newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ארה"ב שינתה את הכללים בעיראק, החשש ממלחמת אזרחים גובר

הזירה העיראקית הציבורית הגיבה על ההתנקשות בסולימאני בשמחה, אך זו לוותה בחששות כבדים מהפיכתה של עיראק לזירת התגוששות בין איראן לארה"ב. נראה כי המלחמה האמיתית שעתידה להתחולל היא בתוך המחנה השיעי בעיראק, בין תומכי איראן החמושים למתנגדיה הרבים

מאת:

הזירה העיראקית הציבורית הגיבה על מות קאסם סולימאני ואבו מהדי אלמהנדס בשמחה גדולה, כמעט אקסטזה – אבל עצורה. אולי מתוך העיקרון של "בנפול אויבך אל תשמח (בגלוי)", אך יותר סביר שזה נבע מפחד רב ומשתק מפני תגובות המיליציות החמושות.

אלה לא איחרו להגיע: בשבת בערב פרצו חמושים לעצרת שנערכה בכיכר תחריר בבגדד וירו לכל עבר. למרבה המזל, לא היו הרוגים. ב-5 בינואר ניסו חמושים להכנס לכיכר בעיר הדרומית נאצריה עם ארון מתים ריק וסמלי שנושא את שמו של סלימאני. התוצאה: מפגין הרוג אחד. ארוע דומה התרחש באותו יום בבצרה.

"עיראק האחרת", שלתפישתי כוללת את הדרג הפוליטי הבכיר ותומכי איראן (המכונים "זנבות" – ذيول – על ידי מתנגדי איראן), מבולבלת מאוד. הדרג הפוליטי התרגל לתנאי המשחק הקודמים, שלפיהם ארה"ב מתאמת אתו מהלכים ביטחוניים בעיראק. אלה השתנו ב-3 בינואר.

תם עידן התיאום האמריקאי. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והגברת הראשונה מלאניה טראמפ עם חיילים אמריקאים בעיראק, בדצמבר 2018 (צילום: שילה קרייגהד, הבית הלבן)

בכירי הדרג הפוליטי, ובראשם ראש הממשלה המתפטר עאדל עבד אלמהדי, השתתפו במסע ההלוויה של סלימאני ואלמהנדס. 170 חברי בית הנבחרים העיראקי – גוף "חי מת" שרבים מחבריו ממומנים על ידי איראן – ניסחו הצעת חוק לפינוי הכוחות האמריקאים מעיראק.

חברי הפרלמנט הכורדים התנגדו, וסירבו להשתתף בישיבת הפרלמנט. הכורדים רואים בהישארות הכוחות האמריקאים ערובה חשובה לשמירה על מעמדם במדינה, ובעבר אף הציעו לאמריקאים לקיים נוכחות צבאית על אדמת החבל הכורדי. גם אם יתקבל החוק, שנדון כבר כמה פעמים בעבר, הוא לא צפוי לחייב את ה"אין ממשלה" בבגדאד.

בעיראק אין בסיסים אמריקאים במובן של בסיסי צבא אקס-טריטוריאליים השייכים לארה"ב. רשמית, הכוחות האמריקאים שנמצאים כיום על אדמת עיראק – כ-5,000 יועצים ובעלי מקצועות ביטחוניים – נחשבים לאורחי ממשלת עיראק והצבא העיראקי. צבא עיראק זוכה לאימון ולשיתוף פעולה, בעיקר במלחמה הנמשכת בעצימות נמוכה נגד דאע"ש. הנוכחות האמריקאית אינה מורגשת ברחובות הערים בעיראק.

כיום כבר ידוע רשמית כי הניסיון למקד פעילות נגד הכוחות האמריקאים היה "ספין" שיזמו סולימאני ובעלי בריתו העיראקים, כדי להסיח את תשומת הלב מההפגנות ומחלקם בדיכוי המחאה.

מנהיגי המילציות העיראקיות שנשארו בחיים – בעיקר האדי אלעאמרי, מנהיג ארגון "בדר" וקייס אלח'זעלי, מנהיג מיליציית "עסאאב אהל אלחק" – יודעים שהם המטרה הבאה להתנקשות אמריקאית. הדבר ללא ספק משפיע על התנהלותם הציבורית והארגונית. בכל מקרה, נראה שתם עידן התיאום האמריקאי עם ממשלת עיראק בעניינים ביטחוניים. מי שנמצא ברשימה השחורה של המנגנונים האמריקאים לא יזכה עוד לתקופת חסד שתאפשר לו להימלט.

ה"סוס הטרויאני" של המחאה

"נפגע ההלם" המרכזי של הפעולה האמריקאית הוא איש הדת מוקתדא אל-סדר. הוא שוהה באיראן והשתתף בניחום האבלים בבית משפחת סולימאני. לפני כן צייץ כי הוא מחזיר לפעולה את המיליציה שלו בשמה הקודם "ג'יש אלמהדי", ומתייצב בראש "ההתנגדות הלאומית" (אלמקאוומה אלווטניה) נגד האמריקאים.

הפעולה גרמה לאל-סדר לחזור במוחו לחיסולו של אביו ושלושת אחיו ב-1999 על ידי צדאם חסין. סולימאני היה עבור אל-סדר הלא יציב תחליף אב נוקשה ולא תמיד אוהב. ההפגנות בעיראק דחפו את אל-סדר יותר ויותר לזרועות האיראנים, תוך שימוש במלל האנטי אמריקאי שתמיד היה חביב עליו.

יוצר בלבול רב בשורות המפגינים. תומכי אל-סדר בבגדד אחרי הבחירות לפרלמנט העיראקי במאי 2018 (צילום: Zoheir Seidanloo, Farsnews)

העיסוק באל-סדר רלוונטי, מכיוון שהוא הגורם הפוליטי היחיד שמיוצג הן במסדרונות השלטון והן בכיכר תחריר. הרוב בכיכר דוחה את אל-סדר ואנשיו, אך הם שומרים על נוכחות שם, כשהם מתיימרים מדי פעם לדבר בשם המפגינים – ומחוללים בכך בלבול רב בשורותיהם. אל-סדר הוא ה"סוס הטרויאני" של המחאה.

מעבר לשמחה – העצורה בפומבי וגלויה לגמרי ברשתות ובתחושות – על מות סולימאני ואלמהנדס, הרחוב העיראקי מביע חשש גדול מכך שעיראק תהפוך לזירת התגוששות בין ארה"ב לאיראן. ביטוי לכך ניתן בגילוי דעת שפירסם לאחרונה ועד מפגיני תחריר, שקרא לשני הצדדים לכבד את הנייטרליות והריבונות של עיראק.

על אחד הבניינים בכיכר נתלה שלט שעליו נכתב: "איראן וארה"ב, אל תנהלו את המלחמות שלכם בעיראק!" אולם נדמה כי המלחמה האמיתית שעתידה להתחולל כתוצאה מהמצב, שסימניה כבר מבצבצים בשטח, היא מלחמת אזרחים עיראקית בתוך המחנה השיעי המהווה רוב במדינה, בין תומכי איראן החמושים למתנגדיה הרבים, כשהאחרונים דבקים במחאה לא אלימה. האירועים בנאצריה ובבצרה הם חלק מהתופעה הזאת.

ד"ר רונן זיידל הוא חוקר עיראק במרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf