בעוטף עזה ממשיכים לשלם את מחיר הסיפוח והכיבוש
הסרבנות של הממשלה הכושלת הזו לקדם מהלכים מדיניים ולאפשר חלופה לשלטון חמאס ברצועה מחזירים אותנו לאותה נקודה מחרידה, שאת המחיר עליה נשלם שוב משפחתי וקהילתי בעוטף עזה
מחיר הדמים הנורא ששילמנו היה שוב לשווא. בתים הרוסים לאחר טבח 7 באוקטובר בקיבוץ כפר עזה (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
החתימה הישראלית על הסכם הפסקת האש וחילופי חטופים ואסירים מול חמאס, מאוחרת מדי בשביל כל כך הרבה משפחות. בין היתר, היא מאוחרת מדי לחברים הקרובים שלנו, משפחות בוכשטב ופופלוול מקיבוץ נירים, שם התגוררנו עד לפינוי ב-8 באוקטובר 2023. יגב בוכשטב ונדב פופלוול נרצחו בעזה ונקברו באוגוסט האחרון. עסקה מוקדמת יותר יכלה להציל אותם ועוד חיים כה רבים משני צידי הגבול.
ועדיין, מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. הדילמה האישית שלי בתחילת המלחמה, האם להנחות את "קול רבני לזכויות אדם", הארגון בראשו אני עומד, להצטרף לקריאה להפסקת אש מיידית, נראית היום מיותרת. אז הרגשתי שיש מתח עז בין תפקידי כאבא שרוצה להשיב את ילדיו הביתה ולא יכול לעשות זאת כל עוד חמאס ממוקם חמוש מעבר לגבול, לבין הערך הברור של ארגון זכויות אדם שיודע עד כמה מלחמה מזיקה לכלל בני האדם באזור.
הכרענו אז בעד ההצטרפות לקריאה להפסקת אש והיום כולנו מבינים שמה שהיה הוא שיהיה. אנחנו בהמשכה של אותה מלחמה בדיוק, שהחלה עם הקסאמים הראשונים בנחל עוז ושדרות באפריל 2001. כמעט 24 שנים של מלחמה, שהאזרחים בעוטף עזה ובעזה משלמים את המחירים האיומים שלה.
הצביעות של ממשלת הימין על מלא שוברת שיאים. בעיניי, הוויכוח הציבורי על העסקה לגיטימי. זו עסקה רעה. היא משחררת את החטופים טיפין טיפין. אין בה מנופים מספיקים כדי להביא לשחרור מלא, והיא מחזירה את חמאס ממנהרות המוות לשליטה מלאה ברצועה. רק שהחלופות של המשך המלחמה והמשך השבי הן איומות בהרבה. הרבה פחות לגיטימי לקדם בציניות מוחלטת את העמדות הללו בתוך הממשלה הכושלת.
במצב דברים כזה, ממשלה שכשלה לחלוטין בהגנה עלינו ב-7 באוקטובר וכשלה כליל ביצירת מציאות אחרת בעזה, למרות ההרג וההרס הנוראי, חייבת לשלם מחיר ציבורי. הוויכוחים בתוכה נראים כפטפוטים מנותקים של מי שאינם קשורים לאירוע או רוצים לקחת עליו אחריות אמיתית, כמתחייב מתפקידם.
התמונות של החמושים בלב עזה מוכיחות שוב: הסרבנות של ממשלת ישראל לקדם מהלכים מדיניים ולאפשר חלופה לשלטון האזרחי והצבאי של חמאס ברצועה, מחזירים אותנו לאותה נקודה מחרידה במציאות. משפחתי וקהילתי בעוטף עזה נשלם שוב את המחיר של חוסר הרצון לקדם פתרונות לסכסוך הדמים ולשלם את המחירים של משא ומתן עם הנציגים המתונים של העם הפלסטיני.
הרשות הפלסטינית נדחקת שוב ועוד הסכם נחתם עם חמאס, שאחרי כל החורבן וההרג הנורא בעזה, של עשרות אלפי נשים וילדים, יכול לנפנף בהישגים של שחרור אלפי אסירים וחזרה לעמדת השלטון. אנחנו שוב מוצאים את עצמנו כשכפ"צ של ההתנחלויות ומאמצי הסיפוח של סמוטריץ' וחבר מרעיו.
אנחנו שוב מוצאים את עצמנו כשכפ"צ של ההתנחלויות ומאמצי הסיפוח של סמוטריץ' וחבר מרעיו. דניאלה וייס באירוע סוכות בגבול עזה בקריאה להקמת התנחלויות ברצועה (צילום: אורן זיו)
בברירות הנתונות בידינו, הימין ממשיך לנהל את הסכסוך ולדחוף לסיפוח בגדה ולמימוש פנטזיות התיישבות וסיפוח בעזה. כל זה על חשבון הפעלת לחץ מדיני וצבאי אמיתיים שיביאו לשינוי המציאות. מחיר הדמים הנורא ששילמנו, ושילמו קרוב לאלף משפחות ישראליות שאיבדו את ילדיהן בלחימה, היה שוב לשווא.
ועדיין, כמאמר רבי נחמן מברסלב, את שקלקלנו אנחנו צריכים ויכולים לתקן. התיקון חייב להיות עמוק ופוליטי ולהתחיל בניצחון בבחירות של הכוחות שנמצאים היום באופוזיציה, תוך הצעת וקידום חזון חדש לישראל. זה יהיה הזמן שנוכל לדעת שאולי עשינו טוב שהחזרנו את ילדינו לאזורי המלחמה והטבח. לו יהי.
הרב אבי דבוש הוא מנכ"ל ארגון קול רבני לזכויות אדם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
