גלנט הבטיח יותר דיור ציבורי, אנחנו צריכים לוודא שהוא מקיים
המאבק הנחוש של פעילי הדיור הציבורי מתחיל לשאת פרי, עם ההודעה כי עד 5% מהדירות בבניה על קרקע מדינה יוקצו לדיור ציבורי, וכי יאוכלסו דירות ריקות של חברות הדיור. עכשיו צריך לוודא שההבטחות על הנייר הופכות למציאות
הודעתו של שר הבינוי החדש יואב גלנט, אתמול, שכל בנייה חדשה תכלול עד ל-5 אחוז דיור ציבורי בנוסף לאכלוס הדירות הריקות של החברות המשכנות והגמשת הקריטריונים היא בשורה משמחת. ההחלטה (אם תתממש) אמנם מגיעה מעט מדי ומאוחר מדי, אך היא בהחלט התקדמות משמעותית לעומת ההתעלמות הכמעט מוחלטת של הממשלות הקודמות מהנושא.
אבל עם כל הכבוד לפוליטיקאים, התודות למהלך זה נתונות לפני הכל לפעילים ובעיקר לפעילות הדיור הציבורי. למי שיצאו לאוהלים ביחד עם ילדיהן, לאלו שהגיעו להפגנות והוכו ונעצרו, למשפחות שפלשו לבניינים ודירות. לכל אותם פעילים שהתמודדו ומתמודדים במהלך כל השנים עם דיכוי מצד המערכת, שמגיע בעשרות דרכים מחוסר האפשרות לשרוד, דרך ניסיונות של גורמים ברווחה לאיים על מי שיוצא עם ילדיו לפעילות, ועד להטרדות ולמעצרי הסרק שעושה המשטרה. אלה הם מי שבזכותם התעוררו הפוליטיקאים לעשות את מה שהיה צריך להיעשות כבר לפני שנים. זהו שיעור חשוב שכדאי לזכור: פעילות שטח היא אקט קשה וסוחט אבל היא מניבה תוצאות.
> רפורמת הנדל"ן של כחלון לא סופרת את הדורות הבאים
בבחירות לנשיאות בשנת 2008 טענה הילרי קלינטון, כשהתמודדה מול ברק אובמה, שמרטין לותר קינג היה זקוק לנשיא לינדון ג'ונסון כדי ליישם את החזון שלו בדבר שוויון זכויות. זוהי תפיסת עולם פטרונית (ובמקרה של קלינטון גם גזענית), שמתעלמת מהתנועה בשטח, מהאנשים שהפרו חוקים וישבו במעצר, ובמקרה של מרטין לותר קינג – נרצחו בגלל הפעילות שלהם, ואסור לנו לאמץ אותה.
כחלון ומפלגת ש"ס ישבו בממשלות הקודמות והצביעו בעד חוק ההסדרים שהקפיא את חוק הדיור הציבורי במשך יותר מעשור. אני עוד זוכר את ההפגנות שארגנו מול ביתם של בכירי ש"ס ברחוב הקבלן בירושלים על הדיור הציבורי, הפגנות שבהן רבים מאתנו נעצרו והוכו על ידי המשטרה, ממש מול חלונם של נציגי המפלגה שסירבו להיפגש עם הפעילים. אלפי אנשים שבחרו ביודעין לא לציית לחוקים ולהפר אותם כדי לדרוש ולהשיג צדק ושיוויון. השינוי שאותם נציגים פוליטיים עוברים ביחסם לדיור הציבורי קורה רק בגלל שפעילי הדיור הציבורי הפכו לכוח מיליטנטי שמוכן לצאת ולהיאבק כדי לעצור את תפקוד המערכת.
> שלטי מחאה על אתרי בנייה בירושלים: "כאן יש לבנות דיור ציבורי"
אנחנו צריכים ללמוד לשמוח גם מההישגים וההצלחות ולא להתרכז רק בקשיים וביאוש, ויש על מה לחגוג בהחלטה זו. אבל דווקא עכשיו זה הזמן להמשיך באותה דרך ולא להשאיר את הזירה הפוליטית רק בידי הנציגים האלה בכנסת, כי בלי המשך המאבק ברחוב ההבטחות יתמוססו לעוד כותרת חסרת משמעות.
זה הזמן להמשיך. אם גלנט הבטיח שלא יהיו בניינים ריקים, צריך להראות לו איפה יש כאלה ואם הם עומדים ריקים להיכנס אליהם. צריך לעקוב ולוודא שבכל בניה חדשה יבנה דיור ציבורי, וכמה. זה זמן לשמוח, אבל אין לנוח על זרי הדפנה, יש להמשיך לפעול, למחות, ולדרוש יותר. לכל אחד ואחת מגיעה קורת גג, דיור הוא זכות ולא פריבילגיה.
> עוצרים את פינויי הבתים: הנצחון הגדול של תנועת המחאה בבחירות בספרד
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן