newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אמונה במשיח אינה פדגוגיה בית ספרית לשעת חירום

באיגרת היומית של משרד החינוך לבתי הספר אפשר למצוא תעמולה להעלאת המורל הלאומי, שיח רגשי לחיזוק החוסן הנפשי, ולמידה עצמאית מרחוק לפי תוכניות הלימודים. מה אין שם? הרלוונטיות של ההוראה לשעה הקשה הזו

מאת:

"הכי עכשווית, הכי רב-תרבותית, הכי אוניברסלית והכי שמחה". ילדי בית ספר יסודי בירושלים בתרגיל המדמה נפילת טילים. 8 באפרל 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

מדי יום מפרסם משרד החינוך איגרת למוסדות החינוך, ובה הנחיות הנוגעות למצב המלחמה, וכן המלצות פדגוגיות, בעברית ובערבית.

את שלל הפעילויות ניתן לחלק לשלושה סוגים, כפי שאדגים בהמשך: תעמולה להעלאת המורל הלאומי, חלקה אמונית ומשיחית; שיח רגשי לחיזוק החוסן הנפשי ותחושת השייכות; ולמידה עצמאית מרחוק (מהבית) לפי תחומי הדעת ותוכניות הלימודים.

>> קיש חייב להתפטר. עכשיו!

מה שחסר בכל אלה היא הפדגוגיה הבית ספרית לשעת חירום. בהינתן שבית הספר מחנך באמצעות הוראת המקצועות, חסרה התייחסות למידה ולאופן שבו הוראה ולמידה רלוונטיות בעת הזאת. מהו המקום ומהי המשמעות של מדעי הטבע, החברה והרוח, למציאות אותה חווים נשות ואנשי הצוות החינוכי, וכמובן התלמידות והתלמידים? על כך אין תשובה.

תעמולה משיחית להעלאת המורל

באיגרת היומית, שפרסם משרד החינוך ביום שלישי (17.10), יש, בין הקישורים המומלצים, קישור לפעילות חינוכית לבתי הספר העל יסודיים בשם "מערך לחיזוק ולעידוד". הפעילות נכתבה על ידי מינהל חברה ונוער, הגוף האמון על החינוך הערכי והלאומי במערכת החינוך.

בקישור האמור מגיעים לדף פעילות שכותרתו: "מה נשתנה העם שלי מכל העמים?" ודרכו הפנייה לסרטון וידאו בשם "חרבות ברזל ברגע של חכמה". "רגע של חכמה" הוא ערוץ תקשורת "החוגג את היהדות כמו שהיא: הכי עכשווית, הכי רב-תרבותית, הכי אוניברסלית והכי שמחה – בדיוק לדור שלנו". הערוץ ממומן על ידי עמותת "כוכבי אור מאירים", שאחת ממטרותיה: הפצת מסורת ישראל.

בסרטון המחזק והמעודד מוצגות תמונות של אזרחים התומכים בחיילים, בחלוקת מזון וציוד. ברקע מושמע השיר "אני שייך לעם", שנכתב בידי ישי ריבו. מדובר בשיר אמוני משיחי, שבימים רגילים אפשר להתייחס אליו כשיר תפילה מופשט. אולם הצגתו בהקשר של המלחמה הנוכחית, על ידי משרד החינוך של מדינת ישראל, מציב את המלחמה בחמאס כמלחמת גוג ומגוג, מלחמתו של האל שלנו נגד האלים של עמים אחרים.

השיר מתחיל בהצגת "העם" (שלנו) כיישות טרנסנדנטלית, שמעל הזמן והמקום: "אני שייך לעם הכי עתיק בארכיון, שלא הבין כל היסטוריון; אני שייך לעם אפילו הטבע מתחתיו, שיָם גדול נס מפניו".

"אני שייך לעם שהיגיון בו לא תופס, שבשבילו נברא הנס", ממשיך המשורר ומעלה את "העם" למדרגה מיסטית, שמעבר לתבונה. זה כמובן סותר את מהות קיומה של מערכת החינוך המודרנית, שהוקמה בשם הנאורות והשכליות, ולביעור הבורות והבערות.

ויש עוד: "אני שייך לעם הנבחר […] שקרא מי לה' אליי". את הקריאה הזאת לא השמיע העם, אלא דווקא משה, כאשר ירד מהר סיני וגילה כי העם זובח לעגל הזהב (שמות ל"ב). לשמע הקריאה של משה התייצבו רק בני שבט לוי, ולכן הוא ציווה עליהם "שימו איש חרבו" ועברו "משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קורבו".

כל זה, כדי להגיע לפזמון החוזר שבשיר, שבו מוסברת התמונה הגדולה: "מה נשתנה העם שלי מכל העמים? שבכל העמים אליליהם לא רואים ולא שומעים, והעם שאליו אני שייך השם הוא אלוקיו".

הלעג לאלים שבהם מאמינים עמים אחרים הוא דפוס מוכר בספרות הנבואית. כך למשל, על פי ספר ישעיהו מ"ד, קורא אלוהים: "אני יהוה מלך ישראל", "ובלעדי אין אלוהים", שכן "יוצרי פסל כולם תוהו, בל יראו ובל ידעו".

השיר שאליו מפנה משרד החינוך לצורך חיזוק ועידוד התלמידים, מצביע במפורש על מלחמת דת. במלחמה זאת, מי שנאמנים לאל "השם", נקראים להרוג לא רק את הגויים, המאמינים באלילים נלעגים, אלא גם באחיהם ובחבריהם ש"סרו מן הדרך" והשתחוו לעגל הזהב.

לאחר האזנה לשיר, כך על פי אנשי התוכן במשרד החינוך, מוצע למורה לשאול בכיתה: אלו רגשות מעורר בכם הסרטון? וכן: הציעו רעיונות כיצד אתם כבני נוער יכולים לתרום למאמץ המלחמתי. לרגע חשבתי שאין יותר ג'יהאד משיחי מזה. אבל מתברר שיש.

כאשר הטמטום וחוסר המקצועיות חוגגים, מתברר שאין להם תחתית. גם בנוסח האיגרת למוסדות החינוך הערביים, בשפה הערבית, מופיע קישור בשם: "مواد تعليمية للتقوية والدعم", כלומר חומרי הדרכה לחיזוק ותמיכה. הקישור הזה מוביל את המורות והמורים דוברי הערבית, בדיוק לאותו דף עבודה של מינהל חברה ונוער, ולאותו קליפ הקורא למלחמת דת משיחית יהודית כלל עולמית. שיידעו להם.

שיחה על רגשות לחיזוק החוסן

הסוג השני של פעילויות מומלצות על ידי משרד החינוך הוא מערכים לקיום שיח רגשי בכיתות. בשונה מפעילות המורל, המקטינה את היחיד תחת משמעות גדולה ונשגבת, שיעורים אלה נועדו דווקא לחזק את היחיד. המערכים נכתבו בידי השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, הגוף המקצועי בתחום הפדגוגיה הטיפולית.

על פי העמדה המקצועית של השירות הפסיכולוגי, המסגרת הלימודית היא "המקום הטבעי בו התלמידים חשים מוגנים ובטוחים", והצוות החינוך הוא "בעל השפעה רבה העל ההסתגלות הבריאה של הילדים והחזרה לתפקוד תקין". נראה לי שעבור מרבית הילדות והילדים, הבית הוא המקום הטבעי, או לפחות כך ראוי שיהיה.

הכלים המוצעים הם עידוד שיח, ביטוי רגשי, והדגשת "היחד", המחזקים את החוסן האישי והחוסן החברתי. ההנחה היא שתלמידה או תלמיד שמתמללים ומבטאים את הרגשות שלהם, נעשים מודעים יותר, וברורים יותר, לגבי מצב הבלבול ואי-הוודאות שבו הם נמצאים.

העלאה למודעות מפזרת את הערפל ובכך מחזקת את תחושת השליטה העצמית, מרחיקה תחושת אשמה באשר לרגשות שליליים, ומחזקת את היכולת להתמודד עם המצב המשברי. בנוסף, כאשר השיח נעשה בקבוצה, היחיד מוצא נחמה בכך שהרגשות האמורים אינם מתעוררים רק אצלו.

מבין הקישורים המוצעים, הגעתי לשני מערכי שיעור לחטיבה העליונה. מערך אחד נקרא "לקחת אוויר". במערך מוצע לבצע תרגיל נשימה "המאפשר להרגיע את הגוף והמחשבות". בהמשך לתרגיל על המורה לשאול: "האם בתקופה האחרונה אתם מצליחים לקחת אוויר?", וכן: "מה אתם עושים שמאפשר לכם לקחת אוויר ועוזר לכם להתמודד עם המציאות?"

"האם בתקופה האחרונה אתם מצליחים לקחת אוויר?" ילדים מפונים מבית ספר בשדרות לאחר פגיעת רקטה (נתי שוחט / פלאש 90)

המערך השני נקרא מאגרי כ"ח (כישורי חיים). במערך זה המורה מקריאה מספר משפטי פתיחה, בזה אחר זה, וכל תלמידה ותלמיד שהמשפט נכון לגביהם, מוזמנים לשתף ולהשלים את המשפט. המשפטים הם: נפגשתי עם חברים…, עשיתי משהו חדש…, הייתי ברשת החברתית… עזרתי בבית… היה לי קשה לקום בבוקר… ועוד.

נראה שמורות ומורים שעברו הכשרה טיפולית, התנסו בחינוך בלתי פורמלי או שהם בעלי כישורים רגשיים מפותחים, יידעו כיצד לעודד, לנהל ולהכיל שיחות קבוצתית כגון אלה. אולם לאוזנו של מי שאינו מוכשר לכך, וסביר שמורות ומורים רבים כלולים בקטגוריה זאת, השאלות הללו נראות מעט ראשוניות. כמו התחלה של משהו, שחסר לו הסבר כיצד נמשך השיעור, ולאן הוא אמור להוביל.

למידה מרחוק בתחומי הדעת

הסוג השלישי של פעילויות שמציע משרד החינוך למורות ולמורים, הם מהלכי הוראה ולמידה של תחומי הדעת. כאן מגיעים אל האתרים "למידה בזמן חירום", ובערבית: التعلّم المتجدِّد في حالة الطوارئ. אתרים אלה הוקמו על ידי המזכירות הפדגוגית, הגוף שאחראי במשרד על תוכניות הלימודים.

לדוגמה, בתחום המדעים לחטיבת הביניים, הגעתי למערכי למידה עצמאית בנושאים כגון תכונות חומרים, מערכת הדם בגוף אדם, הטבלה המחזורית, אנגריה חשמלית, ועוד. התלמידות והתלמידים נדרשים לעקוב אחר ההוראות וההסברים הכתובים, ומוזמנים לעבור לאתרי אינטרנט מקושרים שבהם מידע נוסף.

מערכת נוספת שמפעיל משרד החינוך היא "המקפצה" (גם בשפה הערבית), שבה מורות ומורים מציעים שיעורים משודרים בלמידה מרחוק, מתוך תוכניות הלימודים השונות. למשל, ביום רביעי הוצעו שיעורי אנגלית לכיתה י"ב, אמנות לכיתה ה', לשון לכיתה ד' ועוד. השיעורים מתקיימים בכל שעות היום, בבוקר ובערב, ותלמידים יכולים להירשם ולהצטרף לפי בחירתם.

בשני האתרים, מדובר בלמידה שתלמידות ותלמידים יכולים לבצע באופן עצמאי, מהבית, בהינתן שבתי הספר אינם פועלים.

ומה עם פדגוגיה בית ספרית בשעת חירום?

משלל הפעילויות שהוזכרו, נפקד מקומו של בית הספר בשעת חירום. בהינתן שחלק מהצוות החינוכי, וחלק התלמידות והתלמידים, אכן מגיעים לבתי הספר; ובהינתן שלאחר שעה של טיפוח המורל ואוורור הרגשות, נדרש לעשות משהו אחר – מהו הדבר הזה, וכיצד עליו להתרחש?

מבחינת ייעודה, מערכת החינוך הפורמלית מחנכת באמצעות הוראה של תחומי הדעת. זאת ההכשרה שקיבלו המורות והמורים, ובהתאם לכך מאורגנים מוסדות החינוך: תוכניות הלימודים, חדרי הכיתות, מערכת השעות ועוד.

הארגון, אם כך, קיים, אבל התשובה הפדגוגית חסרה. אחרי הכול, לא ייתכן שמדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח, הם עולמות חוכמה שמחוץ למציאות היומיומית. אם כך: באיזה מידה ובאיזה אופן הוראת המקצועות הבית ספרית רלוונטית ומשמעותית בשעת חירום?

* במהלך כתיבת הסקירה פרסם ד"ר אדר כהן מאמר ראשון המתמודד בדיוק עם שאלה זאת. טוב שהשיח המקצועי הזה מתחיל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf