אבוי, הבינה המלאכותית במערכת החינוך אינה ציונית דיה

אין אפשרות עוד לשלוט במה שאינו ניתן לשליטה. (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש90)

השבוע קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון על יישומי בינה מלאכותית במערכת החינוך. מתברר כי גורמי המקצוע במשרד מקדימים את הציבור ואת נבחריו בכל הקשור להבנת גודל השעה וההזדמנות, כמו גם בהכרה באתגרים.

מרבית הדוברים בישיבה הביעו חרדה מפני הידע הבלתי נשלט שמנגישה הבינה המלאכותית. חוסר השליטה מאתגר את הפדגוגיה הלאומית, הנשענת על שינון ידע מסונן ומעובד, הנחלת הערכים ועיצוב זהות. את הדיון יזמו חברי הכנסת צגה מלקו (הליכוד), מתן כהנא (המחנה הממלכתי) ומשה טור-פז (יש עתיד). כלומר כמעט הציונות כולה (ולא רק הדתית) נלחמת כאן על שרידותה.

היוזמים טענו שמערכת הבינה המלאכותית של משרד החינוך אינה מספקת מידע מבוסס ומדויק, שכן למשל, היא נמנעה מהגדרת חמאס כארגון טרור. על כן, לדעתם, נדרש להסדיר "מנגנוני פיקוח ובקרה על שימושי הבינה המלאכותית".

גם המידע של הח"כים אינו מבוסס ומדויק

היוזמה לדיון מבוססת על מידע מופרך וחלקי. בחודש פברואר השיק משרד החינוך את תוכניתו לשימוש ביישומי בינה מלאכותית בבתי הספר. לשבחו של המשרד נזכיר, כי על פי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ישראל, סינגפור ודרום קוריאה הן שלוש המדינות היחידות שהתקדמו עד כה בהטמעת יישומי בינה מלאכותית בחינוך.

על פי התוכנית, השימוש בבינה מלאכותית מותר החל מכיתה ד', תחילה בכלים מוגבלים וחלקיים שפיתח המשרד. רק החל מכיתה ח', ובאופן מדורג, ניתן להשתמש במגוון כלים פתוחים שאושרו לשימוש.

מיד לאחר ההשקה, פרסם ד"ר רועי יוזביץ' מהמחלקה להנדסת מחשבים באוניברסיטת אריאל סרטון שבו הוא בחן את הצ'טבוט (תוכנה לניהול שיחת טקסט עם בינה מלאכותית) של המשרד. הוא שאל על מאורעות תרפ"ט, הנכבה של פלסטין ועוד, וקיבל תשובה לקונית: "אני מצטערת, אני לא יכולה לענות על שאלות פוליטיות או היסטוריות רגישות".

יוזביץ' הסיק שהתוכנה של המשרד היא "פוליטקלי-קורקט יותר מדי" עד כדי כך שאין לה ערך. בעקבותיו ניסו רבים לאתגר את הצ'טבוט בשאלות פוליטיות מגוונות וקיבלו את אותן תשובות. זה היה הרקע ליוזמת חברי הכנסת.

יוזביץ' והאחרים לא הצהירו שמדובר בעזר הוראה לכיתות ד' בלבד, מה שהופך את כל טענותיהם לריקות. גם בספרי הלימוד של תלמידי ד' אין תשובות לשאלות כגון אלה שנשאלו. בהחלט מדובר בצ'טבוט שהוגבל, בכוונה תחילה, בהיקף הידע העומד לרשותו, בדיוק כפי שנהוג בכל עזרי ההוראה האחרים, המותאמים לגיל התלמידים.

הידע שאינו ניתן לשליטה

בעיה חמורה יותר הוצגה בישיבה בכנסת על ידי מיכל זכריה, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית (בשידור – 01:02:00). זכריה שאלה את הצ'טבוט של משרד החינוך ואת הצ'טבוט הפתוח (ChatGPT) את אותה השאלה: מה לעשות אם אני עוברת חרם חברתי?

הצ'טבוט הפתוח פתח את תשובתו באמפתיה: "את לא לבד, כואב לי לשמוע שאת עוברת דבר כזה" וכו'. בהמשך הוא פרט מספר מהלכי ביצוע מומלצים, כגון למצוא חברה או חבר שאיתם אפשר לחלוק את הרגשות, למצוא מבוגר שהיא סומכת עליו ולבקש את עזרתו, ועוד.

לעומת זאת, הצ'טבוט של המשרד (שכאמור, הותאם לתלמידי ד') השיב בטיפשות: "נוכל לדבר על מה שקורה לך אחר כך, אבל עכשיו בואי נתרכז במשימה הלימודית שלנו".

הלקח של זכריה מהניסוי הוא שהמשרד אינו צריך להשקיע משאבים ביצירת כלים מהונדסים משלו, אלא לאפשר לכולן ולכולם להשתמש בכלים הפתוחים הקיימים. ממילא התלמידות והתלמידים עושים זאת מחוץ לבית הספר. במילים שלי: אין אפשרות עוד לשלוט במה שאינו ניתן לשליטה.

הלמידה המותאמת אישית

בדבריה הדגישה זכריה גם את היתרון המרכזי של הבינה המלאכותית, והוא מוזכר גם במדיניות המשרד: כלי בינה מלאכותית יכולים לסייע בהוראה מותאמת אישית. מדובר באתגר הגדול ביותר של מערכות החינוך בעולם, שהתעורר מרגע שנקבע שיש להנגיש השכלה כללית לכל הילדות והילדים, ולא רק לבודדים, ילדי האצילים.

כתב על כך קומניוס כבר בשנת 1632: "רק את התלמיד הבודד ניתן ללמד. עם מספר רב של תלמידים זאת בוודאי משימה בלתי אפשרית עבור המורה". הסיבה היא שכל תלמידה ותלמיד נמצאים במקום שונה ברצף ההתקדמות בלמידה, ולכל אחת ואחד מהם אוצר ידע קודם, וחוג מחשבות שונה, שמהווים בסיס נבדל להתקדמותם בלמידה.

הבינה המלאכותית, בשונה מהמורה בשר ודם, יכולה לקיים במקביל עם כל ילדה וילד שיחה אחרת בשפה אחרת. על כן, היא יכולה (אם משתמשים בה נכון), לזהות את נקודת הקושי או את מדרגת הלמידה שבה נמצא התלמיד הבודד, ולהציע לו הסבר או תרגיל המתאים לרמתו.

במצב כזה, על המורות והמורים לעודד, לדרבן וללוות את שלב הלמידה העצמית של כל ילד ברמתו. לאחר שלב קצר זה, מגיע שלב העיבוד והיישום של הלמידה שבו עיקר תפקידם, בין היתר בהנחיית דיון במליאת הכיתה, בקידום עבודה בזוגות של תלמיד מתקדם ותלמיד מתקשה וביזימת עבודה בצוותים הטרוגניים על תוצר של יישום הנלמד.

הפחד מהתפרקות החברה

אלא שבדיוק שני מאפיינים אלה שהדגשתי, ביטול השליטה בידע ולמידה מותאמת אישית, הם אלה שמפחידים את הדור המבוגר.

היטיבה להציג זאת בישיבה נגה ארבל, לשעבר חוקרת בפורום קהלת. "אני רוצה להזכיר לוועדה שחלק מהתפקיד שלנו בתור הורים ומחנכים זה לחַבְרת את הילדים שלנו כדי שיתאימו עצמם לחברה הכללית, ולא להתאים את עצמנו בצורה אין סופית אליהם, כי ככה מייצרים חברה".

גם לגישה זאת שורשים עמוקים בהיסטוריה של החינוך. החשוב בהם היה יוהאן פיכטה, שבשנת 1806 הזכיר למורים בגרמניה שהילד נועד "להיות חוליה בשרשרת" של הסדר החברתי. על כן, היסוד לכל חינוך הוא "שעבוד של דחף אנושיות לאידיאל של החברה".

אם אתה רוצה להשפיע על התלמיד, כתב פיכטה למורה: "אתה צריך לעצב אותו, ולעצב אותו בדרך כזו שהוא לא יוכל לרצות אחרת מאשר מה שאתה רוצה ממנו לרצות". מי שמאמין בתזה החברתית הזאת, אינו יכול לסבול שהידע פתוח, נגיש וחופשי, ושיש בלמידה ממד של עצמאות לכל ילדה וילד.

השיעור החשוב: מי מייצר את הידע

לפי מסמכי המדיניות, משרד החינוך מכיר באתגרים. הבינה המלאכותית אינה אובייקטיבית בשום צורה, ממש כשם שכל ספר, מאמר או מאגר מידע מבטאים את השקפת העולם של מחבריהם.

היא מוגבלת להניב תובנות רק על בסיס אוצר הידע העומד לרשותה. מצד אחד יש שפע של ספרים ומאמרים שבהם ידע מדעי מבוקר, אבל הם לא נסרקו לרשת, או שאינם פתוחים לגישה. מצד שני, יש שפע מידע ברשת שאינו מבוסס ואינו אמין, ודווקא הוא נגיש ליישומי הבינה המלאכותית.

בעיה נוספת היא שאיננו יודעים כיצד הבינה המלאכותית ממזגת את כלל המידע העומד לרשותה, ומפיקה תובנות ומסקנות. היא "חושבת" ממש כמו המוח האנושי, באופן שאינו גלוי לנו. היא יכולה להפיק מסקנות שונות וסותרות על בסיס אותו מידע, ממש כפי שקורה בין אנשים.

מכיוון שהבינה המלאכותית נמצאת כאן, והיא נגישה לכל ילדה וילד, הדבר היחיד שניתן לעשות הוא ללמד את התלמידות והתלמידים כיצד לצרוך באופן מבוקר את המידע שהבינה המלאכותית מספקת. זה השיעור האחד האפשרי וההכרחי.

אכן, מי שמוגדר טרוריסט על ידי בני עם אחד, בהכרח מוגדר כלוחם חופש לבני העם האחר. מה שבעברית נקרא מאורעות תרפ"ט, נקרא בערבית התקוממות אל-בוראק, ובאנגלית: מהומות פלסטין 1929. וזה בדיוק השיעור: מי מציג את הידע, ומה האינטרס שלו?