בן גביר לא מפחיד את המצביעים הערבים

בשבוע שלפני הבחירות השתתפתי בכמה אירועים, חוגי בית ואסיפות של בל"ד, תע"ל וחד"ש. עקבתי גם אחרי אירועים של נשות התנועה האסלאמית (רע"מ), ואחר השידורים של שלוש המפלגות הערביות – שחרשו כל חלקה טובה כדי לעודד את ציבור המצביעים לצאת ביום הבחירות אל הקלפי.

שלוש המפלגות הבינו כנראה מי האויב האמיתי שלהן, והורידו את עוצמת המתקפות זו נגד זו לטובת הכרזת מלחמה על בעלי זכות ההצבעה שלא מתכננים להגיע לקלפי. לפי רוב הסקרים, שיעור ההצבעה הצפוי בציבור הערבי יעמוד על 46%. כדי לקבל שלוש מפלגות בכנסת, צריך לפחות 52%.

יו"ר בל"ד, ח"כ סמי אבו שחאדה, אמר בכנס בחירות בלוד שאנשי התנועה האסלאמית ופעיליה הם אחים ומשפחה שלנו, ושגם תומכי חד"ש ותע"ל כבודם במקומם מונח. לדבריו, אנחנו רוצים להיכנס איתם לכנסת, ולא על חשבונם. והפוסטר החדש של בל"ד אומר בהתאם "4+4+4".

בכנס חירום של חד"ש ותע"ל, דאגו ראשי המפלגות, ח"כ איימן עודה וח"כ אחמד טיבי, לא להאשים את בל"ד ב"שריפת קולות מכוונת", האשמה שהלהיטה את הרשתות במשך כמה ימים והכשילה את הסכם העודפים בין המפלגות. בכלל, לא היה זכר בכנס לאיבה שהשתוללה ברשת בין פעילי בל"ד לחד"ש, שהציפה את היריבות ההיסטורית והמאוסה בין המפלגות.

ברע"מ התנהלו כאילו הם לא מתחרים במפלגות האחרות. המפלגה מגיעה לקרב הזה עם הרבה ביטחון עצמי, ומסירות מופתית לאג'נדת ההשתלבות וההשפעה. בכל ראיון, פעילי רע"מ מציפים את המאזינים בפרטים קטנים של עשייה מתוך הקואליציה והישגים, שלטענתם אי אפשר להשיג בלי קרבה לצלחת. הציבור שלהם מורכב ממצביעים שרוצים לראות בחבר הכנסת הערבי כתובת חליפית לממשלה, לפתרון בעיות בעזרת קשרים עם השליט. בכל מקרה, המשמעת וההתארגנות בשורות התנועה האסלאמית מרשימות.

ראש הממשלה, יאיר לפיד, מצפה מהמנהיגים הערבים, אי שם בחצר האחורית, לעשות את העבודה ולגייס את המצביעים שלהם לטובת "גוש השינוי", שישאיר אותו בבלפור. "אם לא תצאו להצביע", הוא אומר (או מאיים?), "כל מה שיש לכם יילקח".

בנימין נתניהו, מצידו, מנמיך את להבות ההסתה כלפי החברה הערבית, ומתמקד בהשקעה (2 מיליון שקל מתקציב הליכוד) בפיקוח על הקול הערבי בבחירות. הפעם אין את הרשימה המשותפת שתאיים, אז לא צפויים נהירה באוטובוסים או מצלמות בקלפיות. הייאוש ברחוב הערבי עושה את העבודה לטובת הימין, ונתניהו יודע שכל סרטון הפחדה והסתה רק יעודד אנשים להצביע, אז עדיף פשוט לסתום את הפה.

אם לא לפחד, לפחות לצחוק

הדחליל התורן של המצביע הערבי הפעם הוא איתמר בן גביר. תמונות שלו עם אקדח משכונת שייח' ג'ראח, ההצהרות שלו השכם והערב נגד הפלסטינים, ומה הוא יעשה כשר חינוך או כשר לביטחון הפנים, והסלוגן שלו, שתלוי בכל מקום, מעוררים שאט נפש. ח"כ בצלאל סמוטריץ' נראה גזען עדין ומהודק לידו. האחרון מתמקד בקמפיין ל"רפורמה" במערכת המשפט, ואילו בן גביר מתמקד בתקיפה והסתה נגד הפלסטינים אזרחי המדינה.

ועדת הבחירות המרכזית התגייסה גם היא כדי לעודד את האזרחים בכלל, והאזרחים הערבים בפרט, לצאת להצביע, אך בחרה קו ביזארי לקמפיין. בסרטונים, שלטי הרחוב והפרסומים ברדיו בערבית נטען "או שתבחרו, או שתתחרטו. תבחרו" (اما نصوت او نندم. سنصوت). לא מובן על מה נתחרט ולמה, אבל זה מה שחשבו שם שיוציא אנשים מהבית מחר.

בסוף השבוע האחרון לפני הבחירות, דווקא קליפ סאטירי בערבית, ששודר בערוץ מכאן, משך תשומת לב רבה ברשתות בחברה הערבית. השיר, ودع ودع – תגידו שלום שלום, הופק על ידי חבורת צעירים, בהובלת היוצר המוכשר רזי נג'אר, לטובת תאגיד השידור, במסגרת תוכנית הסאטירה "שוסמו" (מהשמו). הוא מצליח להנגיש לציבור את האג'נדה הפוליטית המסוכנת של בן גביר בשפה פשוטה ועל מוזיקה קצבית. משנתו של הרב כהנא מוצגת שם בצורה ברורה, מצחיקה וכואבת לצופה הערבי:

"עזוב את ההצבעה,

לך שב בבית קפה.

תנוח שם ביריחו, תנפוש בווילה עם בריכה.

אל תעשה לי עכשיו, כאילו ערבי גאה,

צא לחורשות

תעשה כמה שיפודים על האש.

תגידו ביי, תגידו ביי

תשכחו את מנסור איימן וסמי

מברוק מה שעשיתם

כהנא עדיין חי".

ולסיום: לא רוצה להצביע? יעטיק אל עאפיה! (יישר כוח), כשהאות ט', סמלה של רשימתו של בן גביר, עוצמה יהודית, מודגשת.

עבור רבים מהמשפיעים בחברה הערבית, הסרטון חסך פוסטים ומאמרי דעה מפולפלים על חשיבות ההצבעה. אבל עדיין, נראה שרוב המצביעים לא מתייחסים יותר מדי ברצינות לסכנה הטמונה בימין הכהניסטי הפשיסטי, ואינם עוקבים אחר ההתעצמות המחרידה של בן גביר.

מילא נתניהו, הוא כבר נוסה ויודעים למה הוא מסוגל. הוא כבר לא מפחיד אף אחד. אך לבוחר הערבי כנראה עדיין קשה להבין את התלות הגורלית של נתניהו בבן גביר – איש ימין קיצוני, מחושב וחמקמק – כדי להקים קואליציה ולשרוד פוליטית. ובן גביר הוא טרנספריסט, המגן הפוליטי והמנהיג של המתנחלים האלימים ביותר בשטחי פלסטין. והברית ביניהם, בכל נוסחה אפשרית, היא אסון לאזרחים הערבים, לפלסטינים בכל מקום, וגם למצביעי מרכז-שמאל בקרב היהודים.