newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שנתיים לצוק איתן: סיפורי המשפחות שנמחקו במלחמת עזה

142 משפחות פלסטיניות איבדו במהלך המלחמה בעזה בקיץ 2014 שלושה או יותר בני משפחה. פרוייקט מקוון חדש מנציח את סיפורי המשפחות באמצעות צילומים, קטעי וידאו וטקסטים. להעניק פנים לסטטיסטיקת המוות

מאת:

מאת מיכאל שפר עומר-מן

השימוש במספרים ובסטטיסטיקות רווח מאוד בדיווחים ובסיפורים על תקופות של מלחמה ואלימות. לעתים קורה שמלחמות מסויימות נצרבות בתודעה באמצעות מספרים: מספרי הרוגים, הפצועים והעקורים. מסר הבתים שנפגעו או נהרסו. מספר הימים בהם נחתו הטילים, מספר הימים שחלפו מאז חדל הירי.

מיותר לציין כי אנשים אינם מספרים. פרוייקט כתיבה יצירתי ומרגש ברצועת עזה, "אנחנו לא מספרים" (We Are Not Numbers"), מבקש לקחת את המספרים האלה ולעגן אותם בתוך סיפורי החיים האנושיים שהם מייצגים עבור מרבית העולם שצופה בהם ממרחק רב מאזור הסכסוך עצמו.

אך מספר אחד ממלחמת עזה ב-2014 רדף את מנוחתם של הצלמים אן פאק ועלא קנדלי באופן מיוחד: מאה ארבעים ושתיים. 142 משפחות שאיבדו במלחמה שלושה או יותר בני משפחה. המשפחות שנמחקו.

> הריסות המלחמה האחרונה הפכו למגדלור בנמל עזה

אליזט טנבורה עומדת עם שלוש מבנותיה: סונדוס, מלכ, ומרווה (מימן) מול ביתן ההרוס בבית להיא, רצועת עזה. אליזבט איבדה את בעלה ושניים מילדיה במהלך התקפה ישראלית ב-25 באוגוסט 2015. שני בניה האחרים שרדו מאחר ולא נכחו בבית בזמן ההפגזה. (אן פאק/אקטיבסטילס)

אליזט טנבורה עומדת עם שלוש מבנותיה: סונדוס, מלכ, ומרווה (מימן) מול ביתן ההרוס בבית להיא, רצועת עזה. אליזבט איבדה את בעלה ושניים מילדיה במהלך התקפה ישראלית ב-25 באוגוסט 2015. שני בניה האחרים שרדו מאחר ולא נכחו בבית בזמן ההפגזה. (אן פאק/אקטיבסטילס)

פאק, החברה בקולקטיב הצלמים אקטיבסטילס וצילמה בעזה במהלך מלחמת 2014, פגשה כמה מהמשפחות וניצוליהן במהלך המלחמה ולאחריה. במהלך השנתיים האחרונות היא פגשה כחמישים משפחות כאלה. ביחד עם קנדלי ועיתונאים פלסטיניים נוספים, הם השיקו ביום שישי האחרון אתר אינטרנט המביא את הסיפורים של המשפחות הללו באמצעות צילומים, טקסטים, אנימציה, אינפוגראפיקה, קטעי וידאו קצרים ואלמנטים עיצוביים אחרים.

משפחת כילאני מבית להיא איבדה 11 מבניה ב-11 ביולי 2014. אברהים כילאני, אדריכל שחי בגרמניה 20 שנה בטרם חזר לרצועת עזה, נהרג ביחד עם אשתו וחמישה ילדים במהלך הפגזת מגדל המגורים 'סלאם' בעיר עזה. הם ברחו לשם בחיפוש אחר מקלט לאחר שחיילים ישראליים הורו להם לעזוב את ביתם.

אברהים וחמשת הילדים היו אזרחים גרמניים. יש לו שני ילדים מנישואים קודמים המתגוררים עדיין בברלין.

המתחם הוירטואלי המוקדש בפרוייקט המקוון למשפחת כילאני משלב בצורה עוצמתית צילומים, קטעי וידאו וטקסט, החל מסיפורי ילדות על הסתתרות במטעים מפני ההפגזות האוויריות הישראליות בשנות ה-60 ועד לסיפורו של רמסיס, בנו הבוגר של אברהים, המפגין כיום בסולידריות עם העם הפלסטיני בברלין.

> בגלל האבטלה והעוני: הוכפל מספר הילדים שנאלצים לעבוד בעזה

תמונות של 14 ההרוגים מבני משפחת אבו עאמר מוצגות בבני סוהילה, מזרחית לחאן יונס, 15 בנובמבר 2014. 16 מבני משפחת אבו עאמר נהרגו ב-29 ביולי 2014 במתקפה אווירית על בנין אל-דאלי בחאן יונס. בסך הכל נהרגו במתקפה זו 34 אנשים מחמש משפחות שונות. זאת היתה המתקפה הקטלנית ביותר על מבנה מגורים במהלך המלחמה. (אן פאק/אקטיבסטילס)

תמונות של 14 ההרוגים מבני משפחת אבו עאמר מוצגות בבני סוהילה, מזרחית לחאן יונס, 15 בנובמבר 2014. 16 מבני משפחת אבו עאמר נהרגו ב-29 ביולי 2014 במתקפה אווירית על בנין אל-דאלי בחאן יונס. בסך הכל נהרגו במתקפה זו 34 אנשים מחמש משפחות שונות. זאת היתה המתקפה הקטלנית ביותר על מבנה מגורים במהלך המלחמה. (אן פאק/אקטיבסטילס)

השימוש בסוגי המדיה השונים שואב את הקורא אל תוך הסיפור, כאשר המעבר מתמונה טעונה רגשית לקטע וידאו קורע לב מחבר פנים, חפצים וזכירונות אל אותן משפחות שאחרת היו הופכות לסטטיסטיקות יבשות בלבד.

סיפורן של חמש משפחות פורסמו באתר ביום שישי ביחד עם השקתו. סיפורן של יתר המשפחות אמורות להתפרסם במהלך 51 הימים הקרובים, בהתאמה לתאריכים בהם הן נמחקו. כמו כן צפוי האתר לכלול דפי מידע, אינפוגרפיקות, וספריה שתכיל גלריית תמונות, תערוכה ניתנת להורדה, ראיונות נוספים, ועוד.

לאתר האינטרנט קדם סרטון בשם "עזה: פצע פעור". ניתן לצפות בו בעמוד הבית של האתר.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית במגזין 972+

> היישר מהרצועה: הראפר ששר על החיים בעזה

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

עזבתי את עזה, אבל המלחמה עדיין לא עוזבת אותי

יצאתי משג'אעייה, עברתי מחסום של הצבא הישראלי, וביליתי כמה שבועות באוהל ברפיח בדרך לעזוב את הרצועה. אני חושש שההחלטה הזאת תעיק על נשמתי לתמיד, אם יקרה משהו למשפחתי בזמן שאיני שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf