newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביידן האדום?

הנאום החשוב ביותר של ה-1 במאי השנה נישא ב-28 באפריל בבית המחוקקים האמריקאי. הנשיא ג'ו ביידן קבע בו שמדיניות "החלחול למטה" היא קשקוש, והתחייב להשקיע ישירות בעובדים ובתחומים שמקדמים את האינטרס הציבורי. לכל הפחות, מדובר בשינוי תפיסתי גדול

מאת:

הנאום החשוב ביותר של ה-1 במאי השנה ניתן דווקא ב-28 באפריל, ולא במסגרת הפגנת פועלים. זה היה הנאום המסורתי של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לרגל 100 הימים הראשונים של כהונתו.

ביידן הקדיש חלק ניכר מהנאום לתוכנית האמריקאית ליצירת מקומות עבודה שלו – The American Jobs Plan – התוכנית הנרחבת ביותר בתחום מאז סוף מלחמת העולם השנייה, שהיעד שלה הוא יצירת מיליוני מקומות עבודה (לא נאמר בנאום בכמה מיליונים מדובר).

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן (צילום: הבית הלבן)

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן (צילום: הבית הלבן)

נכון, כל נשיא אמריקאי, בעיקר בתקופות של משבר כלכלי, מבטיח שייצור מקומות עבודה. אך התוכנית של ביידן שונה מהבטחות קודמות, משני טעמים מרכזיים. הראשון הוא התחומים, הציבוריים בעיקרם, שבהם הוא מבקש לייצר משרות לעובדים. השני הוא בקביעתו שמדיניות "החלחול למטה" היא קשקוש, ולכן ההשקעה היא ישירות בעובדים – ולא במעסיקים.

כפי שכבר נכתב לא מעט, מדובר בתוכנית שמזכירה את התוכניות של נשיא ה"ניו דיל", פרנקלין דלאנו רוזוולט: השקעות בתחומים שיקדמו את האינטרס הציבורי, ולא את הרווחים של גורמים פרטיים.

ביידן מתחייב, למשל, להחליף את כל צינורות הובלת המים שמכילים עופרת. מתברר שב-10 מיליון בתים בארה"ב וב-400 אלף בתי ספר עדיין מותקנים צינורות מזהמים כאלה. הוא דיבר גם על שדרוג רשת החשמל, בעקבות קריסת רשתות בסופות בשנה האחרונה, בעיקר בטקסס.

בנוסף, דיבר ביידן על תוספת של מאות אלפי מטפלים סיעודיים – לזקנים ואנשים עם מוגבלות, אשר נזקקים לטיפול בבית. הוא הזכיר 800 אלף מטופלים שמצבם הכלכלי מזכה אותם בסיוע מהמדינה לשם קבלת טיפול סיעודי, אשר זקוקים למטפלים (גם בישראל חסרים עשרות אלפי עובדים בסיעוד, אולם במקום להעלות את שכרם, מתעקשת הממשלה, לאפשר העסקה של עובדים זרים בתנאים מחפירים, וגם זאת בעיקר על חשבון המטופלים).

נשיא ארה"ב התייחס בנאומו לעבודות הקשורות ישירות למשבר האקלים: חיפוי בתים, הקמת חצי מיליון תחנות לטעינת מכוניות חשמליות, וייצור החלקים לטורבינות רוח ולכלי רכב חשמליים. הוא מבקש גם לשלם לחקלאים על שתילת גידולים המקטינים את כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר. צריך לזכור, כי בארה"ב יש תמיכה מסיבית בחקלאות ובחקלאים, בניגוד מוחלט למדיניות בישראל, אשר רואה את החקלאים כנטל, כנראה בשם היותם שייכים ל"אליטה הישנה".

בניגוד מוחלט למדיניות הכלכלית בישראל, אשר מבקשת כל העת להרחיב את היבוא בשם ה"תחרות", ביידן קרא להעדפה של רכישת מוצרים אמריקאיים, ואף הבהיר כי אין בכך שום דבר שסותר הסכמי סחר בינלאומיים.

על כל אלה מתווספת הבשורה המשמעותית, של הגדלת שכר המינימום המחייב עבור קבלנים וקבלני משנה של הממשל הפדרלי ל-15 דולר בשעה: אחרי שההצעה להעלות את שכר המינימום הפדרלי נפלה בסנאט בתחילת מרץ, ביידן חתם ב-27 באפריל על צו נשיאותי שמעלה את שכר המינימום לעובדים של קבלנים וקבלני משנה של הממשל הפדרלי, שנוגע לכ-400 אלף עובדים.

קביעת שכר מינימום תמיד מעלה את החשש להאחדת השוק כלפי מטה – במקום שיהווה בסיס, הופך שכר המינימום פעמים רבות לנורמה המקובלת, כשבמקום לבחון מהו שכר ראוי, במקצועות רבים פשוט מתיישרים עם המינימום ההכרחי. שכר המינימום בישראל (5,300 שקל בחודש למשרה מלאה ו-29.12 שקל לשעה), למשל, אינו מאפשר קיום בכבוד.

ההחלטה של ביידן להעלות את שכר המינימום לקבלנים וקבלני משנה של הממשל ל-15 דולר בשעה (כ-8,845 שקל בחודש) מתיישרת עם שכר המינימום הגבוה ביותר בין מדינות ארה"ב, ומעלה את שכר המינימום לקבלנים שקבע הנשיא ברק אובמה בצו קודם (10.10 דולר לשעה). עם זאת, עדיין מדובר בשכר נמוך מאוד במונחים אמריקאים, שמוגדר אמנם מעל קו העוני, אך עמוק בתוך רמת השכר שזכאית לתמיכה (Hud Low Income Level).

ביידן גם מפציר בקונגרס להעביר את החוק להגנת הזכות להתאגדות, מתוך הכרה בחשיבותם של איגודי העובדים. אמנם מותר לעובדים בארה"ב להתאגד כבר יותר ממאה שנה, אבל החוק החדש אמור להחיל את הזכות על מגוון רחב יותר של עובדים ולהגביר את יכולתם של עובדים להתמודד מול מעסיקיהם.

מבחינת מיסוי, התוכנית של ביידן שאפתנית, אך רחוקה מאוד ממה שנדרש. עד הרפורמה של רונלד רייגן ב-1981, שיעור המס הממוצע על המאיון העליון בארה"ב היה 82%, מהם 70% מס פדרלי. רייגן קיצץ את הרמה הזאת ל-50% ובהמשך ירד המס הפדרלי המקסימלי ל-28% בלבד.

כפי שהראה תומס פיקטי במחקריו, ריכוז ההון במה שמכונה מדינות דמוקרטיות במאה ה-21 דומה לזה שהתקיים במאה ה-19, וממשיך להידרדר. על פי נתוני ה-WID (מאגר האי שוויון העולמי), ב-2019 המאיון העליון בארה"ב החזיק בכ-35% מסך העושר, ואילו המחצית הענייה יותר של האוכלוסייה כולה החזיקה ב-1.5% מהעושר בלבד.

בארה"ב, כמו בישראל, קל לקצץ מסים וקשה מאד להעלותם. קיצוצי המס לעשירים שהוביל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ ב-2017 – אלה שהוא טען שיחזירו את עצמם – הביאו לירידה של כ-2 טריליון דולר בהכנסות ממסים. לדברי ביידן, בזמן הקורונה, בעוד 20 מיליון אמריקאים פוטרו מעבודתם, 650 מיליארדרים הגדילו את שווי נכסיהם בטריליון דולר. למרות כל זאת, ביידן מבקש להעלות את שיעור המס המקסימלי ל- 39.6% בלבד, כפי שהיה בתקופתו של ג'ורג' וו. בוש.

התגובות לנאומו של ביידן היו קיצוניות, והובילו את ענקית הקמעונות וולמארט, המעסיקה הפרטית הגדולה בעולם, להכריז מלחמה. רבים טענו שמדובר בתוכנית שאפתנית באופן בלתי צפוי. ואכן, יחסית לא רק לשנות הטירוף אחרונות אלא גם לתקופתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, מדובר בשינוי תפיסתי גדול. התוכנית עדיין רחוקה מהנדרש, אבל אם תתממש יהיו אלה צעדים ראשונים חשובים, ובעיקר התחלה של שינוי תודעה.

מאמר זה תוקן ב-10.5 כדי להבהיר ששכר המינימום שביידן העלה הוא רק השכר שמקבלים עובדי וקבלני הממשל הפדרלי, ולא שכר המינימום המחייב הכללי בארה"ב, כפי שהשתמע בנוסח המקורי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf