משפחות מחוקות: איך מתמודדים עם מוות של שמונה בני משפחה?
יותר מ-142 משפחות איבדו שלושה מבני המשפחה ומעלה בהתקפות הישראליות בקיץ 2014. חזרנו לרצועת עזה כדי לתת פנים לסטטיסטיקה של שכול
כתבה וצילמה: אן פאק, ערכה: שירז גרינבאום
"הזמן יפחית את הכאב, אבל לעולם לא נשכח את האחים שלנו". כך אמר לי איברהים בן ה-18, למשפחת אל-ח׳לילי, כשעמדנו באמצע המפעל השרוף של משפחתו בנובמבר 2014.
כל משפחתו של איברהים, כולל המשפחות של אחיו, אשרף ואחמד, נהרגו. אשתו של אשרף, נדיאה (28), ילדיהם, דימה (4) ומחמוד (8); אשתו של אחמד, איה (23) ובתם לאמה (5). שריפה גדולה פרצה במפעל המשפחה אשר אחסן עצים וחומרי בניין. הגופות נשרפו בכזו דרגה, עד שלא ניתן היה לזהות מי הוא מי בבית החולים.
שמונת בני המשפחה חיכו לפינוי מאזור המפעל במכוניות הרחק מאזור הלחימה כאשר נורה לעברם פגז מטנק ישראלי. מחמוד בן ה-8 היה היחיד שלא נהרג במקום, ונשאר בהכרה לחזות במוותם של בני משפחתו. בבית החולים אל-שיפא הוא נכנס לתרדמת ומת 4 ימים לאחר מכן. בחדר המתים של אל-שיפא, כאשר הגופות הגיעו, יד אחת מפיוחת נדבקה לשקית הפלסטיק. בשקית אחרת היו שלוש גופות, אחת של אישה ושתיים של ילדים, שהותכו והתמזגו זו בזו.
> פרויקט מיוחד: שנה לצוק איתן, תמונה אחת ביום
באותו יום צילמתי מחוץ לחדר המתים את איסמעיל, אחד מאחיו של איברהים, אשר חבק אדם אחר, כשהוא מתמוטט בבכי. איך אפשר לשכוח כזאת סצנה של הרס? ניסיתי למצוא את שמותיהם, את המקום ממנו הגיעו. מישהו הסביר לי שזו משפחת אל-ח׳לילי מאל-תופאח. היא הסביר לי, "הם לא הצליחו לברוח, ובגלל המפעל הם נלכדו בשריפה". רשמתי את השם, אבל בכאוס ששרר בבית החולים, עם זרם ההרוגים והפצועים, היה זה בלתי אפשרי לרשום את כל השמות של הנספים.
משפחת אל-ח׳לילי הייתה רק אחת מהמשפחות ברצועת עזה שנמחקו בקיץ האחרון בהתקפות הישראליות. האו״ם מדווח על כ-142 משפחות אשר איבדו שלושה בני משפחה או יותר – נתון סטטיסטי מבעית. משפחות מסוימות, כמו זו של אחמד ואשרף אל-ח׳לילי, נמחקו לגמרי. אלו לרוב הצטופפו בבית אחד, מה שגרם למספר הקורבות בהתקפות לעלות, במיוחד בהתקפות הליליות.
חזרתי לעזה בספטמבר, עם רצון לתעד את אותן משפחות, והתחלתי עם המשפחות שפגשתי בקיץ. מה קרה להן? מה נשאר מהזכורנות שלהן, איך הן ממשיכות בחיים? מה עם הפצועים, האלמנים, האלמנות והיתומים שנותרו בחיים?
רשימה ארוכה של שמות פורסמה, אבל אני רציתי פנים. למצוא תמונות ישנות מתוך אלבומי המשפחה. רציתי לשמוע את הסיפורים. רציתי שהמשפחות האלו ייזכרו. במהרה הרצון שלי התרחב. יחד עם ארגון אל-מיזאן לזכויות אדם ביקרתי וצילמתי 50 משפחות. חלקן איבדו מספר קרובים, וחלקן, כמו משפחת אבו-ג׳אמע, התאבלו על כ-25 בני אדם, ביניהם 18 ילדים. איך אפשר להתמודד עם כזה אובדן?
מה שמוסיף על כאבם של הניצולים היא העובדה שרובם איבדו את בתיהם. חלקם חיים גם עכשיו בהריסות, ללא עתיד או אפילו תקווה לצדק, תחת מצור ובתנאים הקשים ששוררים ברצועה. חלק ממה שהפרויקט הזה מנסה לעשות הוא לייצר מודעות לאותן משפחות ולתמוך בקריאה שלהן לצדק.
> הרצועה קורסת אבל העזתים לא רואים אלטרנטיבה לחמאס
קולקטיב אקטיבסטילס מציע סדרת תמונות להורדה עבור תצוגה, לכל מי שמעוניין לחשוף את הנושא בקהילתו. עד כה התערוכות הוצגו בצרפת, פולין, גרמניה, דרום אפריקה, לוקסמבורג וארה״ב. את התמונות האלה יש להראות גם בישראל, שכן תושבי רצועת עזה הם הקורבנות הישירים של המדיניות הישראלית, וקולם מושתק על ידי התקשורת הישראלית. עבורה הם שקופים.
הפרויקט ממשיך יחד עם ארגון אל-מיזאן לזכויות אדם. הארגון יעלה גלריה מיוחדת לאתר שלו עם עשר מהמשפחות בחודש הבא. משפחת אל-ח׳לילי היא אחת מהן. בהקדמה לפרויקט מספר אימסעיל, כשהוא הולך בין ההריסות, את סיפורו. הוא הולך ומרים את הראש, מישיר מבט למצלמה. מבטו, כמו מבטם של רבים מהניצולים שפגשתי, עדיף רודף אותי. והזכרונות רודפים אותם. אני לא אשכח אותם. הייתי רוצה שאף אחד לא ישכח.
כדי לעקוב אחר הפרויקט או לשתפו בבקשה השתמש/י בטוויטר בהשטאג ObliteratedFamilies#. תודה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן