newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנכים ניצחו, אז למה הם ממשיכים לחסום כבישים?

ההפרדה בין סוגי הנכים הופכת את מאבק הקצבאות למאבק בין הנכים לבין עצמם, בין מרוויחים למפסידים. בזמן שהקצבאות יעלו בהדרגה איטית, השכר הממוצע ימשיך לצמוח, ההשקעה ברווחה תפחת והפערים רק יגדלו

מאת:

כותבת: מיכל בסן

ב-29 לספטמבר, ערב יום כיפור, נפל דבר במדינת ישראל, כך הוכרז: אחרי דיונים מרתוניים הגיעו נציגי הנכים ונציגי הממשלה להבנה. משבר הקצבאות נפתר. שוב נוכל לנוע בכבישי ישראל ללא חסימות. שוב יוכלו אזרחי ישראל הבריאים בגופם להסיר דאגה מלבם באשר למצבם של הנכים. ככלות הכל, דווח בכלי התקשורת, מדובר במתווה שהתקבל על ידי מרבית ארגוני הנכים, וכל הנכים עתידים להיתרם ממנו. להוציא הנציגים שהתנגדו לו. ולהוציא אותם נכים שמצבם צפוי להידרדר בעקבות ההסכם – והם מרבית הנכים.

כיוון שכך, אין שעה טובה מזו להסביר מדוע, בעצם, המתווה העלאת קצבאות הנכות ב-4.2 מיליארד שקלים, הוא מתווה בעייתי, ומדוע חוזרים נכים רבים כל כך לחסום את הכבישים למרות שלכאורה השיגו את מטרתם

על מנת להבין את המתווה החדש שנחתם, יש להתוודע ראשית כל למתווה הקיים שאותו מבקשים לשנות: נכון להיום מקבלים כל הנכים סכומים דומים בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית שלהם, כאשר נוסף לנכות הרפואית מקבלים הנכים גם קצבה חודשית נוספת (קח"ן) וקצבת שירותים מיוחדים (שר"מ). לקצבאות הגבוהות ביותר מגיעים היום נכים הזכאים לשר"מ בנוסף לקצבת הנכות שלהם ובנוסף לקצבת ניידות. אל תטעו – עדיין לא מדובר בסכומים גבוהים. קצבת שר"מ מיועדת כמעט תמיד למטפל או למטפלת סיעודית, וכיוון שאיננה מגיעה לגובה שכר מינימום, תמיד נוגסת בקצבת הנכות. גם קצבת הניידות איננה גבוהה בכלל ביחס להוצאות שהיא אמורה לכסות. בסופו של דבר, אפילו הנכים העשירים לכאורה, הם בעצם נכים עניים.

> איזה דמוקרטיה ואיזה נעליים: לשמאל אין מושג על מה הוא נאבק

מרגע יישום ההסכם נוכל להתחיל להבדיל גם בין נכים "מסודרים" בכיסאות גלגלים, לבין שאר בעלי נכויות פחות אטרקטיביות שייאלצו לקושש אחר פת לחם. הנכים ממשיכים לחסום כבישים. (אבי דישי / פלאש90)

מרגע יישום ההסכם נוכל להתחיל להבדיל גם בין נכים "מסודרים" בכיסאות גלגלים, לבין שאר בעלי נכויות פחות אטרקטיביות שייאלצו לקושש אחר פת לחם. הנכים ממשיכים לחסום כבישים. (אבי דישי / פלאש90)

ההסכם החדש משפר מעט את המצב הזה. ואלו הם עיקריו:

קצבה של נכים בכיסא גלגלים המקבלים שר"מ תעלה לגובה של 4,500 שקלים. קצבתם של נכים בכיסא גלגלים שאינם מקבלים שר"מ תעלה עד לגובה של 4,000 שקלים. ואילו הקצבה המיועדת לנפגעי נפש ובעלי מוגבלות שכלית תעלה לגובה של 3,850 שקל בלבד. העלייה הזו – אם תתרחש – תתבצע אי שם בשנת 2021. וכל זאת תוך התעלמות מהעובדה שלולא היו הקצבאות מוקפאות אי שם ב2002, היה סכום הקצבאות היום עומד על כ-4500 שקלים. ללא הבדלי מין, גזע ו…סוג נכות.

איפה ההסכם?

אז מה בעצם כל כך נורא בהסכם שמתקן עוול היסטורי, ומעלה את סכום הקצבאות הנכות בעשרות אחוזים מעל השפל ההיסטורי שבו הן מצויות כיום?

כדי לענות על השאלה הזו צריך קודם כל להבין איך בדיוק פועל עוני. למרות שמהטוקבקים אנחנו למדים שרבים הם הניאו-ליברלים שם בחוץ שהיו שמחים לשלוח את הנכים הישראלים לסוריה כדי שיוכלו להתרשם בגוף ראשון מנפלאות שלטון אסד ולהבין כמה בעצם הם אוהבים את נתניהו – עוני אינו מושג אבסולוטי. הנכים הישראלים חיים בישראל, מחירי המוצרים שהם קונים נקבעים בישראל, על ידי השוק הישראלי, והשוק הישראלי מושפע ממה שקורה בישראל. כך משפיעים מחירי הדיור, הדלק, החשמל וכיוצא בזה. לכן, כאשר השכר הממוצע במשק עולה (כלומר: כאשר כלל המשק צומח), המחירים במשק כולו עולים בהתאם. ובטח כאשר שכר המינימום עולה.

במשך חמש עשרה שנים בהן קצבאות הנכים הוקפאו – השכר הממוצע עלה ב-30 אחוז ושכר המינימום עלה בקרוב לאלפיים שקלים. וקצבאות הנכים…? נשארו קבועות על הרצפה. הנכים נעשו עניים יותר לא משום שעוני הוא עניין אבסולוטי, אלא בגלל שעוני הוא עניין יחסי. ביחס לאוכלוסייה הכללית, שהמשיכה להתעשר ביחד עם הצמיחה במשק, דרכו הנכים במקום בגלל הקצבאות המוקפאות.

ההסכם הנוכחי מדביק לכאורה את הפער שנפתח בשנת 2002 – אולם השנה כיום היא כבר 2017. שכר המינימום עלה ב-15 השנים מאז הוקפאו הקצבאות, משבר הדיור פרץ וסופו אינו נראה באופק וכלל עלויות המחייה נסקו. והתודה, כמובן, לממשלות ישראל שבשנת 2017 נאותו לפתור את הבעיות של 2002. אולי בעוד שלושים שנה נזכה לראות פתרונות גם למשברי 2008.

> שבוע 50 ברציפות נגד שחיתות בפתח תקווה: "רבין תמיד לקח אחריות"

הנכים ממשיכים לחסום כבישים. מול בית המשפט העליון בירושלים 24 באוקטובר 2017 (יונתן זינדל / פלאש90)

הנכים ממשיכים לחסום כבישים. מול בית המשפט העליון בירושלים 24 באוקטובר 2017 (יונתן זינדל / פלאש90)

אולם כדי להבין איך פועל המתווה ולמי הוא עומד לסייע, מספיק להעיף מבט ולראות מי יהיו המרוויחים והמפסידים הגדולים שלו: בצד המרוויחים עומדים נכי הגוף. מי שיושבים בכיסאות גלגלים, מרותקים למקומם או סובלים לפחות משתי לקויות. בצד המפסידים נמצאים… ניחשתם נכון, נפגעי הנפש ואנשים הסובלים ממגבלה קוגניטיבית. אותם נכים ששיעורי העוני והתעסוקה בקרבם נמוכים במיוחד – אפילו ביחס לאוכלוסיית הנכים הכללית. אבל בין המפסידים ניתן למנות גם נשים פיברומיאלגיות, נכים רתוקים שאינם יכולים ללכת אבל עדיין מסוגלים ללבוש לבד חולצה ובעצם כל מי שהנכות שלו מונעת ממנו לתפקד ולהתפרנס כרגיל, אך לא עומד בשורת המבחנים הדרקוניים של ביטוח לאומי. במילים אחרות, במקום להתייחס לכל הנכים כאל מקשה אחת, המתווה החדש יוצר הבדלים והפרדה בין סוגי הנכים.

לא קשה להבין שלפירוד הזה ישנן גם השלכות פוליטיות. אם היום הנכים עדיין חושבים על עצמם – פחות או יותר – כעל גוף אחד של אנשים שהגורל (ובעיקר ממשלת ישראל) התאכזר אליהם, כלל לא בטוח שזה יהיה המצב גם מחר. מרגע יישום ההסכם, יוחרף הפער בין ציבורי הנכים השונים, ובמקום להפריד בין סתם נכים רגילים לנכי צה"ל מיוחסים, נוכל להתחיל להבדיל גם בין נכים "מסודרים" בכיסאות גלגלים, לבין שאר בעלי נכויות פחות אטרקטיביות שייאלצו לקושש אחר פת לחם. כל זאת גם משום שנכים מסוימים יקבלו יותר כסף, ייהנו מהכנסה גדולה יותר ומהכוח שמגיע איתה, וגם משום שההפרדה בין סוגי הנכים תהפוך את מאבק הקצבאות למאבק בין הנכים לבין עצמם, במקום למאבק בין הנכים לממשלה – מאבק שאת ניצניו אפשר לראות עוד היום, בדיונים שמנהלים פעילי המאבק השונים ביניהם.

לא פחות חמורה היא העובדה שבזמן שגובה הקצבאות יעלה בהדרגה איטית, ימשיכו המשק והשכר הממוצע לצמוח. וכך כוח הקנייה שמביא איתו הסכום 3,850 שקלים כיום, עתיד להיות קטן בהרבה מכוח הקנייה של אותם 3,850 שקלים בשנת 2021.

המתווה מתעלם גם מהחסר ברור בהוצאות הרווחה של מדינת ישראל – בפרט ביחס למדינות הOECD. כלומר – בזמן שבשאר מדינות הOECD קצבאות הנכות הן רק אספקט אחד, משלים, להשקעה במדיניות רווחה ותשתיות ציבוריות, הרי שבישראל צריכות הקצבאות לפצות גם על צמצום הולך וגובר בשירותים חברתיים כמו בריאות, דיור, סיוע בתעסוקה, תחבורה ציבורית וכל הוצאה חברתית אחרת שממשלת נתניהו מעלימה באיטיות אך בביטחון מנוף הציבוריות הישראלית.

מעל הכל, קיימת נקודה אחת שגם הממשלה וגם ארגוני הנכים שוכחים: הראיתם את ההסכם במו עיניכם? אל תחסכו זהב, קנוהו והביאוהו אלי. ההסכם היחיד שאני ראיתי – מאז הוכרז על קיומו של כזה, אי שם בסוף ספטמבר – הן למעשה סדרת ההבנות שפרסמו הנכים ונציגי הממשלה בתקשורת. לא הסכם – הבנות. ביחס להסכם שהפעימה הראשונה שלו אמורה להתרחש בראשון לינואר 2018, חודשיים מהיום. שהרי ביבי הבטיח, ברור שהבטיח. מחשב לכל ילד. סוף למשבר הדיור. למגר את העוני.

נו, אז הבטיח. אולי כשאקבל את המחשב שלי משנת 96', אתחיל להאמין לו.

מיכל בסן, מתמודדת.

> לשחרר את מערכת החינוך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf