newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שש תשובות לטענות של ימנים על אלימות הימים האחרונים

אין שום הצדקה לרצח. הסיפור בירושלים הוא בכלל לא המגנומטרים. ישראל היא זו שהפרה את הסטטוס קוו של הר הבית. ויש דרך אחרת. תשובות קצרות לדיון קשה

מאת:

1. אין ולא יכולה להיות שום הצדקה לרצח של משפחות שיושבות בביתיהן. לא בחלמיש, לא באיתמר, לא בעזה. לא בגלל הכיבוש ולא בגלל שהם שכנים של שוטר מחמאס. שום הצדקה.

2. הסיפור של המחאה הפלסטינית בירושלים בשבוע האחרון, שהובילה להתפוצצות הצפויה מראש שניתן היה למנוע אתמול, הוא לא בגלל שאנשים לא אוהבים לעבור במגנומטרים. כמו שהסבירו פה נועה לוי וגם אביב טטרסקי, הסיפור הוא השינוי ההדרגתי בסטטוס קוו של הר הבית, והקמת מחסום ישראלי בכניסה לאל-אקצא, במקום שלא היה בו מחסום בעבר. הגבלות כניסה ישראליות לאל-אקצא הן מה שמעורר את ההתנגדות ההמונית הזאת.

3. לא, אי אפשר להגיד ש"הם הפרו את הסטטוס קוו קודם". פעולה של שלושה תוקפים בודדים – שזכתה לגינוי והתנגדות מצד הרשות הפלסטינית, ועדת המעקב של ערביי ישראל וכל חלקי הרשימה המשותפת – לא שקולה לפעולה רשמית של מדינה. בנוסף, יש לזכור שמדובר באזרחים ישראלים, שגרים בתוך ישראל ונסעו מביתם בישראל לירושלים, בשטח שכולו בשליטת המשטרה והשב"כ. להאשים רק את הווקף בכך שלא מנע את ההתקפה זה אבסורד מוחלט.

לכן מה שקורה כאן הוא שישראל משנה את הסטטוס קוו שהיה יציב במשך חמישים שנים.

> הימנים שכחו מה זה להיות ישראלים

שוטרי מג"ב עוצרים פלסטיני במזרח ירושלים במסגרת העימותים סביב הר הבית (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטרי מג"ב עוצרים פלסטיני במזרח ירושלים במסגרת העימותים סביב הר הבית (אורן זיו / אקטיבסטילס)

4. אפשר היה להגיע לפתרון אבטחתי אחר, בתיאום עם הווקף והמשמר הירדני, ולא להצית את ירושלים והארץ כולה. האפשרויות היו על השולחן. הקריאות לעצור את הזוועה לפני שהיא מתרחשת הגיעו מהפלסטינים בשבוע של מחאה לא אלימה ברובה, מהבית הלבן ל טראמפ ואפילו מהשב"כ ומהצבא. ממשלת ישראל בחרה בהסלמה, בחרה בפגיעה בביטחון ובמוות של (בינתיים) לפחות שבעה פלסטינים וישראלים, והכל בשם "הביטחון". בפועל, כנראה שהיו לה מניעים אחרים, כמו שכתב מירון רפפורט.

5. אולי אני תמים, אולי זה קיים כבר המון זמן ממילא, אבל אני מרגיש בימים האחרונים שיש גאות חריגה בכמות המלל שמדבר על הפלסטינים כעל "חיות", "תת-אדם", "מפלצות" – הרוע המוחלט. קודם כל, כשאני קורא דברים כאלה אני פשוט מצטמרר. זו דה-הומניזציה מוחלטת. להפוך אנשים ללא-אנשים, וכך להצדיק כל פעולה וכל פשע נגדם. כאילו שאין פוליטיקה, אין מאבק, אין משטר צבאי, אין סכסוך בן מאה שנה. יש בני אנוש נאורים וחיות חושך במלחמה. זה מחריד ומוכר לנו מאינספור דוגמאות מההיסטוריה. אתם באמת רוצים ללכת לשם?

ומעבר לזה: מה עושים פה אנשים שאומרים את זה? איך מגדלים ילדים בארץ שבה במובהק אין שום עתיד שאינו הכחדה מוחלטת של אחד משני העמים?

6. והעניין הוא שיש פה פתרון. לא רק ברמה הנקודתית – שאפשר להרגיע עם תיאום בין ישראל והווקף והרשות וירדן ומי שצריך. זה בהישג יד וקל. אבל זו רק ההתחלה.

כל פעם מחדש הימין מנסה לספר לנו שאפשר לחיות עם הכיבוש, כלומר – עם מציאות שבה שני עמים חולקים את הארץ ואחד מהם הוא העליון והריבון ובעל הזכויות, והשני הוא הנתין הנצחי, חסר הזכויות. ואי אפשר.

אי אפשר לחיות כשכמעט שני מיליון אנשים בעזה תחת מצור ממושך ואין להם חשמל ומים ומערכת רפואה. אי אפשר לחיות עם שני מיליון אנשים בגדה המערבית שכלואים מאחורי חומות ושישראל שולטת בכל פרט בחיי היום-יום שלהם – במעצרים של חברי פרלמנט ופעילים פוליטיים, במי ייסע לחו"ל ומי יוכל להכנס ולבקר, באיזה סחורות אפשר לייצא או לייבא, במי זוכה ללכת לעבודה או לטיפול רפואי ומי לא, בכמה קרקעות מפקיעים לטובת בניית התנחלויות, ועוד. אי אפשר לחיות בירושלים מאוחדת שמחולקת בין יהודים אזרחים לפלסטינים "תושבים" (מעמד שאפשר לשלול ברגע), בין מי שבונים בשבילם ומשקיעים בחינוך ובתשתיות וברווחה שלהם, למי שנידונים לעוני נצחי. ואי אפשר לחיות גם עם האפליה הנצחית בין יהודים לערבים בקרב אזרחי המדינה.

כל הדברים האלה הם לא בני קיימא. או, ליתר דיוק, לא יכולים להתקיים לאורך זמן לצד שקט מוחלט ופסטורלי. אנחנו לומדים את זה על בשרנו בכאב ובאימה פעם אחר פעם, ובה בעת – לא לומדים. אפשר אחרת. אפשר לסיים את הכיבוש וללכת לשלום ולשוויון כולל. בלי זה, הזוועות של הימים האחרונים פשוט יחזרו שוב ושוב ושוב כל ימי חיינו. כל דיון על הר הבית שלא מתייחס להקשר הרחב הזה חוטא למציאות ומפספס כל סיכוי להבין את המצב.

> חקירת הצוללות דחפה את נתניהו להבעיר את ירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מעטפות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מעטפות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האדישות לבחירות המוניציפליות עלולה לעלות לנו ביוקר

נראה שלציבור הכללי אין כוח להתעסק עכשיו בענייני חנייה או חינוך. אבל עד כמה שזה נשמע דמיוני, קיים חשש ממשי שבשבוע הבא נקום למציאות פוליטית חשוכה אפילו יותר מהנוכחית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf