חקירת הצוללות דחפה את נתניהו להבעיר את ירושלים
בניגוד להמלצת גופי הביטחון שאינם המשטרה - זו שחוקרת כעת את ראש הממשלה - קיבל הקבינט את ההחלטה שלא להחליט, ודחף את ירושלים ואת ישראל כולה להסלמה שגבתה מחיר כבד. כעומק החקירה
כותב אורח: מירון רפופורט
כמה מלים על נתניהו, צוללות ומגנומטרים
החלטת הקבינט ביום חמישי קבעה שיא של בריחה מאחריות. בעוד שלכולם ברור שמדובר בהחלטה שעלולה – סיכוי ממשי ודאי שהיה – להצית אש בירושלים, ואולי בארץ כולה, הקבינט "הסמיך" את המשטרה לקבוע את סידורי הביטחון בהר הבית, כאילו מדובר בהסדרי התנועה בתל אביב בזמן מצעד הגאווה או המרתון.
ברור שהכלים של המשטרה להעריך את גודל הסכנה נופלים מהכלים שנמצאים בידי השב"כ, צה"ל והמועצה לביטחון לאומי, ובכל זאת ההחלטה הזו נמסרה לידי המשטרה. יכול היה הקבינט להחליט שחובה להשאיר את המגנומטרים, יכול היה להחליט להסירם, אבל ברור שזו החלטה בעלת משמעות לאומית, לא החלטה משטרתית.
> ישראל יכלה למנוע את היום המדמם הזה בירושלים
ההחלטה הזו משקפת תהליך ארוך של היחלשותם מנגנוני הביטחון בצמרת הישראלית. מאלאור אזריה והתפטרותו של יעלון, דרך עצירת ההחלטה להרחיב את קלקיליה ועד אתמול. הממסד הביטחוני כמעט מאוחד בדעה אחת, הממשלה מחליטה אחרת. קשה עוד להעריך מה יהיו השלכותיו של התהליך הזה, אבל קשה להמעיט בחשיבות שלו.
אין-החלטה מסוכנת מאד
אך נדמה שלתהליך הזה נוסף עוד אלמנט. חולשתו של נתניהו. נתניהו תלוי היום בימין יותר מאי פעם. זה שבבית היהודי, וזה שבתוך המפלגה שלו. הימין הזה נותן לו גיבוי מוחלט בחקירות, מתוך חשש שאם נתניהו ייפול, הימין ייפול יחד אתו. אבל זה לא אומר שהימין לא גובה מחיר על התמיכה שלו. הזובור שהימין עשה לנתניהו בחוק ההסדרה ובקלקיליה, לשם הדוגמה, הם ביטוי של המחיר שגובה ממנו הימין.
עכשיו, עם ההתפתחות בחקירת הצוללות, התלות ההדדית הזו נעשית חריפה יותר. בניגוד לפרשת המתנות או ידיעות-ישראל היום, שבוחרי הימין סירבו להתרגש מהן, סיפור הצוללות הוא שונה. גם ללא קשר פלילי, אם יתברר שהעסקה הזו, שנתניהו דחף אותה בכל כוחו, הייתה מושחתת מיסודה, יהיה לציבור – כולל למצביעי הימין – הרבה יותר קשה לבלוע אותה. אם יתברר שמעורבותו של דוד שמרון – בן דודו, איש סודו, והמוציא והמביא הפוליטי שלו – משמעותית בפרשה, זה רק יחמיר את הדברים. גילויים אפשריים לגבי מעורבותם של מקורביו של נתניהו, או אפילו של נתניהו עצמו, בהסכמה ישראלית למכירת צוללות למצרים, תקרב את הפרשה למחוזות הבגידה.
לכן, גם אם השב"כ, אמ"ן והמל"ל הצליחו לשכנע את נתניהו בנחיצות הורדת המגנומטרים (אין לנו אינדיקציה שזה קרה, אם כי גם ההפך לא ברור), הסיכוי שלו להעביר החלטה כזו בקבינט לא היו גדולים. לא רק בנט קיבל פה נפח, אפילו ארדן הפך לאגוז קשה. אחרי שהבטיח בסגנון "קיראו את שפתיי" שהמגנומטרים לא יירדו, החלטה הפוכה הייתה מציגה אותו באור גרוע מאוד. שלא לדבר על כך שאין לנתניהו עניין מיוחד להסתכסך עם המשטרה בדיוק בשעה שהיא נמצאת ברגעים הכי רגישים של חקירת הצוללות.
החולשה הזו, של נתניהו מצד אחד ושל מערכת הביטחון מצד שני, מסבירים לדעתי את האין-החלטה של הקבינט. אין-החלטה שהייתה למעשה החלטה מסוכנת מאוד.
מירון רפופורט הוא עיתונאי ישראלי ומראשי תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת"
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
