בדרום לא רוצים נקמה, אלא את הביטחון שבו נתניהו מספסר

בניגוד לסבבים קודמים, הפעם כמעט לא היה ניתן לשמוע בשיחות עם אנשים בשדרות, אשדוד ואשקלון קריאות "לכבוש את עזה" או "לחסל את כולם". אולי זה העייפות והייאוש, או העובדה שבקרב חלק גדול מהציבור מכרסם החשש כי החיסול שהחל את סבב האלימות האחרון נבע משיקולים פוליטיים של נתניהו.

רבים מבין התושבים שאתם שוחחתי השבוע – בין האזעקות והריצות למקלטים – הדגישו את הצורך בהסדרה או בסוג של פתרון. אחרים ביקשו להשקיט תושב שהתבטא בצורה גזענית כלפי מוסלמים בראיון לרשת זרה. מסבב לסבב נראה שליותר אנשים בישראל, ובדרום בפרט, ברור שלא יכול להיות פתרון צבאי שישנה את המצב בעזה ובדרום.

עדות קטנה לשינוי הזה אפשר למצוא גם בדברים שאמר יו"ר כחול לבן בני גנץ אתמול בביקור ב"חדר המצב" של עיריית שדרות. מי שהתגאה במערכת הבחירות הקודמת במספר הפלסטינים שהרג בעזה דיבר בטון מעט שונה הפעם, על הצורך בפתרון ארוך טווח שאינו צבאי בלבד. אחרי שדיבר על הצורך ב"הרתעה", הוסיף: "צריך לאפשר שכנות טובה בין שני הצדדים, לא צריך לוותר על התקווה ולבסס אותה ככל שרק ניתן. חייבת להיות הרתעה, ואם יש פתח להסדרה על בסיס התפתחויות כלכליות ויחסי שכנות טובים – על הכיפאק".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

תושבים במקלט בשכונת העתיקות באשקלון, 13 בנובמבר 2019 (צילום: אורן זיו)

"רק דורשים את הזכויות שלנו, לא מעבר לזה"

הרחק מהאזעקות, היה מעניין לשמוע בכירים ישראלים באולפנים שפתאום מדברים על חמאס כמבוגר האחראי, ודורשים ממנו לאכוף את "הרגיעה" שסוכמה אחרי הסבב האחרון במאי; זאת בזמן שהממשלה לא מוכנה לדבר בצורה ישירה עם חמאס, וממשיכה לכפות את המצור על הרצועה כבר 13 שנה, אותו מצור שהוא הגורם העיקרי לתנאי המחיה הבלתי אפשריים ברצועה.

לפני שנה, ב-13 בנובמבר, נהרג מחמוד עבד אלחמיד אבו עסבה, תושב חלחול שבגדה, מרקטה שפגעה בבניין בשכונת העתיקות בדרום באשקלון, אחת השכונות העניות בעיר. אבו עסבה נהרג במיטתו, אך גם אם היה מספיק לקום לא היה לו מקלט לרוץ אליו. שנה מאוחר יותר, כמעט דבר לא השתנה. הבניינים שנפגעו מטילים במאי ובנובמבר שעברו אמנם שופצו ונצבעו מחדש, ובחלק מהרחובות הוצבו "מיגוניות" קטנות שבהן ניתן להתחבא לכמה דקות בעת אזעקה, אך בבניינים עצמם אין מקלטים או ממ"דים, והתושבים נאלצים לרדת במדרגות ולרוץ מאות מטרים עד למקלטים הבודדים שקיימים בשכונה. ההגעה אליהם אורכת כמובן יותר מ-30 או 40 השניות שבין האזעקה לנחיתה של רקטה.

במקלט 302, ברחוב הרב מימון שבשכונה, מצטופפים עשרות אנשים. חלקם מבקשי מקלט מסודן שמספרים על המחסור בציוד לשינה, מזון וציוד לילדים. התרומות שבהן מתגאות החברות הגדולות במשק לא מגיעות לכאן. אחת התושבות מביאה שתיה ודואגת להאכיל על חשבונה את התושבים. "כפו עלינו להיות במקלט. אנחנו רק דורשים את הזכויות שלנו, לא מעבר לזה", אומרת שכנה אחרת.

איפה האופוזיציה?

היומיים האחרונים סיפקו תזכורת לעובדה שלמעט ההנהגה הפלסטינית בישראל, כמעט לא קיימת בארץ אופוזיציה לפעילות צבאית-כוחנית. אמנם ניצן הורוביץ ממרצ התבטא בנחרצות לגבי עיתוי הפעולה והרצון של נתניהו לסכל ממשלת שמאל-מרכז ולהתחמק מכתבי האישום, אך הוא לא יצא נגד החיסול עצמו – חיסולים שבישראל נוח לשכוח שהם למעשה הוצאה להורג ללא משפט, שגבו גם הפעם את חייהם של בני משפחתו של יעד החיסול. רק מעטים במרצ, ובעיקר חברי הרשימה המשותפת ופעילי שמאל עצמאיים יצאו נגד ההתקפות בעזה, בדרישה להסרת המצור ונגד "מדיניות החיסולים".

למרות שגם המחאות קטנות מסבב לסבב, הפעם נתניהו עצמו זיהה את ההזמנות להסית כנגד כמאה המפגינים שהתכנסו במרכז תל אביב ביום הראשון למתקפה. עיתונאי שמסקר את הנעשה בכנסת הזכיר שנתניהו ממעט לנאום במליאה, למרות האפשרות שלו לבקש לעלות ולנאום מתי שירצה. בדרך כלל הוא מעדיף לזמן אליו את העיתונים ל"מסיבת עיתונאים" במעונו הרשמי, כשלא פעם בכלל לא ניתנת הזדמנות לשאול שאלות. סביר שנתניהו הגיע לשם הפעם כדי להתעמת עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, שאכן הוצאו מהאולם לאחר שקראו לו "שקרן". אך ההופעה הנדירה שלו בכנסת בעיקר מעידה על מצבו הקשה, ועל הרעיונות ההולכים ואוזלים להוציא אותו מהסבך.

לאור ההכרזה על הפסקת האש משעות הבוקר (חמישי) והצלחתה היחסית, בישראל כבר מתפנים לסכם את הסבב ומגדירים אותו מוצלח – למרות שיתוק גוש דן לשעות ארוכות ביום שלישי. אפשר רק לקוות שבעתיד ייחשף כיצד התקבלה ההחלטה להשבית את הלימודים ושירותים אחרים בתל אביב, ואם המטרה היתה ליצור תחושת חירום שתשרת את נתניהו בדרך לממשלת אחדות עם גנץ.

כרגיל, את המחיר משלמים הפלסטינים. עזה, נובמבר 2019 (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כרגיל, את המחיר של "הסבב המוצלח" משלמים הפלסטינים בעזה, שם נהרגו לפחות 34 פלסטינים, ו-109 נפצעו מאז יום שלישי בבוקר. בין ההרוגים שמונה ילדים ושלוש נשים. לא ברור כמה מהגברים שנהרגו אכן קשורים לג'יהאד האיסלאמי, וכמה מהם נהרגו כשהיו בביתם ולא בפעילות צבאית.

שעות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, הצבא ביצע עוד "חיסול ממוקד" שבו נהרגו שמונה בני משפחת אבו מלחוס, בהם חמישה ילדים ונערים, בזמן שישנו בביתם בדיר אל באלח. בין ההרוגים אבי המשפחה רסמי אבו מלחוס. אתמול נהרג תושב הרצועה ביחד שני ילדיו בני שבע ו-24, כשחזר לביתו רכוב על אופנוע ושני בניו יצאו לקראתו.

לפני שבישראל חוזרים בהתלהבות לפרקטיקה של הוצאות להורג ללא משפט, חבר הכנסת מוסי רז ביקש להזכיר שבדיוק לפני שש שנים, ב-14 בנובמבר 2012, חוסל רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי. אז הבטיחו בממשלה ש"אזרחים ישראלים לא יישבו עוד במקלטים".