newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בישראל רוצים פועלים פלסטינים, ברשות מעדיפים שיישארו בבית

אחרי שהציגה אותם במשך שנים כ"סיכון ביטחוני", ישראל פתאום רוצה שהפועלים הפלסטינים יישארו לתקופות ארוכות כי חסרות לה ידיים עובדות. הרשות הפלסטינית חוששת שהם יחלו בקורונה ויביאו אותה לגדה. המלחמה על הפועלים, גרסת הקורונה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שאלת הפועלים הפלסטינים העובדים בישראל מלווה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמעט מהרגע הראשון של הכיבוש ב-1967. אבל וירוס הקורונה נתן לשאלה הזאת תפנית לא צפויה. הפעם ישראל היא זו שרוצה שהפועלים הפלסטינים יבואו, והרשות הפלסטינית היא זו שמנסה למנוע את הגעתם.

ישראל זקוקה לידיים עובדות של הפועלים הפלסטינים, וממש לא אכפת לה אם ייחלו בקורונה. הפלסטינים מצדם חוששים שהפועלים האלה יביאו את הקורונה לגדה, וימוטטו את מערכת הבריאות השבירה שלהם.

עובדי משרד הבריאות הפלסטיני מחטאים פועלים שחוזרים מישראל, במחסום תרקומיא ליד חברון, ב-27 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

עובדי משרד הבריאות הפלסטיני מחטאים פועלים שחוזרים מישראל, במחסום תרקומיא ליד חברון, ב-27 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

צריך לזכור: מספר החולים ושיעור ההידבקות בקורונה בישראל גבוהים בהרבה מזה שבגדה המערבית. בעוד שבישראל מספר הנדבקים נכון להיום (יום רביעי בבוקר) הוא יותר מ-9,400 מקרים ו-71 מקרי מוות (8 לכל מיליון נפש), ברשות הפלסטינית מספר הנדבקים הוא 263 ומקרה מוות אחד (0.2 למיליון נפש).

הרשות הנהיגה משטר של סגר חריף בגדה מאז התגלו המקרים הראשונים בבית לחם לפני חודש, והצליחה לעצור שם את המגיפה. אולם היום גם הפלסטינים וגם הישראלים מסכימים שלפחות משליש מחולי הקורונה בגדה המערבית מקורם בפועלים שעבדו בישראל או בהתנחלויות. מכאן קל להבין למה בשטחים הפלסטיניים ישראל נתפסת היום כאזור שמפיץ מחלה מסוכנת, שלרשות הפלסטינית אין אמצעים של ממש להתמודד אתה.

בצל הקורונה, הודיע שר הביטחון נפתלי בנט ב-18 במרץ על מדיניות שהיא כמעט מהפכנית למעמד הפועלים הפלסטינים בישראל.

אחרי כמעט 30 שנה של מדיניות היתרים מחמירה, שהקשתה מאוד על פלסטינים להיכנס לתחומה מ"שיקולי ביטחון" וזרקה אותם לכלא באשמת שהייה או לינה "לא חוקית" בישראל, הודיע בנט על היפוך הקערה. פועלים פלסטינים יורשו להיכנס לישראל, בתנאי שישהו בה 30 יום (פועלים בחקלאות) או 60 יום (פועלים בבניין) באופן רצוף.

הסיבה הרשמית לשינוי המדיניות היתה כמובן הקורונה – הרצון למנוע תנועה מתמדת של פועלים משני צדי הקו הירוק. אבל הפלסטינים לא החמיצו את האירוניה שבמצב החדש.

"בלילה אחד התמונה התהפכה", אומר ל"שיחה מקומית" מוחמד זיאדה, יו"ר איחוד איגודי הפועלים העצמאיים בגדה המערבית ובעזה. "פתאום עשרות אלפי פועלים פלסטינים יכולים לישון בישראל, וכל מה שישראל טענה לאורך השנים כאילו הם מהווים סכנה לביטחון המדינה התרסק. לפתע הם לא מסוכנים. עכשיו מתגלה האמת העירומה של הקשר בין ישראל לפועלים הפלסטינים – יחסים של ניצול, של אינטרסים, חישובים כלכליים".

תלות גוברת

ההחלטה של בנט משקפת את התלות הגוברת של ישראל בפועלים פלסטינים. לפי דו"ח שפרסם ארגון "קו לעובד" ב-2018, מספר הפועלים הפלסטינים עם היתרים עלה מ-32 אלף ב-2013 ליותר מ-65 אלף ב-2018.

הפועלים מתרכזים בעיקר בענף הבניין, שם כ-30% מכלל העובדים בענף הם פלסטינים מהגדה המערבית, בעיקר בתחומים הנחשבים קשים יותר כמו עבודות שלד, טיח, טפסנות וכולי. גם בחקלאות יש נוכחות גדולה לפועלים פלסטינים: 20 אלף עם היתרים ועוד רבים אחרים שעובדים ללא היתרים בתנאים קשים. גם בתעשיית המזון יש לא מעט פועלים פלסטינים.

עכשיו, בימי הקורונה, נראה שהתלות הזאת אולי אפילו גבוהה יותר. בתחום החקלאות, כך מעיד אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, יש מחסור ב"כמה אלפי פועלים", בעיקר בתחום קטיף פרי ההדר, שם נוצרה "מצוקה מאוד גדולה".

סוחרים מעריכים שאחת הסיבות לעליית מחירי הפירות והירקות קשורה למחסור הזה. בעידוד "השומר החדש" וארגונים אחרים, גויסו אלפי מתנדבים ישראלים לעבוד בחקלאות, אבל וילן מכניס את ההתנדבות הזאת לפרופורציות. "ההספק של מתנדב היא חצי מזה של פועל מקצועי", הוא אומר. שלא לדבר על כך שהם באים לתקופות קצרות ונדרשת תקופת הסתגלות לא קצרה.

פועלים פלסטינים נדרשים גם בתחום תעשיית המזון, תעשייה חיונית בזמן חירום. דוגמה לכך אפשר היה לראות במפעל עוף גלאט באזור התעשייה עטרות. המפעל המשיך לעבוד במלוא הקצב, במיוחד לקראת חג הפסח, כשהוא מעסיק מאות פלסטינים מיישובים באזור ירושלים.

אחד הפועלים נדבק שם בקורונה, ואחריו נדבקו עוד יותר מעשרה פועלים. כשחזרו לבתיהם הם הדביקו את בני משפחותיהם. ראש מועצת הכפר קטנה ליד ירושלים סיפר ל"הארץ" כי 48 מבני היישוב חלו בקורונה לאחר שנדבקו מפועלים שחזרו מישראל. הבהלה מובנת. מקרה המוות היחיד מקורונה בגדה המערבית היה של אשה מכפר בידו הסמוך, שנדבקה מבנה שחזר מעבודה בישראל.

הצורך הישראלי בפועלים פלסטינים הביא לידי כך שישראל אפילו לא טרחה לבדוק אותם לפני שנכנסו לעבוד בתחומה. כך, ביום שלמחרת ההודעה של בנט, במחסום ג'למה שבצפון הגדה ובמחסום מיתר שבדרומה נרשמו תמונות מוזרות.

צוותים רפואיים של הרשות הפלסטינית בדקו את הפועלים הפלסטינים לפני שנכנסו לישראל, ואילו בצד הישראלי של המחסום לא נערכה להם שום בדיקה. כלומר בזמן שכל מי שנחת בנתב"ג באותם ימים נאלץ להיכנס למעקב ולבידוד, עשרות אלפי פועלים פלסטינים – כ-47 אלף, לפי הערכות – נכנסו לישראל ללא שום בדיקה או מעקב רפואי.

פועלים פלסטינים מחברון מגיעים מצוידים במיטלטליהם כדי לעבור לישראל במחסום טרקומיא, ב-18 במרץ 2020 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

פועלים פלסטינים מחברון מגיעים מצוידים במיטלטליהם כדי לעבור לישראל במחסום טרקומיא, ב-18 במרץ 2020 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

מלחמה על הפועלים

יותר מכך: בתקשורת הפלסטינית פורסם שבשלב מסוים ישראל "פתחה את השערים" ואפשרה לפועלים פלסטינים להיכנס אפילו בלי אישורי עבודה. גם זיאדה וגם עבד דארי, רכז שטח בקו לעובד, שמעו עדויות שכך אכן קרה.

"זה קורה בהמון מקומות", אומר זיאדה. "רק באזור קלקיליה יש עשרות פרצות בגדר. בדרך כלל החיילים אורבים לפועלים שם. עכשיו נתנו להם לעבור בקריצת עין, בלי אישורים ובלי שום בדיקות. זה לא קורה סתם. הכל בתיאום עם המעסיקים הישראלים שמחכים להם בצד השני".

במינהל האזרחי העדיפו לא להתייחס לשאלה הזאת, אבל מקורות ישראלים אחרים הכחישו שכך קרה. כך או כך, גם מקור ישראלי המעורב בנושא אישר כי בסיטואציה הנוכחית "ישראלים רוצים שפועלים פלסטינים יבואו לעבוד אצלם יותר מאשר שפלסטינים רוצים לבוא".

מה שעורר את הזעם בדעת הקהל הפלסטינית היתה ההתנערות של ישראל ושל המעסיקים הישראלים מאחריות לבריאותם של הפועלים. מוחמד אלמסרי, מזכיר תנועת פתח במחוז בית לחם, מספר כי ההסכם בין הרשות הפלסטינית לישראל  אמר שהמעסיקים של הפועלים שהיו אמורים להישאר תקופה ממושכת בישראל היו אמורים לספק להם מקום לינה ראוי, אוכל וטיפול רפואי. "זה לא קרה", הוא אומר, "את הפועלים החולים זרקו במחסומים".

בעקבות המקרים האלה, מוסיף אלמסרי, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה קרא לפועלים לחזור לשטחים. "חשבנו שזה יפעיל לחץ על ישראל להתייחס אליהם טוב ולספק להם את ההגנה הרפואית הדרושה", אומר אלמסרי. "כשזה גם לא קרה, הקריאה הפכה להיות אמיתית ורצינית.

"אנחנו חוששים לחייהם. ישראל  צריכה אותם כי בלעדיהם המשק שלה יקרוס, רוצה להחזיק אותם אצלה ומציעה להם פיתויים כספיים ומשכורות שבשטחים לא חולמים להרוויח. זה הפך להיות מלחמה בינינו על הפועלים".

הסיטואציה הזאת יצרה מצבים שבעבר נחשבו דמיוניים. אם בעבר הרשות הפלסטינית דרשה מישראל לאפשר לכמה שיותר פועלים לעבוד בתחומה, היום הרשות עושה כל מאמץ למנוע זאת. כוחות הביטחון של הרשות הקימו מחסומים ברחבי הגדה המערבית בניסיון למנוע מהפועלים הפלסטינים להיכנס לישראל או למנוע מהם "לחמוק" חזרה לבתיהם בגדה בלי לעבור בדיקות.

כך, לדוגמה, בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות נראים צוותים רפואיים של הרשות הפלסטינית ממתינים לפועלים פלסטינים החוזרים לגדה דרך פרצות בגדר. החיילים מנסים להרחיק אותם מהגדר, אבל הם מסבירים שאין להם כוונה לחצות אותה, אלא רק לבדוק את מי שחוזר.

בעקבות זאת, התפתחה במהלך השבועיים האחרונים תופעה חדשה: מתווכים מקומים ש"מבריחים" פועלים פלסטינים דרך המחסומים של כוחות הביטחון הפלסטיניים במטרה להגיע למעברים בדרך לישראל.

"המשטרה הפלסטינית אורבת לפועלים בצד הפלסטיני של המחסום", מספר זיאדה. "התמונה התהפכה בין יום. תמיד הבריחו פועלים פלסטינים לישראל. פועלים שניסו להסתנן לישראל שילמו בחייהם, נורו, נפצעו, נתפסו על ידי החיילים הישראלים וחטפו מכות. היה אפילו מקרה שרדפו אחרי פועלים בשדות ולכדו אותם עם רשת כמו שלוכדים חיות.

"היום אותם פועלים צריכים לחמוק מעיני השוטרים הפלסטינים. הם מוברחים למחסומים ולכל הפרצות בגדר. השבוע המשטרה הפלסטינית תפסה מבריח, שניסה להבריח שלושה פועלים ששכבו בתא המטען שלו כמו עוברים". רק היום עצרה המשטרה הפלסטינית ארבעה חשודים בהברחת פועלים לישראל.

החשש שהפועלים החוזרים יפיצו את המחלה ו"יהרסו את העם הפלסטיני" הביאו לביטויי גנאי נגדם, אולי בפעם הראשונה מאז תחילת הכיבוש. עד כדי כך שדובר הממשלה איברהים מילחם פתח את דבריו במסיבת העיתונאים אתמול (שלישי) והבהיר כי "הפועלים הפלסטינים הם מקור לנתינה ולא מקור למגיפה".

"יש קולות שיוצאים נגד הפועלים", אומר זיאדה. "מהר מאוד אנשים שכחו את התרומה שלהם". זיאדה מזכיר ששליש מכלל התוצר בגדה מגיע מהפועלים שעובדים בישראל. "הם גם משלמים מס הכנסה בישראל וישראל מעבירה לרשות סכומים גדולים", הוא מוסיף.

"69 אלף פועלים מחזיקים אישורי עבודה 'חוקיים' בישראל, ויש המון לא חוקיים. הם גם משלמים דמי בריאות בסך 93 שקל שישראל מעבירה למשרד הבריאות הפלסטיני, זה בזמן שעובדי הממשלה ברשות משלמים דמי בריאות בסך 45 שקל בלבד".

זיאדה אומר שהקורונה גם הביאה למאמץ למנוע מפועלים פלסטינים לעבוד בהתנחלויות. כבר לפני כמה שנים קיבלה הממשלה הפלסטינית החלטה האוסרת על פועלים לעבוד בהתנחלויות, אולם – לטענת זיאדה – עד לפני עשרה ימים היא לא נאכפה. עכשיו מחסומים של המשטרה הפלסטינית מנסים למנוע את זה. העובדה שתושב אירטאס באזור בית לחם נדבק בקורונה בעת שעבד בתחנת דלק בגוש עציון ואחר כך הדביק רבים מבני משפחתו נתנה דחיפה למהלך הזה.

פועלים פלסטינים באתר בנייה בקיבוץ כפר עציון שבגוש עציון, ב-15 בפברואר 2018 (צילום: גרשון אלינסון / פלאש90)

פועלים פלסטינים באתר בנייה בקיבוץ כפר עציון שבגוש עציון, ב-15 בפברואר 2018 (צילום: גרשון אלינסון / פלאש90)

מעסיקים מאיימים בפיטורים

"עניין הפועלים הפלסטינים בישראל זה תיק גדול ומסובך", אומר אלמסרי. "אנחנו מודעים לפיתויים הניצבים בפני הפועלים הפלסטינים מבחינת משכורות. לרשות אין אפשרות להחזיק אותם, אבל אי אפשר לזרוק אותם לכלבים בישראל בתנאים זוועתיים".

לדבריו, ישראל מנסה לסכסך בין הפועלים ובין הרשות. כך, לדוגמה, הוא מספר כי לפני כמה ימים הצבא הבריח פועלים מתוך ישראל לאזור ליד רמאללה. "אמרו לפועלים לברוח מהמשטרה הפלסטינית, כי אם היא תתפוס אותם היא תכניס אותם לשבועיים לבידוד והם לא יוכלו לחזור לישראל".

בערב החג, הרשות הפלסטינית אכן הציבה צוותים רפואיים ליד המעברים הגדולים, מתוך כוונה לשלוח את הפועלים שיחזרו לבידוד – בבתים שלהם אם הדבר אפשרי או בבתי מלון שהוכנו מראש. "איזה מחסומים זו לא החלטה שלנו", אומר אלמסרי, "אנחנו לא שולטים בכלום, ישראל זו אשר קובעת. אנחנו מנסים רק לסדר את הכניסה ולבדוק את הפועלים ולדאוג לשלומם".

בסופו של דבר, אף שבימי החג רוב מקומות העבודה של הפועלים הפלסטינים בישראל מושבתים, רק מעטים יחסית אכן חזרו לגדה. זאת לאחר שברשתות החברתיות בגדה נפוצה ידיעה שישראל מרשה להם להישאר גם בימי החג בתחומה. זיאדה מעריך שלמרות הקורונה והבקשות לחזור לגדה, כ-30 אלף פועלים פלסטינים עדיין נמצאים בשטח ישראל.

זיאדה מסביר שאחת הסיבות לכך שהפועלים העדיפו להישאר בישראל, למרות החשש להידבק בקורונה ולמרות התנאים הקשים שבהם מלינים אותם באתרי בנייה או במחסנים במפעלים, היא שמעסיקים איימו עליהם שאם לא יגיעו לעבודה בתקופה הקורונה הם יפוטרו, לא תהיה להם אופציה לחזור לעבוד והם יאבדו את אישורי העבודה שלהם.

דארי מקו לעובד מזכיר שפועלים פלסטינים, גם אם עבדו שנים במקום עבודה בישראל, לא יכולים לקבל דמי אבטלה או חל"ת, משום שרק אזרחים ישראלים או תושבי קבע בישראל זכאים לתשלומים האלה.

דארי מספר כי קו לעובד גם הגיש עתירה לבג"ץ בימים אלה בתביעה לשחרר את דמי המחלה ששילמו הפועלים הפלסטינים במהלך השנים. מדובר ב-500 מיליון שקל שהצטברו במדור התשלומים במשרד האוצר.

לפני כמה שנים, אומר דארי, האוצר בכלל להעביר את הכסף הזה למעסיקים, אבל בעקבות התערבות קו לעובד המהלך סוכל. עכשיו מבקשים שם שהכסף ישמש את העובדים שאינם יכולים או חוששים להגיע לישראל.

דארי מספר שפנה אליו פועל שהודיע למעסיק הישראלי שלו שהוא חוזר לגדה, משום שהוא חושש מהקורונה. "המעסיק אמר לו: 'אם אתה עוזב, לא תקבל ממני גרוש'. הוא שאל אותי מה לעשות. אמרתי לו שאין מה לעשות בינתיים. נדבר אחרי הקורונה", מספר דארי.

בעיה נוספת היא הכספים שחלק מהפועלים שילמו תמורת אישור עבודה בישראל. לפי ההערכות בקו לעובד, כשליש מהפועלים משלמים בין 1,500 ל-2,500 בחודש עבור אישור עבודה למתווכים פלסטינים שנמצאים בקשר עם מעסיקים בישראל שמוציאים בקשות עבודה פיקטיביות. מדובר בכמעט שליש מהשכר החודשי של הפועלים.

דארי מתאר שהתקשר אליו פלסטיני מאזור בית לחם וסיפר לו שהמתווך הפלסטיני המקומי ביקש ממנו את התשלום החודשי בסך 2,500 שקל. כשהוא הסביר לו שאין לו ממה לשלם כי לא יצא לעבודה בגלל הקורונה (ישראל אסרה על כניסת פועלים מאזור בית לחם משום ששם התפרצה המגיפה בתחילה בשטחים), המתווך אמר לו שזה לא מעניין אותו והוא חייב לשלם. "אמרתי לו שיבטל את האישור שלי", מצטט דארי את הפועל.

משבר הקורונה פרץ על רקע מצב כלכלי קשה ממילא בגדה המערבית. לפי נתוני איגודי הפועלים בשטחים, עוד לפני המשבר היו כחצי מיליון פועלים פלסטינים מובטלים בגדה ובעזה.

"200 אלף  פועלים פלסטינים שעבדו בישראל הפכו עכשיו למובטלים", אומר זיאדה. "300 אלף מתוך 360 אלף הפועלים שעבדו בתוך הגדה הם גם מובטלים. לפני הקורונה היה לנו חצי מיליון פלסטינים מובטלים. עכשיו יש לנו מיליון פועלים פלסטינים מובטלים. איך אפשר לחיות ככה?"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מפגין מתעמת עם שוטרים במיניאפוליס, ב-28 במאי 2020 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

מפגין מתעמת עם שוטרים במיניאפוליס, ב-28 במאי 2020 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

בין מיניאפוליס לירושלים: הרטוריקה השקרית של דיכוי המחאות

אנשי הממסד שמנסים לדכא את המרי שפרץ לאחר הריגתו של ג'ורג' פלויד מפעילים אסטרטגיה שמציגה את המוחים כ"אופורטוניסטים" ו"עבריינים", ומרחיקה את הציבור מהמחאה. צודק מי שמקשר בין זה להרג של איאד אלחלאק. בכל זאת, האסטרטגיה הזאת כבר עבדה פה כמה וכמה פעמים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf