newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אני לא צריכה את חוק הלאום כדי שיזכיר לי שאני לא שווה

תרשמו - נולדתי פה, גדלתי פה, זוהי ארצי ומולדתי. אין לי שום כוונה ללכת לשום מקום, וגם את הילדים שלי אני אגדל פה. אני אדבר באיזו שפה שאני רוצה, ואגור היכן שארצה. כניעה שקטה לא תהיה פה

מאת:

תרשמו, אני ערבייה
ילידת הארץ הזאת
אני פלסטינית
הוריי פלסטינים
ואבות אבותיי פלסטינים

אמי ומשפחתה גורשו מביתם ב-1967, כשהיא הייתה רק בת שמונה, על מנת שאפשר יהיה להשתמש בו כמוצב צבאי. סבתי הוכתה על ידי חיילי צה"ל כשחזרה בלילה לבקש שמיכות להגנה מהקור לשבעת ילדיה, שנאלצו לישון מתחת לכיפת השמיים. אבא שלי גדל בעוני קשה, בלי גישה למים או חשמל, כשמסביבו קמים ומתפתחים יישובים יהודים אמידים על אדמות אבותיו. ההיסטוריה הזאת היא חלק ממני, ושום חוק לא ישנה אותה.

אני לא צריכה את חוק הלאום כדי שיזכיר לי שאני לא שווה לחבריי היהודים. אני נזכרת בכל נסיעה לנתב"ג שבה אני עוברת בידוק קפדני בגלל שם המשפחה שלי, בכל טלפון מבעל דירה אפשרי שאחרי ששמע את המבטא של אבא שלי מחליט שפתאום הדירה לא רלוונטית, בכל פעם שאח שלי מספר לי ששוב התבקש להזדהות בכניסה לאוניברסיטה למרות שכל חבריו שנכנסו לפניו לא היו צריכים לעשות זאת. אני נזכרת בכל פעם שאומרים לי "את ערבייה? וואלה, לא נראית! לא נורא, כולנו בני אדם", ובכל פעם שלוטשים בי עיניים כשאני מדברת בערבית.

אני לא צריכה את חוק הלאום כדי שיזכיר לי שערבית איננה שפה רשמית במדינת ישראל. אני נזכרת בכל פעם שאני רואה את התרגום הקלוקל של הרשויות ומשרדי הממשלה, ובכל פעם שאני נכנסת לחנות ספרים ובקושי מוצאת ספרים בערבית. אני נזכרת בכל פעם שאני מגלה שעוד מסמך מידע רפואי חשוב אינו נגיש לאוכלוסייה הערבית בשפתה, וכשבטלוויזיה המסחרית אין כתוביות בערבית.

שטרים מתנפלים על המפגינים בחיפה (צילום: נדין נאשף)

שטרים מתנפלים על מפגינים בחיפה (צילום: נדין נאשף)

גזענות ואי-שוויון הן לא עניין פוליטי, זה עניין אישי. כשלא נותנים לאמא שלי להיקבר במקום שבו היא חיה את מרבית חייה, זה אישי. כשמאיימים ומפגינים נגד ערבי שקנה בית בעפולה ובסוף הוא נאלץ לוותר, זה אישי. כשמכניסים לכלא משוררת שכותבת שיר מדם לבה על הדיכוי והאפליה, זה אישי. כשמגרשים איש חינוך מביתו, הורגים אותו, קוראים לו מחבל ואחר כך גם מטייחים, זה אישי. כששוברים רגל במעצר לפעיל חברה אזרחית רק כי הוא ערבי, זה אישי. כששוברים בקבוק יין מול עיניך רק בגלל שאתה נגעת בו, זה אישי. כשאומרים לך שאתה לא מספיק טוב כדי להיות הורה, זה אישי. גזענות היא להשתמש בזהותו המולדת של אדם כנגדו, לומר לו שהוא נחות רק בגלל שנולד כפי שנולד, וזה הכי אישי שיש.

הזכות להגדרה עצמית לאומית היא זכות אישית וקבוצתית. עם החוק ובלעדיו, אני לא שואלת אף אחד איך להגדיר את עצמי, ולאיזו קבוצות באוכלוסייה אני משייכת את עצמי. תרשמו – נולדתי פה, גדלתי פה, זוהי ארצי ומולדתי. אין לי שום כוונה ללכת לשום מקום, וגם את הילדים שלי אני אגדל פה. אני אדבר באיזו שפה שאני רוצה, ואגור היכן שארצה. אם זה מה שיכניס אותי לכלא בסוף, שיהיה. כניעה שקטה לא תהיה פה.

החוק הזה, וכלל המהלכים של השבועות האחרונים, הוא רע יותר ליהודים מאשר לערבים. הלגיטימיות שהוא נותן לאפליה פסולה מציב את מדינת היהודים בשורה אחת עם משטרים אפלים וחשוכים אחרים. אי אפשר לטעון יותר על "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". ישראל הפסיקה להתנדנד, מיצבה עצמה כחלק מציר הרשע, ובחרה בצד הלא נכון של ההיסטוריה.

עם זאת, מאז ומתמיד הייתי אופטימית. ההורים שלי, למרות מה שעברו, האמינו תמיד בחיים משותפים. ההיסטוריה מוכיחה שהטובים מנצחים בסוף, ושהמדוכאים לא נשארים מדוכאים לנצח. כך היה עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, עם העבדות בארה"ב, עם המהפכה הצרפתית ואפילו עם העם היהודי אחרי מלחמת העולם השנייה. עוול ושקרים אינם מחזיקים לאורך זמן, והידיעה הזו מחזקת אותי. אולי זה הזמן באמת לנהור לקלפיות ולשנות. אולי זה הזמן לקדם "ברית מדוכאים" יחד עם אוכלוסיות אחרות המופלות לרעה. זה הזמן להתעורר ולצאת לרחובות ולטלטל מהיסוד את הרעה החולה הזאת.

שידעו אלה למעלה – היזהרו מהרעב שלנו, מהזעם שלנו.

ד"ר יסמין אבו פריחה היא רופאה מתמחה ברפואה פנימית ופעילה חברתית.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השוק הפלסטיני ממשיך להיות מוצף במוצרים מיובאים מישראל. מדבקות מסמנות מוצרים ישראלים בחנות ברמאללה (צילום: ג'סיקה דוואני, Just Vision)

מדוע הקריאה להחרים תוצרת ישראלית לא נוחלת הצלחה בשטחים?

מזה שנים נערכים ברחוב הפלסטיני קמפיינים לעידוד החרמת תוצרת ישראלית והעדפת זו הפלסטינית על פניה. אך נוכח התלות הכלכלית והיעדר של חלופות מספקות, תמיכה פוליטית, פיקוח ותודעה ציבורית, לא מדובר במשימה פשוטה בכלל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf