כן, נתניהו, אני רוצה את עודה וטיבי ליד הטלפון האדום
הנאום של נתניהו אתמול היה שטוף בהסתה וגזענות, אבל הוא גם לימד על ההיסטריה המוחלטת שהוא מצוי בה. יחד עם זה, היה לו רעיון מצוין: להתייעץ עם הח"כים הערבים. זה יעשה לנו רק טוב
אילו נותרו לנו, אזרחי ישראל, עוד מעט מעות של תדהמה באמתחתנו, אולי היינו מוציאים אותן על המופע המטורלל של נתניהו בכינוס החירום שלו אמש. אך כיוון שהאיש, שאף פעם לא נושא ארנק בכיסיו, רוקן את כיסינו, לא נותר אלא להתעכב על רגעי העונג שהמציאות ההזויה הזו בכל זאת מזמנת לנו, ולמען האמת הם אינם מעטים בכלל.
הראשון שבהם הוא, כמובן, ההיסטריה המוחלטת שנתניהו שרוי בה. יש משהו כמעט מכמיר לב באופן שבו ה"קוסם" הנצחי של הפוליטיקה הישראלית מנסה לשלוף שפנים ומעלה משרווליו פעם אחר פעם דגים סרוחים. אך מה שבאמת מזקק את טעם העונג איננו רק התפתלויותיו הנואשות של נתניהו, אלא האופן המבריק שבו עונים להן חברי הכנסת הפלסטינים, ובראשם איימן עודה.
על רקע מסע ההסתה הפרוע, שלוח הרסן של נתניהו, עודה אימץ – עוד מלפני מערכת הבחירות האחרונה – מדיניות שעיקרה היא כזו: דיבור כנה, אמפאתי, מלא תקווה ונטול שמץ ציניות מול הציבור, גם היהודי, ומנגד יחס ריבוני, מלא ביטחון עצמי והומור ומלא בוז לנתניהו עצמו. כשנתניהו חרחר את ההסתה האופיינית לו וצייץ בטוויטר בספטמבר האחרון "איזה תיקי שרים בני גנץ הבטיח לאיימן עודה ואחמד טיבי?", עודה סיפק את אחת התשובות השנונות והמצחיקות שפוליטיקאי ישראלי הנפיק: "השר לענייני שולח אותך הביתה. שקרן". הייתי מוכנה לשלם הרבה כדי לראות את פרצופו של נתניהו כשקרא את התשובה המבריקה הזו.
דבר נוסף הוא שבעוד נתניהו עסוק להחזיק בציפורניו בשלטון החומק ובמחנה המתפורר לו לנגד עיניו, הרשימות הערביות השכילו להתאחד מחדש, לשתף פעולה ולהגדיל את הייצוג הפרלמנטרי שלהן. בלי ספק אחת החרדות של נתניהו מפני סבב בחירות נוסף היא החשש שבפעם הבאה, מספר חברי הכנסת הפלסטינים יגדל עוד יותר.
כל משפט מהנאום המטורלל שנתניהו נשא בכנס החירום של הליכוד זועק ייאוש. אם נשים בצד את התיעוב העמוק לרעיון הדמוקרטי, את הגזענות הנוטפת ואת ההסתה, האיש נואש מכפי שהיה אי פעם. קשה להאמין שהחזות הנואשת הזו משרתת אותו מול קהל הבית. אלה לא ידועים כחובבים גדולים של מפסידנים, ועם כל משפט היסטרי, נתניהו מתחפר עמוק יותר בעמדת הלוזר. אפילו הפטרון הכתום שלו מהבית הלבן כבר מתנער ממנו על הרקע הזה.
בה בעת, אסור גם להתמסר לזחיחות ולהתעלם מעומק הנזק התודעתי ששנות ההסתה של האיש הנקלה הזו חוללו. כשהוא מאיים על מאזיניו בשאלה הנצחית "מי אתם רוצים שיענה לטלפון האדום", אפשר להניח שגם על מצחם של לא מעט מבוחרי המפלגות הציוניות שנמצאות שמאלה ממנו מבצבצות טיפות זיעה.
צריך לקרוא את הניסוח המדויק שלו כדי להבין עד כמה האיש הזה רקוב: "תארו לכם מצב שראש הממשלה מקבל טלפון ואומרים לו שצריך לתקוף מיידית שתי מטרות. וראש ממשלה בממשלת מיעוט אומר: רגע, אני צריך לעשות טלפון. מר עודה, שתי מטרות זה בסדר? לא? אחת, בסדר? כלום? אבל אתה מבטיח שאתה לא מפרק את הממשלה? וד״ר טיבי מבטיח?"
גם בשביל אדם חסר עכבות כמוהו, די מדהים להוציא את המשפטים האלה מהפה אחרי המתקפה הקטלנית, הפושעת וחסרת הפשר האחרונה על עזה. אילו היו צריכים לדבר עם עודה וטיבי לפני תקיפת "המטרות", אולי הטבח הנפשע של משפחה בת שמונה נפשות, מתוכן חמישה ילדים קטנים, בפחון שהיה ביתם היה נמנע. אולי חייהם של עשרות פלסטינים שנרצחו לשווא היו נחסכים, ואולי גם מתושבי ישראל, ובמיוחד בדרום, היו נמנעים לילות האימה חסרי השינה שעלו על מזבח תאוות השלטון של נתניהו.
אבל למה, בעצם, לעצור רק בשדה "הביטחוני"? תארו לכם שמקבלי ההחלטות היו צריכים להיוועץ בחברי הכנסת של הרשימה המשותפת בעוד מגוון תחומים שמעצבים את חיינו במדינה האומללה הזו לא פחות, וכנראה הרבה יותר, מאשר מספר הפלסטינים שאנחנו הורגים במסעות ההרג התקופתיים האלה. כן, אני רוצה שיתייעצו עם ח"כ ד"ר אחמד טיבי כמה שיותר, עם האיש שחתום בין היתר על הצעות החוק לאיסור הפליה במקום העבודה בשל דרישות כשרות, לעריכת אבחון פסיכולוגי למטפלים במעונות, לקידום שירותי הרפואה בעיר אילת, להגבלת מימון מפעלים מזהמים, למתן טיפולי שיניים, פה ולסת למבוטחים עם שיתוק מוחין. במדינה שבה מערכת החינוך קורסת וכיתות עולות על גדותיהן מעומס תלמידים, אני רוצה בצד השני של הטלפון האדום את האיש שחתום על הצעת החוק להגביל את מספר התלמידים בגן חובה ובכיתה בבית ספר יסודי.
אני רוצה שיתייעצו לפני כל החלטה בחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שחתומה בין היתר על הצעות החוק לחיוב הדרכה שנתית במקומות עבודה על הטרדות מיניות, להשוואת קצבת זקנה לשכר המינימום, לאיסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות. במדינה שבה רצח נשים הפך לסוג של מגפה, אני בהחלט רוצה שאף אחד לא יעשה אף צעד בלי להתייעץ קודם עם תומא-סלימאן.
אני רוצה בקצה השני של הטלפון את ח"כ איימן עודה, שחתום על הצעת החוק להקמת הרשות לקידום שוויון מגדרי. אני רוצה שם את ח"כ ד"ר יוסף ג'בארין, שחתום על הצעות החוק לייצוג הולם לנשים במקומות העבודה. במדינה שבה תלמידים נאלצים לוותר על טיולים ופעילויות אחרות כי ההורים שלהם לא מסוגלים לממן אותם, אני רוצה בצד השני של הטלפון את האיש שהגיש הצעת חוק לאיסור התניית זכות הלימוד בתשלום.
במהלך הנאום אמש, נתניהו הזכיר שחברי הכנסת הערבים "רוצים להעמיד את חיילי צה"ל לדין כפושעי מלחמה". בזה הוא דווקא צודק; ולא רק את קציני הצבא, אלא גם את הדרג המדיני שאישר שוב ושוב את פשעי המלחמה הללו, ובראשם הוא עצמו. למרות שדעת הקהל הישראלית המורעלת לא מסוגלת להפנים את העובדה הפשוטה הזו כיום, עדיין לא מיותר לומר: כן, מה שישראל עושה בשטחים זה פשע מלחמה מתמשך, והדרך היחידה להסיר את האיום בהעמדה לדין עליהם היא לחדול מהפשעים, לא להסית נגד דורשי הדין והצדק. אילו בצד השני של הטלפון האדום היו יושבים עודה, טיבי, תומא-סלימאן ויתר חברי המשותפת, אולי גם האיום הזה – והפשעים האיומים שעומדים מאחוריו – היו נחסכים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן