אקדמיה יקרה, אי אפשר גם לחבק את הצבא וגם להתפלץ מהחרם

האקדמיה אינה יכולה להמשיך לאחוז בחבל בשני קצותיו. מרצים וסטודנטים מוחים נגד ההפיכה המשטרית, 5 בפברואר 2023. (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

חוט דק עובר בין שני אירועים, לכאורה בנאליים ומשמימים, שהתרחשו ביום חמישי האחרון, 14 במאי: פרסום דוח והשקת ספר.

בתחילת היום פרסם ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) את הדוח הרביעי של צוות הפעולה למאבק בחרם האקדמי, המתמקד בתקופה שבין אוקטובר 2025 למרץ 2026. בדומה לקודמיו, המסמך נועד להציג תמונת מצב עדכנית של היקף החרמות על סמך דיווחיהם של חוקרים באוניברסיטאות המחקר החברות בוועד, לצד ניתוח מגמות והמלצות אופרטיביות למדינה, לאוניברסיטאות ולחוקרים. על המסמך חתומים חמשת חברי הצוות המיוחד בראשות עמנואל נחשון, שמילא מגוון תפקידים בשירות החוץ הישראלי במשך שלושה עשורים.

המסקנה הראשונה של מחברי הדוח, שלא סיפקו נתונים כמותיים מלאים אלא הסתפקו בתרשימים עמומים ובניתוח סטטיסטי, היא שבתקופה המדווחת חלה רק "עלייה מתונה יחסית" בדיווחי החרם, ושככל הנראה מי שהתכוון להחרים כבר עשה זאת בהזדמנויות קודמות בשנתיים האחרונות.

>> לגנות בעדינות, להתעלם ביסודיות: על האקדמיה ופשעי המדינה 

המסקנה השנייה, העומדת בסתירה מסוימת לראשונה, גורסת כי קיימת "מגמה ברורה של התחזקות איטית", וכי החרם האקדמי הרחב נמשך.

שלישית, כתב צוות הפעולה, "תופעת החרם האקדמי משנה צורה ודגשים", וכדוגמה הציג את התרחבות החרם בכל הנוגע לפרויקטים של תוכנית "הורייזון" – תוכנית מענקי המחקר והפיתוח היוקרתית של האיחוד האירופי – המכונה במסמך "יעד אסטרטגי ופרויקט דגל" וכן "יעד לאומי של מדינת ישראל".

רביעית, נכתב במסמך, בניגוד ל"הנחת העבודה הראשונית", הפסקת האש בעזה כלל לא צמצמה את גילויי החרם. בחלקו השני של הדוח, "ההיבטים האסטרטגיים ומשמעויות הנתונים", קבעו המחברים כי כדי להיאבק בתופעה ביעילות, על השילוש הקדוש – החוקר, המוסד והמדינה – להתגייס לפעולה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בצהרי אותו היום קיבלו חברי הסגל של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב מייל עדכון מדיקאן הפקולטה, פרופ' עודד ליפשיץ, שנפתח בהזמנה אישית וארוכה לאירוע השקה שהתקיים באותו ערב באוניברסיטה, לרגל פרסום הספר "'בעיניים עצומות' – מידע גלוי ומלחמת 'חרבות ברזל'", שראה אור בהוצאת "מערכות" הצבאית, בשיתוף חוקרי מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה – מכון מחקר אקדמי הפועל תחת אותה הפקולטה.

הדוברים בערב ההשקה היו הדיקאן, נציגי הצבא, כותבי הספר ועורכיו וכן חוקרי מרכז דיין. אסופת המאמרים שבספר עוסקת בכישלון המודיעיני הישראלי בהבנת המציאות הביטחונית שקדמה ל-7 באוקטובר ובניתוחה, ומתמקדת, לפי העורכים, ב"דעיכה במעמדו של המידע הגלוי בהערכות מצב מודיעיניות". עשרת החוקרים בחנו קונספציות מודיעיניות של ישראל בנוגע לחמאס, לחות'ים, לחיזבאללה, לרשות הפלסטינית ולמשטר אל-אסד, ולקינוח, ל"הבניית אנטישמיות ואנטי-ישראליות בקמפוסים במערב".

טקסט מדהים בעיוורון האינטלקטואלי, האנושי והמוסרי שהוא מייצג. פרופ' עודד ליפשיץ (צילום: ויקיפדיה)

"הספר הזה אינו רק ספר על מלחמת 'חרבות ברזל'", כתב הדיקאן בהזמנה להשקה, "הוא ספר על מצבו של האדם מול המציאות: על הפער הכואב בין ראייה להבנה, על המקומות שבהם מוסדות, מערכות ולעיתים גם חברות שלמות נעשות שבויות בתוך הסברים שהעניקו לעצמן". בהמשך הטעים כי "הפרשנות היא אחריות מוסרית… לעיתים זו שאלה של חיים ומוות", וטען כי חברה בריאה זקוקה גם ל"תרבות של שאלת שאלות".

הטקסט הזה, מאת דיקאן הפקולטה למדעי הרוח באחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בישראל, החברה בור"ה, מדהים בעיוורון האינטלקטואלי, האנושי והמוסרי שהוא מייצג. על שני הפרסומים – הדוח והספר – חתומה אוניברסיטת תל אביב, ומשניהם נעדרה לחלוטין ביקורת או קבלת אחריות על חלקה וחלקם של המוסדות האקדמיים האחרים בפשעיה החמורים של ישראל, או אפילו אזכור אחד, קטן, לעצם קיומם של הפשעים המתמשכים הללו. אף לא מילה על השמדת האקדמיה בעזה, על הריגתם של נשיאי אוניברסיטאות, דיקאנים וסטודנטים בידי ישראל. כאשר באקדמיה הישראלית כותבים על עיוורון, על הפער בין ידיעה להבנה ועל שבי בתוך תמונת מציאות כוזבת אך נוחה, הם מתארים, מבלי משים, את התנהלותם שלהם ביחס לפשעים הישראליים ולמעורבות הממסד האקדמי הישראלי בהם.

בסוף ההזמנה כתב הדיקאן כי אינו יכול "לנתק את המשמעות של הספר הזה מהדיון שהסעיר את הפקולטה למדעי הרוח בשבוע שעבר, סביב ההחלטה על כך שבשנה הבאה הפקולטה שלנו תוביל, תחנך ותלמד את החיילים של תכנית 'חבצלות'" (להכשרת קציני מודיעין). הוא הוסיף כי על הפקולטה מוטלת "החובה להראות לכל אדם – אזרח וחייל – שבעידן של עודף מידע… חברה איננה זקוקה רק ליכולת לאסוף נתונים, אלא גם ליכולת לפרש, להטיל ספק, להבין תרבויות, לקרוא היסטוריה ולזהות מורכבות אנושית", וכי יש ערך מיוחד בכך "שהאוניברסיטה מבקשת לחבר בין מצוינות ביטחונית לבין רוחב דעת הומניסטי". אולם הסטודנט האזרח והסטודנט החייל נמצאים באוניברסיטה מסיבות שונות לחלוטין, שכן השכלתו של החייל נועדה לשרת את צורכי המערכת הצבאית.

אוניברסיטת תל אביב מודעת, כמובן, לכשלים האתיים, החברתיים והפוליטיים שביחסי צבא-אקדמיה בישראל. בתגובה לדוח שפרסמנו בפרופיל חדש בשנה שעברה ("אקדמיה בפקודה: מיליטריזם באקדמיה בישראל"), מסרה האוניברסיטה כי היא "גאה מאוד שצה"ל בחר בה לשמש כבית האקדמי של תכנית 'ארז', תוכנית העילית החדשה להכשרת סגל הפיקוד הבכיר של זרוע היבשה… אנו רואים בכך ביטוי נוסף לתרומתה של האוניברסיטה לחוסנה ופיתוחה של החברה והמדינה".

בשונה מתנועת החרם, אוניברסיטאות המחקר בישראל כושלות בקריאת המציאות הפוליטית הבינלאומית, ובתוכה המציאות הפוליטית-כלכלית של האקדמיה. הן סבורות כי בכוחם של לחצים אישיים, מוסדיים ומדינתיים – לצד שכלול מנגנון ההסברה הישראלי – לבלום את התרחבות החרם האקדמי ולעצב מחדש את השיח הפוליטי בקמפוסים.

אלא שפשעיה הרבים של ישראל וחלקם של המוסדות האקדמיים בבניית המכונה הצבאית ובשכלולה, לצד רדיפת אנשי אקדמיה פלסטינים ושתיקה מכוונת נוכח האלימות הממסדית נגד ההשכלה הגבוהה הפלסטינית, מתועדים היטב. האקדמיה אינה יכולה להמשיך לאחוז בחבל בשני קצותיו: שיעבודה למערכת הצבאית יוביל בהכרח להתרחבות החרם האקדמי. ור"ה יכול לבחון אסטרטגיה חדשה: להמליץ לאוניברסיטאות החברות בו לנתק את קשריהן עם גופים צבאיים. כך, אולי, במסגרת תהליך מחודש של בניית אמון, יוכלו האוניברסיטאות לזכות מחדש במעמדן בקהילה האקדמית הבינלאומית.

ניסי פלאי הוא אקטיביסט בפרופיל חדש – התנועה לאזרוח החברה בישראל, ומחבר הדוח "אקדמיה בפקודה: מיליטריזם באקדמיה בישראל"