newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בג"ץ לעציר המנהלי: תשתחרר ממעצר רק אם תהפוך לצמח

המסר החדש של ישראל לעצירים המנהליים הוא שאין שום דרך לנצח כליאה לא צודקת, ללא משפט וללא הגבלת זמן. הדרך היחידה לזכות בחירות היא תרדמת או מוות

מאת:

כותבת אורחת: מרב זונשיין

בהחלטתם "להקפיא" את מעצרו המנהלי של מוחמד עלאן אתמול (רביעי) שלחו שופטי בג"ץ מסר ברור: אם אתה צלול בדעתך ואם גופך עדיין (איכשהו) מתפקד – תשאר במעצר ללא אפשרות להשתחרר. אבל אם תשקע בתרדמת, נשקול להסיר את הצו המנהלי, לפחות זמנית.

במלים פשוטות יותר: כל עוד שאתה תכלס צמח, אתה חופשי ללכת. אבל אם נראה שמצבך משתפר קצת – נמשיך לכלוא אותך ללא משפט. בפסק דינם השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר וניל הנדל כתבו זאת כך: "על פני הדברים אין העותר בנידון מהווה סיכון לעת הזאת בשל מצבו הרפואי" ועל בסיס זה הקפיאו את המעצר.

זוהי החלטה מחפירה מנקודת מבט הומניטארית. המדינה עומדת מהצד בזמן שמצבו של עלאן הולך ומדרדר מאז שאיבד את הכרתו ביום שישי. הגוף שלו הפך – סמלית ופיזית – לשדה הקרב של מדיניות המעצרים המנהליים של ישראל.

ההחלטה גם מדגימה את כוחה העצום של שביתת הרעב ככלי של התנגדות לא אלימה נגד כליאה ללא משפט. המדינה לא יכולה להתעלם מהכלי הזה, ולא למנוע את השימוש בו. בכך שהיא איפשרה למוחמד עלאן להגיע למצב שאליו הגיע, מבהירה המדינה שהדרך היחידה מבחינתה שבה אדם יכול לקרוא תיגר על המדיניות הדרקונית הזאת היא להרעיב את עצמו עד כדי נזק מוחי – כלומר, כמעט להרוג את עצמו.

סיפורו של מוחמד עלאן הוא סיפור חזק כי הוא מגלם בתוכו את הסיפור של ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הישראלי כולה. פעם אחר פעם ישראל מוכנה לוויתורים רק מול הפעלת כוח פלסטיני, כפי שראינו באינתיפאדות הראשונה והשנייה, שרק הן הובילו לנסיגות משטחים.

הדרך היחידה לקרוא תיגר על המונופול שישראל שומרת לעצמה בתחום הפעלת הכוח הפיזי, האלימות, היא להפקיע את הכוח הזה בגופך. לכן עציר פלסטיני בשביתת רעב הוא הסמל האולטימטיבי להתנגדות, והשביתה היא אחת מהדרכים היעילות ביותר לחשוף ולערער את מנגנוני השליטה של ישראל בפלסטינים.

מרב זונשיין היא עיתונאית עצמאית, עורכת וכותבת באתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> החזית החדשה של הממשלה נגד מחאה: הרופאים

אמו של העציר המנהלי מוחמד עלאן בבית החולים ברזילי (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אמו של העציר המנהלי מוחמד עלאן בבית החולים ברזילי (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf