newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גם נגד בכירים: הנשים הערביות לא מוכנות יותר לשתוק מול הטרדות

אפקט me too בערבית הגיע באיחור של שלוש שנים למחוזותינו, ועורר סערה ותגובות נגד קשות. אך המאבק של המיעוט הפלסטיני בישראל אינו יכול להתקדם אם ההנהגה שלנו עדיין נושאת דנ"א פטריאכלי-שוביניסטי, ומפרידה בין צדק לאומי לצדק מגדרי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הרשתות בחברה הערבית גועשות כבר שבועיים. נושא אחד עומד על הפרק. ולא – זה לא הבחירות מועד ג', אלא פרשה של הטרדות מיניות. אז כמנהגי, מתוך חסד לחברי היהודים, החלטתי להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה – כי אין דרך אחרת להיאבק בהטרדות מיניות בכל חברה, וכנראה שגם בחברה הערבית.

אפקט me too בערבית הגיע באיחור צפוי של שלוש שנים למחוזותינו, ממש me too late. מכיוון שאין כאן הרבה ידוענים ותעשיית הבידור במקום המדכא הזה נמצאת בדעיכה, המוקד הוא פעילים פוליטיים וחברתיים בולטים, מרצים, וגברים אחרים ממעמד חברתי גבוה.

הסערה הנוכחית התחילה לאחר שארגון אל-סיוואר, עמותה פמיניסטית פלסטינית המתמחה בסיוע לנפגעות תקיפה מינית בחברה הערבית, השיקה קמפיין במסגרת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, בהשתתפות ארגוני נשים רבים. הפעילות החליטו לפרסם 16 סיפורים של הטרדה מינית – עדות אחת בכל יום. בין השאר, נחשפו בחלק מהעדויות שמות של פעיל חברתי בולט, מנהל עמותה לזכויות אדם, ולסיום הופיע גם שמו של ח"כ ערבי לשעבר.

הממזרות התעוררו. אלפי נשים מפגינות בתל אביב בקריאה "אנחנו לא שקופות", ו"נלחמות בהשתקת נפגעות". (צילום באדיבות דוברות שדולת הנשים בישראל)

באיחור של שלוש שנים, האפקט הגיע גם לחברה הערבית בישראל. נשים מפגינות בתל אביב (צילום באדיבות דוברות שדולת הנשים בישראל)

חשוב לציין שכל הנשים שהעידו בשמן המלא אינן ערביות, אלא מתנדבות ועובדות מחו"ל. כל הנשים הערביות שחשפו את סיפורן נותרו בעילום שם.

התגובות ותגובות הנגד, ההכחשה, ההתנערות והאיומים בתביעות לא איחרו לבוא כמובן, והצליחו לבלבל את כולנו. להלן עמדתי בעניין, שהתפרסמה קודם בערבית כדי שלא יאשימו אותי בבגידה או ריגול למען האויבים.

גם אני, כמו כל פמיניסטית מתחילה, למדתי שצריך להאמין לקורבן – לנשים האחיות שנפלו במלכודת ההטרדות המיניות, האלימות והאונס, ולא להתעניין כל כך בהוכחות ובראיות החותכות. אני, כמו כולן, קראתי את הסיפורים והאמנתי למילים ולהשתלשלות האירועים שמתארות הנפגעות, ואני סומכת על מרכז הסיוע ששמע, תיעד וטיפל במקרים כמו שצריך.

אך גברים ערבים רבים, ולצערי גם כמה נשים, התגייסו בהתלהבות יתרה לטובות החשודים, והתחילו להישמע קולות ששואלים איפה הראיות, איך תוכיחי, למה לא התלוננת ולמה לא הלכת למשטרה במקום לפייסבוק. כל הקולות שאנחנו נלחמים בהם, מתנקזים למקום אחד – של האשמת הקורבן.

להתמודד כדי להשתנות

פעילים רבים נתקלו בקושי להתמודד עם הפרשה, בין היתר בשל זהותו של המוזכר הראשון בה, פעיל בולט למען שוויון וזכויות אדם, איש מוערך בחוגים רבים באליטה ובמנהיגות הפוליטית הפלסטינית בישראל, שנגדו כבר נאספו כמה עדויות וסיפורים בעבר. הוא מנהל מלחמת חורמה בכל החזיתות, וטוען שההאשמות נגדו הן קונספירציה גדולה במסגרת חיסולי חשבונות פוליטיים, שנועדו להשתיק את קולו החזק נגד השלטון ולמען הפלסטינים. לטענתו, "קומץ הנשים הזה" תכננו לסיים את הקריירה הפוליטית שלו, ופעלו לטובת מתנגדיו.

כמה עיתונאים התגייסו לטובתו והצהירו כי ציד המנהיגים לא יעבור, והמליצו לו לא להתרגש כי הם אתו נגד כל הרודפים והמכפישים. פתאום הנשים האלה מואשמות שהן עורפות את ראשי החשודים בהתאם לאג'נדה אנטי-לאומית ואנטי-פטריוטית. הרי אין מה שמדגדג את הרגשות של גברים ערבים יותר מאשר טיעון ה"בגידה במולדת".

ובכן, נשים יקרות ופמיניסטיות בכל העולם, אין סיבה להתרגש. התרגלנו כבר להכפשות מהסוג הזה בכל תחום ובכל מאבק. במאבק נגד האלימות אמרו שאנחנו מחבלות במרקם המשפחתי העדין. במאבק שלנו למען זכויות נשים בדיני אישות אמרו שיש לנו אג'נדה שממומנת בכסף זר, שתפגע בדת האסלאם והשריעה. במאבק נגד פוליגמיה ונישואי בוסר הואשמנו שאנחנו חותרות תחת עצמאותו של בית הדין השרעי, המעוז הלאומי האחרון ששרד במדינת ציון. לא מפתיע שגם במאבק בהטרדות המיניות, המתקפה נגד ארגוני הנשים נמשכת.

הפגנת הנשים בטורעאן. בפייסבוק שאלו, מה קורה, מה הנשים רוצות (צילום: סמאח

הפגנת הנשים בטורעאן ב-2018. בפייסבוק שאלו מה קורה, מה הנשים רוצות (צילום: סמאח סלאימה)

כמו כן, נשמעה טענה כי ארגוני הנשים בעצם פוגעים במאבק שלהם עצמם בצורה הזאת, ושעם החשיפה והפרסום אנחנו מאבדות את האמון ואת התמיכה באג'נדה שלנו. תמיכה עממית שמעולם לא הרגשנו אותה כמובן, אבל בכל אופן איבדנו אותה היום.

לכל אלה אני אומרת: די כבר, נמאסתם אתם והתיאוריות הגלובליות שלכם. הגיע הזמן להבין שארגוני הנשים הם כמו כל ארגון אחר בעל אג'נדה ויעדים, שמקדם את מטרותיו לפי מה שנראה לו נכון. למרות הסיכונים הטמונים בכך, אנחנו משתמשות בכלי העבודה שיש בידינו, כמו פרסום, חשיפה, מחאה, כל מה שאפשר כדי להשמיע את הקולות המושתקים של הנשים. מדובר בארגונים מקצועיים שעושים את השיקולים שלהם, ושלנגד עיניהם עומדים רצון האישה וטובתה.

אני, במסגרת פעילותי בארגון נעם, ארגון פמיניסטי שפועל לקידום מעמדן של נשים ערביות בערים המעורבות לוד ויפו, מביאה כבר מזה עשור סיפורים של רצח נשים בחברה הערבית לכל סלון ערבי, בכל דרך אפשרית. האם משפחות הרוצחים אוהבות את זה? האם מישהו מתענג על החשיפה, על הוצאת הלכלוך החוצה, כשכולם בעיקר רוצים להסתיר ולשכוח? ברור שלא. האם ההפגנות והמחאות מחזירות את הנרצחת לחיים? לצערנו גם לא. גם המשטרה והרשויות לא מחבבות אותנו במיוחד, אבל זה התפקיד שלנו.

כל זמן שחברה לא רוצה להתמודד עם התופעות הקשות של פגיעה בנשים בתוכה, היא לא תשתנה. לכן אנחנו נאלצות לשאת את הדגל הלוהט הזה, לטובת העתיד של כולנו – גברים ונשים כאחד.

השיח בנושא הוא צעד קדימה

ובחזרה לסערה הנוכחית. אחת הטענות שהושמעו נגד הקמפיין – אי שמירה על האיזון המקודש והמהולל בזירה הווירטואלית – היא הזויה בעיני. פתאום הגברים הערבים רוצים חשיפה שווה וזכות תגובה הוגנת, כאילו היינו בעימות תקשורתי ב"אל ג'זירה".

אין זה מתפקידם של ארגוני הנשים לאזן בין החשוד לקורבן, בין מטריד למוטרדת, בין חזק למוחלש, בין פוגע לנפגעת. הקול המושתק הוא שלנו, הנשים. מנגנוני הכוח והפטריארכיה לא פועלים לטובתנו. והעובדה שהידוענים ששמותיהם הוזכרו בקמפיין ותומכיהם קיבלו מיד במה בתקשורת עם הצהרות, הודעות ונאומים רק מדגישה את זה. ספק אם במה כזאת היתה ניתנת לקורבנות אלמלא החשיפה הזאת.

ואם לא ידעתם את זה קודם, פמיניסטיות אינן עיתונאיות בערוץ הכנסת ולא שופטות בבית המשפט החברתי. ולא, אנחנו לא חסידות גדולות של דרישת האיזון בין הצדדים. שנים רבות נדם קולנו סביב הטרדות מיניות בחברה הערבית. עסקנו ברצח נשים ובאלימות קשה, ונושא ההטרדות נתפש כמשהו קליל יחסית ולא מסוכן, חלק מהמחיר שאשה ערבייה צעירה צריכה לשלם בדרך לקריירה ולפעילות ציבורית או פוליטית.

שנים רבות עסקנו ברצח נשים ואלימות קשה. ארון קבורה סמלי בעת הפגנה ברמלה נגד רצח נשים (צילום: אורן זיו/ אקטיבסטילס)

אז בסוף 2019, הנשים הערביות החליטו שנמאס להן מתופעת ההטרדות המיניות במרחב הציבורי, והשיח שמתנהל בנושא, קשה ככל שיהיה, הוא צעד קדימה.

מצערת אותי במיוחד העובדה שהנשים שנחשפו בשמן הן כולן נשים לא ערביות מחו"ל. מצער שגברים ערבים, מנהיגים לעתיד, חשבו שאפשר להתעסק עם מתנדבת צעירה, שתחזור בקרוב לארצה הרחוקה בקרוב עם הסוד המגעיל, והשיירה תמשיך לעבור.

כולי בושה ובוז לכל גבר שמתייחס לגופה של אישה, ערביה או לא, שחומת עור או בלונדינית, עם חיג'אב או עם חצאית מיני, כחפץ שנועד לספק לו רגעי שליטה גברית והנאה מינית מדומיינת. אני מתביישת ומתנצלת בפני כל המתנדבות והעובדות האלה, שעזבו את חייהן ומשפחותיהן כדי להתגייס למאבק הצודק של הפלסטינים בישראל, למען שוויון, צדק וזכויות אדם, וחזרו הביתה פגועות בידי גברים ערבים – שפגעו בכולנו.

אני חושבת שהמאבק של המיעוט הפלסטיני בישראל אינו יכול להתקדם אם ההנהגה הלאומית שלנו עדיין נושאת דנ"א פטריארכלי-שוביניסטי, עדיין מפרידה בין צדק לאומי לצדק מגדרי, בין זכויות אדם לזכויות נשים, ועדיין חיה בשלום עם הדו-פרצופיות הזאת. אתם לא נתקדם, ותחת הנהגתם לא יבוא השחרור.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ח"כ עאידה תומא סלימא בהפגנה נגד אלימות כלפי נשים ברמלה, בינואר 2019 (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

ח"כ עאידה תומא סלימא בהפגנה נגד אלימות כלפי נשים ברמלה, בינואר 2019 (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

פתאום לליכוד אכפת מאלימות נגד נשים ערביות

הליכוד פירסמו השבוע כרזה שתוקפת את ח"כ תומא סולימאן על כך שלא עשתה דבר למניעת רצח של "45 נשים ערביות חפות מפשע", וטוענת כי "רק הליכוד יכול להילחם בפשיעה בחברה הערבית". זה היה יכול להיות משכנע, אילו נתניהו לא היה ראש הממשלה שתחת שלטונו התנפחה הפשיעה בחברה הערבית לממדים מפלצתיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf