גברים, אל תנהלו את המלחמות שלכם על כתפינו בשם האסלאם
פרשת המורה שהותקף ופוטר לאחר שהקרין בכיתה סרט שהוגדר כ"לא צנוע" עוררה דיון סוער בקרב הציבור הערבי בישראל. האזנה לקלטת האירוע מעלה הרהורים קשים על אלימות גברית הממשיכה להשתמש באמתלת "כבוד האישה", אך לרגע לא עוצרת לחשוב על האישה עצמה
המאמר הזה הוא מסוג הדברים שאני מהססת לכתוב בעברית. אבל מתוך יושר פנימי ומתוך אמונה שלמה שיש בעולם הזה גם יהודים שיכולים להיות שותפים לדרך ולמאבק שלנו, החלטתי בכל זאת לאוורר את הכביסה המלוכלכת גם בעברית, אחרי שתליתי אותה בחצר הפנימית בחברה שלי, בערבית, כאן.
הסיפור אודות המתקפה על המורה עלי מוואסי בבאקה אל ע׳רבייה התפרסם כבר בתקשורת. האישום: שמוואסי הקרין סרט שפוגע בערכי האסלאם. התוקף הנלהב הוא איש ״מועדון הידאייה״, כלומר מועדון החזרה בתשובה בעיר הכפרית או הכפר העירוני שנקרא באקה בוואדי ערה.
כל המי ומי בחברה הערבית קמו על רגליהם האחוריות. כולם מזועזעים: חלק מהמעשה הנבזי של תקיפת מורה מול תלמידיו, האלימות בחצר בית הספר ושבירת קדושתו של מוסד חינוכי, ואילו אחרים מזועזעים מהמורה שמעז להראות לילדים סרטים חושפניים בעלי מסר מתירני על היחסים בין המינים. הסרט, כמובן, בכלל לא עוסק בזה, אבל לכו תתווכחו עם שמועה שיש בה גם סקס, גם אלימות וגם דת.
> סערת המורה המפוטר מבאקה מציפה את הנתק בין מנהיגי המפלגות לדור הצעיר
מה הקפיץ את איש הדת
בכל אופן, המורה פוטר מיד על ידי ראש העיר, והקרב על חופש הביטוי והעיסוק, ההגנה על המורים, השתלטות הדת על המרחב הציבורי, והחילוניות והקדמה אל מול הכפייה הדתית וסתימת פיות – החל. כל הדיון בשרשרת הנושאים הנכבדים הזו עבר לזירה הכי חופשית בחברה הערבית, הלא היא המרחב הווירטואלי שמתנופף מעליו דגל הפייסבוק.
שם כולם מדברים, מגנים ותומכים, מנתחים ומגיבים. יש כאלה שאמרו "סופסוף עושים סדר ומישהו עוצר את ההפקרות החינוכית", ויש כאלה שאמרו שמדובר בסך הכל בכמה פרחחים חסרי מעש שתקפו סתם. והיו גם כאלה שראו באיש הדת התוקף את הגואל של העיר מהכיבוש המפתה של דעות חילוניות נגד האסלאם השמרני.
למען האמת, השבוע הייתי די מרוצה מהוויכוח הסוער בקרב בני עמי. סופסוף מדברים על משהו חברתי וערכי בפומבי, ויש דעות מכל הקשת. זה גם ויכוח פנימי שלא קשור לכאורה לחברה הישראלית או ליהודים; כן, יש סוגיות פנים ערביות כאלה וזו אחת מהן.
הכל היה טוב ויפה, עד שהגיעה לידי הקלטה של כל האירוע, ששומעים בה כל מה שהיה בתקרית האלימה ההיא. וחשכו עיני, או ליתר דיוק נסתמו אוזניי. האיש הזה שבא עם הזקן שלו ודהר אל תוך החצר זועם זועף רועם ורועד מכעס, לא אמר מילה על האסלאם או על ערכי הדת שכביכול הסרט פוגע בהם. אף מילה על הקוראן, או על ציוויי הנביא או משהו בסגנון. שום כלום. הגבר הזה צעק לעבר המורה "תתבייש לך, נבלה בן נבלה! פגעתם בצנעת בנותינו, הבכתם את רגשות הנשים שלנו, היית מראה כזה דבר לאחותך? בושה וחרפה!"
ובכן, זה מהות העניין, אמרתי לעצמי. זה מה שהקפיץ את הגבר המוסלמי הזה. הגבריות שלו נפגעה מזה שנשים צעירות יראו את הסרט שבו צעירה מקיימת יחסי מין עם בחיר ליבה. זה בעצם הגבר המזרחי הקטן שמדבר מבפנים, זה לא איש הדת המכובד והדגול שרואים מבחוץ. כבוד הנשים, לדעתו, נפגע מעצם החשיפה לקשר עם גבר. זה הגבר הערבי המסורתי והשמרן ולא הגבר הדתי שמדבר בשם האיסלאם. הוא עדיין קשור בחבל הטבור למיניות האישה, הוזה בלילה על קרום הבתולים, ואובססיבי וקנאי לגוף של אשתו, אחותו, או כל נקבה אחרת בסביבה שלו.
זה הגבר-גבר חם המזג שלא יכול להרשות לנערות לדעת איך אישה מתאהבת בגבר ואיך עושים אהבה, גם אם זה מסרט שמדבר על המאבק בכיבוש וכוח ההתנגדות למען שחרור פלסטין (וגם אם, כאמור, זה בכלל לא קורה בסרט).
הוא עדיין מוכרח קודם להשתלט על האישה, ורק אחר כך ישחרר את האדמה. אותו גבר – בעצם כמו כל גבר בעולם הזה – רואה בעצמו שליט עלי אדמות. הוא קובע את הערכים, מה מותר ומה אסור. פעם בשם המסורת ופעם בשם הדת, לפעמים בשם השמרנות ולפעמים המנהגים, העיקר שכל המלחמה הזאת תתנהל על גופן ובחיקן של הנשים.
> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: תכירו את הנשים של התנועה האסלאמית
הבה נדבר גלויות
בשטף הקללות ששמעתי לא נאמר אפילו פעם אחת "מה אתה עושה לנערים שלנו". אף מילה על הפגיעה בהם, בכבודם או בצניעות שלהם. כי אין להם כזה דבר? הגברים הערבים האסלים, אין להם בושה וקווים אדומים? או שבחברה שוביניסטית ופטרנליסטית כמו שלנו פשוט מותר להם הכל?
ומה איתי? אני האישה, האימא שמגדלת שלושה זכרים בחברה הזאת? שסובלת יום יום יחד עם בנות מיני מהדיכוי הגברי הזה, הבלתי מוגבל? אין לי אמירה במה שנעשה ונאמר בשם השמירה עלי?
מעניין אם הנערים שנחשפו לתקרית האלימה הזו מתלהבים מעומר הצעיר והאמיץ, גיבור הסרט, שנאבק למען מולדתו וכן מאוהב בצעירה מהשכונה, או שהם לומדים מאותו גבר תוקפן שנכנס ללא רסן לכיתה והשתלח במחנך שלהם? מה הם לקחו הביתה באותו יום מבית הספר?
בהקלטה, היו אלה הנשים שהרגיעו את העניינים וקראו למורה עלי שלא להגיב ולתלמידים להיכנס לכיתה, בעוד גברים נוספים ניסו להשתלט על האיש המתלהם בגופם.
הן היו הקול השפוי בסיטואציה הזויה בה שני גברים מתקוטטים: אחד מבקש לאתגר את המחשבות של בני נוער, בנים ובנות, באמצעות סרט ערכי וחשוב שזכה בפרסים וחשיפה עולמית על המאבק של העם הפלסטיני, וגבר שני שמנסה להחשיך את המסך מול נערים ונערות כדי שלא ילמדו חס וחלילה על קשרים רומנטיים בין המינים. מיותר כמובן לציין שבני הנוער האלו צורכים את הסרטים הכי זולים בשוק על יחסי מין ולומדים איך נעשית אהבה מעוותת בין גבר לאישה ללא כל פיקוח.
אם זה הדיון רבותי, אז בואו נדבר גלויות על נשים וגברים במרחב הציבורי. בואו נדבר על חופש היצירה, על כפייה דתית ויחס מגדרי למקום ששייך לכולם, כולל נשים ונערות. אל תבנו את הגבריות הכושלת שלכם על כתפי הנשים הערביות ותתעטפו במעטפת הדת. אל תנצחו את הדיכוי הלאומי שלכם באמצעות חרב שנשלפת בפניי, אני האישה. רוצים לתקן את העולם? לכו לתפוס רוצחי נשים, לכו להוקיע ולהעניש מטרידים מינית במכללות, בקניונים ובכל מקום.
לך, אדוני שומר הכבוד הערבי, ותפטר מרצה שנוגע פיזית בבנותינו ואל תהיה גיבור על סרט קולנוע. לך חפש מורה מכה שהורס נפש של ילד אומלל וחסר אונים והורס לו את החיים.
תהיו אמיצים ובואו נדבר על המרתון הנשי בטירה ומה שנשים רצות על המדרכה עושות לכן. בואו תגידו מה מפריעה לכם הדבקה המעורבת באום אל-פחם, שגרמה לכם ברמדאן האחרון אי נחת, למרות שנערכה באולם סגור.
כל אלו נושאים ״נשיים״? כל הפרשיות האלו הם סביב נוכחות וכוח של נשים במרחב הציבורי? אל תספרו לי על רגשות הדת שלכם. אתם בטח מכירים את הנשים הלוחמות בשדה הקרב במערכות האסלאם, את השופטת החכמה הראשונה באיסלאם, את המושלת הכי חזקה של מצרים שאג'ראת אלדור, את אשת העסקים העשירה שבחרה בנביא כבן זוג שלה.
התוודעתם סוף סוף לכוח שיש לנו: לידע, לנוכחות, לאומץ ולדעות. זה, רבותי, לא הולך להשתנות בקרוב. אני אישה ופמיניסטית ואני גם מוסלמית. אתם לא תנהלו את המלחמות והוויכוחים שלכם על הגב שלי ושל חברותיי. אני חלק מכל המאבק הזה ויש לי מה לומר ומה לעשות בכל דבר. אין לכם ברירה אלא להכיר בי ובעצמכם כבני אדם שווים, ולהיערך בהתאם.
הפוסט פורסםגם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן