שנתיים למלחמה, ואף חקירה לא הובילה לכתב אישום על פשעי מלחמה
שני ארגוני זכויות אדם איתרו 27 מקרים במבצע צוק איתן שבהם עלו חשדות לביצוע פשעי מלחמה. האו"ם מצא חשדות דומים. הצבא, לעומת זאת, סגר חלק מהתיקים וגורר רגליים עם השאר. דו"ח חדש של עדאלה ממפה אותם
כותבת אורחת: מונא חדאד
שנתיים לאחר המתקפה הצבאית על עזה, "מבצע צוק איתן", הפלסטינים בעזה עדיין מוצאים ומוציאים עצמות מתוך ההריסות, ומעל למחצית מהמבנים האזרחיים אשר נהרסו טרם שוקמו. שנתיים לאחר המתקפה הישראלית ההרסנית על עזה, ישראל מוכיחה שוב מה שהתברר זה מכבר – היא אינה מעוניינת ואינה רוצה לקיים חקירות אמיתיות של חשדות לפשעי מלחמה או להעמיד לדין את מבצעיהם.
2,251 פלסטינים נהרגו במהלך "צוק איתן", רובם המכריע אזרחים ומתוכם 299 נשים ו-551 ילדים. יותר מ-18 אלף בתים ומתקנים אזרחיים נהרסו וביניהם בתי חולים ותשתיות חיוניות. על אף ההרס והסבל האנושי חסר התקדים, נכון להיום לא היה ולו מקרה אחד של העמדה לדין פלילי של גורם צבאי כלשהו בגין הרג או פציעה של אזרחים או הריסת מבנים אזרחיים.
כפי שקרה בהתקפות קודמות על רצועת עזה, דוגמת "מבצע עופרת יצוקה", חיילים זוטרים הוענשו בגין עבירות ביזה: הפרקליטות הצבאית פתחה בחקירה והגישה כתבי אישום נגד שני חיילים בגין עבירה זו, וחייל נוסף בגין סיוע בביצוע עבירת הביזה מבית בשכונת סג'עייה. מדובר באותה שכונה שבה נהרגו 55 אזרחים, ביניהם 19 ילדים ו-14 נשים, במתקפה של הצבא בין ה-19 ל-20 ביולי 2014.
"תוצאה מצערת"
בדו"ח שפרסם מרכז עדאלה בשיתוף עם מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם (עזה) שנתיים לאחר אותה מתקפה, נבדק מצבן של 27 התלונות אשר הוגשו על ידי שני הארגונים ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט הצבאי הראשי במהלך יולי-ספטמבר 2014. הארגונים דרשו לפתוח בחקירות עצמאיות בגין חשדות להפרות חמורות של המשפט הבינלאומי בזמן המתקפה.
מהדו"ח עולה כי ב-15 מקרים אשר עסקו באירועים חמורים בהם נהרגו ונפצעו אזרחים פלסטינים רבים, ונגרם הרס מסיבי של רכוש אזרחי, הבדיקות והחקירות אשר מקיים הצבא מתנהלות בצורה איטית ומסורבלת, והטיפול בהן טרם הסתיים. ב-11 תיקים אשר הטיפול בהם הסתיים החליט הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר) שאין צורך בפתיחה בחקירה. תיקים אלה התנהלו בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים – הפרקליט הצבאי, המצוי במצב של ניגוד עניינים ומשוא פנים, דחה את התלונות תוך העלאת טיעונים מעורפלים והסברים בעלמא.
כך, לדוגמא, אחד מבין אותם אירועים שהוביל ל"תוצאה מצערת", בלשונו של הפצ"ר, הוא אירוע ההתקפה של בית ספר ברפיח השייך לאונר"א, ואשר שימש באותה עת כמחסה לאלפי אזרחים שהתפנו מבתיהם. אולם הפצ"ר טען, בהודעת עדכון שהוציא לפני כשבועיים, שהצבא איתר ותקף שלושה אנשים רכובים על אופנוע אשר "זוהו כפעילים צבאיים" (מבלי להזכיר את זהותם או הארגון הנטען שהם שייכים לו), ולא הבחין בזמן אמת בקבוצת אזרחים "שהייתה מצויה מחוץ לבית הספר". מכאן שבהתאם לסטנדרטים של הצבא ומנגנון החקירה שלו, תקיפה ליד מקלט ובו אלפי אזרחים והריגת אותם 14 אזרחים, ביניהם 8 ילדים, הינן חוקיות ומקובלות ולא מעוררות חשד סביר לביצוע עבירה פלילית.
הפצ"ר סיים את הטיפול באירוע ללא פתיחה בחקירה פלילית וכמובן מבלי לנקוט בצעדים כלפי מי מהמעורבים. זאת כאשר בהתאם לעדויות ולראיות מבוססות אשר נאספו מזירת האירוע, דובר, בין היתר, על שני אזרחים אשר רכבו על אופנוע, והחימוש שהשתמש בו הצבא מאפשר לשנות את מסלולו של הטיל גם לאחר ששוגר, דבר שעשוי היה לחסוך חיי אדם.
התיק היחיד מבין אותן 27 תלונות בו הורה הפצ"ר על פתיחה בחקירה ולאחר מכן על סגירתה הוא אירוע תקיפתם הישירה והריגתם של ארבעת הילדים בני משפחת בכר בשעה ששיחקו כדורגל על חוף הים בחאן יונס ביום 16 ביולי 2014. אירוע זה התרחש בסמוך לבית מלון בו שהו עיתונאים זרים אשר תיעדו את המקרה.
> שנתיים לצוק איתן: סיפורי המשפחות שנמחקו בהפצצות בעזה
הצבא טען כי הוא תקף על בסיס "תובנה מודיעינית" לפיה הכוח הימי של חמאס היה עתיד להתכנס במקום וכי תקף ברגע שראה דמויות רצות על החוף, זאת מבלי להבחין כי הדמויות הן של ילדים בני 7-9. על כן קבע הפצ"ר כי אומנם הערכת המפקדים התבררה כשגויה אך היא לא הייתה בלתי סבירה. כל העילות לסגירת התיק מבוססות על חומר צבאי בלבד, תוך התעלמות מנכונותם של עדי ראייה שהיו במקום האירוע למסור את גרסתם לגורמי החקירה.
צ'ק פתוח
ועדת האו"ם לחקר אירועי העימות בעזה ב-2014, אשר פרסמה את ממצאיה ביוני 2015, חקרה ומצאה האשמות מבוססות להפרות שיטתיות ורחבות היקף של המשפט הבינלאומי במהלך "מבצע צוק איתן" והביעה חשש שחלק מההתקפות של הצבא הישראלי מהוות פשעי מלחמה. הסחבת בבדיקת וחקירת האירועים וסגירת תלונות רבות ללא פתיחה בחקירה, אף בתיקים ספציפיים שבהם גם ועדת האו"ם הצביעה על חשש להתקפות שהן בגדר פשעי מלחמה, מצביעות בבירור על חוסר נכונות וחוסר רצון מצד ישראל לחקור ברצינות טענות לגבי הפרות חמורות של המשפט הבינלאומי ההומניטארי ולהיעדר כל כוונה מצדה להביא לדין את המבצעים והאחראים.
מכאן המסקנה הברורה היא שישראל ומנגנוני החקירה הפגומים שלה מכוונים בראש ובראשונה להגן ולהקנות חסינות לכוחות הצבא. כך ניתנת הלגיטימציה לצבא לתקוף אזרחים באופן ישיר, להרוס מבנים אזרחיים, ולגרום סבל נוראי לפלסטינים החיים כמעט עשור תחת סגר בלתי חוקי.
מונא חדאד היא עורכת דין במרכז המשפטי עדאלה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן