גמזו תיזהר, מגיפות יכולות להיות גזעניות

סימון ה"אחר" כאחראי על מגיפות עתיק כמו ההיסטוריה המתועדת של המגיפות. ההיסטוריון טוקידידס מספר איך האתונאים האשימו את אנשי פלופונסוס שהרעילו את המים שלהם, כשפרצה המגיפה הגדולה באתונה במאה החמישית לפני הספירה.

בימי הביניים, המגיפה השחורה הציתה גל של פוגרומים נגד יהודים. את מחלת העגבת כל מדינה כינתה בשם של עם אחר, שהיה כביכול אחראי למגיפה. בתקופה המודרנית מגפות שונות – כולרה, שפעת, איידס , סארס – הביאו לתגובות גזעניות, שהטילו על קבוצות מיעוט את האחריות על התפשטות המחלה. עם התפרצות פנדמיית הקורונה, ראינו בעולם לא מעט ביטויים לתגובות גזעניות, בעיקר כנגד אסיאתים. בישראל הגזענות לבשה צבעים אחרים, בעיקר האשמת החרדים.

אך גם כשמודעים לקשר רב השנים בין מגיפות וגזענות, מפתיע ומעציב שפרופ' רוני גמזו, פרויקטור הקורונה הארצי, אימץ את השיח הזה והאשים את החברה הערבית ב"כמעט ביצוע פיגוע המוני". והוסיף כי הוא "רוצה יותר אחריות, גם של העולם החרדי, גם של החברה הערבית".

האם גמזו חשב לעומק על הסתירה בין דרישת האחריות בתקופת המגפה לבין הדרתן העקבית של שתי הקבוצות האלה מפורומים של קבלת החלטות במדינה? כמה קל להאשים את שתי הקבוצות שה"מיינסטרים" הישראלי אוהב להאשים. פרופ' גמזו לא תוקף את הצפיפות בחופים אולי משום שבניגוד לחרדים ולערבים, אין שם "מגזר" שניתן לאבחן. כמה קל להתייחס להתנהגות לא אחראית של פרטים כמאפיינת את החברה כולה. כמה קל להאשים את האחר, בעיקר אם מדובר במיעוט מודר, במקום להפנות את חיצי הביקורת כלפי המדיניות הכושלת של הממשלה.

איך הוא יוכל לשכנע עשרים אחוז מהאוכלוסיה אחרי שתיאר אותה כמי שמבצעת פיגוע המוני? פרופ' רוני גמזו בביקור ברהט (צילום: דודו גרינשפן / פלאש 90)

השיח הזה, המזהה אוכלוסיות עם התנהגויות, הוא כל כך שגור, שהחברה הישראלית מדברת אותו על אוטומט, בלי מודעות לזרמי העומק שהדיבור הזה חושף ולסדקים בחברה שהוא מרחיב. רופאים בכלל, ואלו העוסקים בבריאות הציבור בפרט, חייבים לזהות לא רק את סכנות המגפה והוירוסים, אלא גם את סכנות ההדרה – זו שמוכח שהיא פוגעת פגיעה אנושה בבריאות. למנהיגות רפואית יש תפקיד קריטי – בשגרה ובוודאי בעת מגפה – לעמוד מול ביטויי גזענות ומדיניות המפלה בין אוכלוסיות.

לצערינו פרופ' גמזו פוגע לפחות בשלוש דרכים ביכולת להתמודד בצורה אפקטיבית עם המגיפה. ראשית, הכללותיו הגזעניות (והאסוציאציה בין החברה הערבית לבין פיגוע המונית היא מכוערת במיוחד) פוגעות בלכידות החברתית שהיא חיונית להתמודדות טובה עם מגיפות. שנית, הוא פוגע באמינותו בפני עשרים אחוז מהחברה הישראלית. למה שהאזרחים הפלסטינים יאמינו להנחיות של מי שמאשים אותם – את כולם וכולן – בביצוע "כמעט פיגוע המוני"? למה שהחרדיות והחרדים יקשיבו לו, אם הוא מתייחס אליהם בצורה מכלילה? שלישית, כי אי אפשר להתמודד בצורה מוצלחת עם המגיפה, אם בוחרים לחפש שעיר לעזאזל, במקום לנתח אלו טעויות נעשו, מה היה צריך לעשות אחרת, למה נכשלנו ביציאה מהסגר.

לפרופ' רוני גמזו מעלות גדולות ורבות בכהונתו כמנכ"ל משרד הבריאות ומנהל איכילוב, ולזכותו ייאמר כי אחרי שנמתחה ביקורת על ההתבטאויות שלו, הוא התנצל וחזר בו. זהו צעד ראשון הכרחי אך לא מספק. אנו מאמינים שהוא מצוי בעמדה שיכולה וצריכה להוביל מדיניות מכילה, לפחות בכל הקשור לתחום הבריאות. זו המדיניות היחידה שתצליח להתמודד עם וירוס הקורונה ווירוס הגזענות גם יחד. האם הוא, ואנחנו כחברה, נשכיל לעשות זאת? זוהי שאלה חיונית לחיינו כאן.

הדס זיו מנהלת את תחום האתיקה ברופאים לזכויות אדם, דני פילק הוא חבר הוועד המנהל של העמותה