newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אם אנחנו הורגים אז בטח יש סיבה

השמאל והימין גם יחד מטפחים את תחושת העליונות המוסרית היהודית, וזו דווקא מכשירה את הגרועים שבמעשים. שום יוזמת שלום בינלאומית לא תצליח מול חברה שמאמינה שאין שום בעיה בהתנהלותה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: ניר ברעם

דבר אחד שקל היה להבחין בו בשבועות האחרונים הוא עד כמה חונך רוב הציבור היהודי, החל מכיתה א', לאור הנחה עקרונית שליהודים יש יתרון מוסרי על שאר הקבוצות האתניות בעולם. בעיקר על ערבים. הראיות ליתרון המוסרי של היהודים הן תמהיל של היסטוריה קרובה ומיתולוגיה, סיפורי תנ"ך ואירועים מהמאה-20, פתגמי "אור לגויים" ופרעות ביהודים באירופה, אגדות על צה"ל, ולפעמים אפילו מגיעים עד למרקס ואיינשטיין. כמובן שהראייה המכריעה לעליונות המוסרית היא השואה, שהפכה את היהודים לקורבן הגדול ביותר בהיסטוריה, ולפי ההיגיון הרווח כאן: אם אתה הקורבן הגדול ביותר הרי שכל השאר מוסריים פחות ממך.

תחושת העליונות המוסרית נחשפה במלוא עוצמתה בימים שאחרי רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר כאשר זהות הרוצחים עדיין נותרה עלומה. "לא יכול להיות שמדובר ביהודים", קבעו אנשים, "יהודים לא רוצחים באכזריות כזו," טענו פוליטיקאים. אלא שהאמת הפשוטה היא שיהודים לא שונים מקבוצות אתניות אחרות, שגם בקרב יהודים יש מעשי רצח מזעזעים, ופשוט צריך להיות מוכנים להתמודד עם ההיסטוריה כדי להכיר בעובדות הללו.

במקום זאת היהודים בישראל נתפסים להלך רוח מיתי של מעין "מוסר מיתולוגי", ומתחפרים עוד יותר בתוך השריון. היטיבה לבטא את הלוך הרוח הזה שרת המשפטים לבני, דמות "מתונה" לכאורה, שכתבה, "גזלו מאיתנו את האמונה שאצלנו דבר כזה לא יכול לקרות. גזלו מאיתנו את היכולת לומר שאנחנו לא כאלה, שרצח כל כך אכזרי וסדיסטי של נער לא יכול להיות מעשה של יהודים". והנה לכם הביטוי המזוקק ביותר של עליונות מוסרית כוזבת. מדוע נדמה לשרת המשפטים שכל הקבוצות האתניות מסוגלות לרצח אכזרי חוץ מהיהודים? על איזו היסטוריה היא מסתמכת בדיוק? האם אפשר לשנות את המציאות בזמן שמסרבים, ובעיקשות כה גדולה, להכיר בה?

> מכתב תנחומים פתוח למשפחת הילד מוחמד אבו ח'דיר ולעם הפלסטיני

נשים בסוכת אבלים בבית משפחתו של מוחמד אבו ח'דיר (צילום: מעין דק)

נשים בסוכת אבלים בבית משפחתו של מוחמד אבו ח'דיר (צילום: מעין דק)

רוב הכוחות החזקים בישראל מסורים לתעמולת העליונות המוסרית: מערכת החינוך – גם היום רוב הישראלים מאמינים שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם – רוב הפוליטיקאים ממנהיג האופוזיציה יצחק הרצוג (שמקפיד תמיד לדבר על "עם ישראל" ומתעלם מעשרים אחוז מהאוכלוסייה שחלקם בחרו בו), ללבני לנתניהו ועד פייגלין, רוב העיתונאים הדן מרגליתיים ודומיהם, אינטלקטואלים.

כמו שניתן לראות בסיקור ההזוי של מבצע "צוק איתן", תרומתה של התקשורת הישראלית הממסדית לתחושת העליונות המוסרית גדולה במיוחד. שיטותיה מגוונות: הסתרה שיטתית של מידע, דיווח חלקי, מתן תירוצים לכל ילד פלסטיני שנרצח, דקלום סיסמאות של דוברי צה"ל והעלמת קולות ביקורתיים (במלחמת לבנון השנייה עוד ניתן היה להביע ביקורת בזמן המלחמה בערוץ ממלכתי, היום זה פשוט לא יעלה על הדעת). התקשורת פשוט מביימת מדי ערב מציאות חלופית שחלק מהעיתונאים מודעים לשקריותה ומשתפים עמה פעולה ביודעין וחלק, כמו רוני דניאל ודומיו, מאמינים בה בכל לבם.

אחת הסיבות שאין כל דחיפות בישראל לסיים את הכיבוש היא שרוב הישראלים מעורסלים בחיק תחושה של עליונות מוסרית שגורמת להם לאבד עניין בפלסטינים כאשר יש שקט, ולראות בפלסטינים מטורפים רצחניים כשאין שקט. מבצע צבאי – מלחמה – משא ומתן עקר – בנייה בהתנחלויות – התנגדות אלימה – התנגדות לא אלימה – שקט – רעש: הדבר היחיד שנשאר יציב בכל השנים הללו הוא התחושה הכוזבת של עליונות מוסרית.

יוזמות השלום קרסו, עוד משא ומתן בתיווך אמריקני לא יוביל לכלום וגם לא עוד מפגש בין יהודים לפלסטינים בז'נבה. אם יש לקח אחד שלמדנו בחודשים האחרונים הוא שהנחתת יוזמת שלום בנוסח כזה או אחר על חברה שלא רואה כל בעיה בהתנהלותה זהו דבר חסר סיכוי. פיתרון מדיני לא יגיע כתוצאה מאיזו קונסטלציה פוליטית מקרית או "לחץ מהעולם". חברה שרוב מוסדותיה מסורים להכחשת המציאות – או מזעור 47 שנות כיבוש בנוסח "כן, אנחנו לא בסדר בכל דבר אבל הם גרועים יותר" – חברה שלא מוכנה להכיר בחומרת הגזענות הפושה בה ועסוקה ב"הסברה", לא תעשה צעדי שלום מרחיקי לכת.

לחברה הישראלית דרוש שינוי ערכי עמוק שביסודו הכרה בצורך בשוויון מלא ומוחלט בין יהודים ולא יהודים, בתוך ישראל, מחוץ לישראל, ולצדו מאבק גורף וחסר פשרות בגזענות. הפסקת דיכוי הפלסטינים הוא המסקנה משני הדברים הללו. הסתפקות בפיתרונות טקטיים, משא ומתן כדי "לרצות את העולם", יוזמות שלום למען הבטחת הרוב היהודי, חומת הפרדה – כל הרעיונות מעולם לא נגעו בבעיה המהותית שלנו.

מהמקום הנואש שהגענו אליו ברור לגמרי כי השינוי שדרוש לישראל הוא עמוק ויסודי הרבה יותר, ונוגע בתפיסתנו העצמית כמדינה יהודית ובפרשנויות הנלוות לכך. ואם יש בישראל קבוצה גדולה שעדיין מאמינה בשינוי ומוכנה להיאבק עבורו, הרי שהזמן לפעול הוא עכשיו.

ניר ברעם הוא סופר

> כן, אנחנו הורגים גם ילדים. בעיקר כשאנחנו על מדים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
בתפקיד גדעון האוזנר. איתמר בן גביר (יונתן זינדל / פלאש 90)

איתמר בן גביר בדיון על פסילת ח"כ היבא יזבק, ב-29 בינואר 2020 (יונתן זינדל / פלאש 90)

הדיון המטורלל בפסילת יזבק: בן גביר בתפקיד התובע של אייכמן

נציגי הרשימות שחתומות על בקשת הפסילה התחרו זה בזה בתמהיל של פשיזם, גזענות ופורנוגרפיה של מוות ושכול. יזבק שמרה על קור רוח, ואמרה: "אני בוחרת לקיים שיח, לשמוע ולהשמיע, וכן, גם להסביר". דבריה, כצפוי, נפלו על אוזניים ערלות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf