישראלי לזה העולמי. כשבזמן שבכלי תקשורת ברחבי העולם תמונות של פלסטינים מעזה מופיעות בשערים הראשיים וזוכות לסיקור יומיומי, בישראל הפלסטינים כמעט אינם קיימים, או גרוע מכך, לא רואים בהם בני אדם.

התמונות שכמעט לא רואים בישראל. פלסטינים שברחו מח'אן יונס באוהלים ברפיח, פברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

התמונות שכמעט לא רואים בישראל. פלסטינים שברחו מח'אן יונס באוהלים ברפיח, פברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

הפערים הללו לא פסחו גם על הדור הצעיר, שצורך ברובו את עדכוני החדשות שלו באמצעות הרשתות החברתיות. סקר שנעשה במהלך אוקטובר 2023 ופורסם ב-Morning Consult מלמד כי 63% מדור ה-Z (גילאי 13-26) בארה"ב צורכים את התוכן החדשותי שלהם לפחות פעם בשבוע באמצעות רשתות חברתיות, בין אם דרך עמודים ברשתות כמו אינסטגרם של עיתונים כדוגמת "ניו יורק טיימס" או של כלי תקשורת עצמאיים דוגמת העמוד הפרוגרסיבי "אימפקט". 32%-30% מהצעירים צורכים חדשות הישר דרך אתרי חדשות ובין 18% ל-32% צורכים חדשות דרך ערוצי טלוויזיה אמריקאיים דוגמת CNN (המספרים מגיעים ליותר מ-100%, כי צרכנים משתמשים ביותר מערוץ מידע אחד). בסקר נוסף שפורסם באתר החדשות Axios, נחשף כי טיקטוק היא הפלטפורמה שהצעירים מעדיפים לצרוך בה את התוכן החדשותי שלהם.

כך, בעוד שבישראל מתעלמים מהנעשה בגדה ובעזה, בעולם, ובמיוחד הדור הצעיר, רואים את הכיבוש מדי יום. בעמוד האינסטגרם של העיתון "גרדיאן" הם נחשפים למציאות חייהם של פלסטינים תחת אלימות המתנחלים; ב-Eye On Palestine, עמוד עצמאי לדיווחים פלסטיניים שצמח במיליוני עוקבים מתחילת המלחמה, הם צופים בתמונות ממחנות עקורים בעזה ורואים תינוקות שנותרו בלי אוכל; ב-Impact הם קוראים על הקטסטרופה ההומניטרית בעזה.

בפעמים רבות שבהן שוחחתי עם צעירים בני גילי מרחבי העולם בשנים האחרונות, בני השיח שלי עימתו אותי  לא פעם עם סרטונים של מעצרים וירי בקטינים, עם קריאות של חיילים המתעדים עצמם קוראים לגירוש תושבי עזה או עם הכרזה מפי לובש מדים כי "היהודי החדש מסתכל על האויב בלבן שבעיניים, ואז מוריד את הראש שלו".

בו בזמן, ביקום מקביל, צעירים ישראלים נחשפים ללאומנות של משפיעני רשת נמוכי־מצח דוגמת גיא הוכמן שהוזמן לעזה בידי הצבא הישראלי ובאחד הסרטונים שלו הציג חדר מטבח בבית הרוס בעזה כמטבח "ערבי־נאצי קלאסי עם תנור לשריפת אנשים". צעירים ישראלים גם רואים זמרים כמו ליאור נרקיס, שצולם בהופעה עם חיילים צורח "עזה יא בת זונה, עזה יא שחורה, יא פח זבל, עזה יא שרמוטה" ועוד קללות מהסוג הזה, ואת צמד הראפרים נס וסטילה, שכתבו מתחת לקליפ לשיר הפופולרי־נקמני "חרבו דרבו", כי "השיר הזה מוקדש לכוחות הביטחון. עם ישראל מאחוריכם. בואו נז*8ן אותם."

עמוד הרכילות "ישראל בידור" הצטרף למדורת השנאה והציע ליותר ממיליון עוקביו לקחת חלק במסע הסתה נגד פלסטינים אזרחי ישראל, ונגד שחקנים בעולם שקראו להפסקת אש. הקמפיין הוליד עשרות אלפי של קללות בפוסטים. העמוד גם הציג סרטון בו נראים חיילים "מקדישים לנועה קירל פצצת מרגמה".

הצבא הכי מוסרי בעולם. חייל גבעתי בבית בבית לאהיה, דצמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

בעיני הצעירים בישראל, מדובר בצבא הכי מוסרי בעולם. חייל גבעתי בבית בבית לאהיה, דצמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

Push IL, עמוד חדשות המופעל תחת הפלטפורמה של "ישראל בידור" ולו מאות אלפי עוקבים, רובם צעירים, פרסם סרטון המציג צעירים מתפרעים באלימות מול יעל איילון, מנהלת בית ספר בתל אביב, שהעזה לשתף פוסט שדיבר על האסון ההומניטרי בעזה. התגובות לסרטון נעו בין "גאווה של המדינה הילדים האלה! דור העתיד", ל"טוב מאוד, אלופים" ועד "לשבור את המנהלת הזאת הכי חזק שיש דור העתיד זה הדור הכי חזק שיש!" בפוסט שעלה באותו עמוד בשנה שעברה, אחרי הפוגרום בחווארה, מאות מהמגיבים שיבחו את המתנחלים הפורעים, כינו אותם "יהודים אמיצים" וקראו "להמשיך לזיין אותם".

אחרי שפרסמתי לפני כמה חודשים כתבה ב"מתחת לרדאר", גוף תקשורת ישראלי לצעירים, עם סיפוריהם של תשעה פלסטינים צעירים חפים מפשע, שנהרגו בגדה ובעזה במטרה להעלות את המודעות לנעשה שם, זכיתי לתגובות חריפות. "צה"ל הוא הצבא ההומני בעולם ועושה כל שביכולתו למנוע פגיעה של חפים מפשע", כתבה לי אחת המגיבות, משקפת את האמונה הכללית במוסריותו של הצבא הישראלי. מגיב אחר טען שמדובר בכתבה "קיצונית" ו"חד צדדית".

בהקשר הזה צריך לציין גם את הפער האידיאולוגי בין הצעירים הישראלים לצעירים בעולם. בזמן שבישראל הדור הצעיר הולך ונשבה בקסמי איתמר בן גביר, צעירים בעולם הלכו לכיוון הנגדי, האקטיביסטי־פרוגרסיבי.

סקר שפורסם ב"וושינגטון פוסט" בינואר האחרון מצא כי יותר מ-40% מ"המבוגרים של דור ה-Z" (גילאי 18-26) מחזיקים בעמדות ליברליות, לעומת 29% שמחזיקים בעמדות שמרניות. קרוב ל-40% העידו כי הם תומכים במפלגה הדמוקרטית, 30% מגדירים את עצמם כ"עצמאיים", ורק 21% תומכים במפלגה הרפובליקאית.

לבנים באמריקה לא רואים שליטה לבנה כעובדה פוליטית. מחאה של black lives matter (צילום: פיונאצ'י בלו, CC BY 2.0)

המודעות למוצא הגזעי ולקשר לצדק בעולם גוברת. מחאה של black lives matter (צילום: פיונאצ'י בלו, CC BY 2.0)

מגמת ההזדהות של צעירים היספנים (לטינים) בארה"ב עם זהותם הגזעית נמצאת במגמת עלייה בקרב דור ה-Z בהשוואה לדורות קודמים, זאת בשונה מלבנים ההולכים ומתרחקים מזהותם הגזעית, בעוד האפרו-אמריקאים שומרים על זהותם הגזעית לאורך השנים. התופעה הזו מחזקת את ההזדהות של הדור הצעיר בארה"ב עם קבוצות בעולם הסובלות מאפליה, ואת סירוב של הדורות החדשים האלה לקחת חלק ב"עולם הישן" ולהשלים עם היררכיות בין קבוצות ובני אדם.

פרופ' דני אורבך, היסטוריון צבאי מהאוניברסיטה העברית, הגדיר את זה כ"עקרון החבילה": מי שמחזיק בעמדות פרוגרסיביות, למשל, תמיכה בזכויות של קווירים על שלל הגוונים והמינים, תומך גם בשוויון ברמה העולמית, ולכן תומך בפלסטינים המופלים לרעה במאבקם מול הישראלים. כך, למשל, צמחו ארגונים המובלים ברובם בידי צעירים כמו "קווירים למען פלסטין" (Queers For Palestine) או פעילי אקלים, ובראשם גרטה טונברג, שקישרו בין "צדק אקלימי" לבין תמיכה בעזה במלחמה.

מופעי הבורות והאנטישמיות של צעירים בעולם, שאינם מכירים באסון של 7 באוקטובר, ראויים לגינוי. אבל לפני שאנחנו מותחים ביקורת על מה שקורה בעולם, כדאי שנסתכל קודם כל על עצמנו, הישראלים, ונראה מה החלק שלנו בכך שישראל מצטיירת בעולם, הרבה לפני המלחמה הנוכחית, כמדינה פושעת וכובשת. עצמנו עיניים, התעלמנו מהעליונות היהודית־לבנה ולא יצרנו קשר בינה ובין ההפיכה המשטרית. נתנו אור ירוק להמשך הכיבוש והדה־הומניזציה המתמשכת כלפי הפלסטינים, שהגיעה לממדים מבעיתים בחודשים האחרונים.

אוראל תמרי הוא עיתונאי פרילאנס בן 20

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf