אי-ידע הוא כוח

בזכות המבוכה. קלפי בבחירות 2021 (צילום: אבי רוקח / פלאש 90)

בראיון בשנת 1983 סיפר מישל פוקו, "כשאומרים לי: 'לפני כמה שנים חשבת כך וכך, והנה עכשיו אתה אומר משהו אחר לגמרי', אני עונה: 'נראה לכם שעבדתי כמו כלב במשך כל השנים האלה בשביל לחזור על עצמי בלי שינוי?".

במפתיע או שלא, אמירה כמעט זהה (בניכוי הכלב) מיוחסת גם לר' נחמן מברסלב. לא זו אף זו, הספר "שבחי הר"ן" מעיד עליו כי "אמר בפירוש על עצמו שהתורה שלו הוא חידוש גדול מאד, אבל ה'אינו יודע' שלו הוא חידוש גדול ביותר".

המשורר האירי ויליאם באטלר ייטס התלהב פחות מה"אינו יודע". בשירו האפוקליפטי The Second Coming, שנכתב בעקבות מוראות מלחמת העולם הראשונה ועל רקע המרד האירי, הוא מלין:

The best lack all conviction, while the worst

Are full of passionate intensity

בקריאה ראשונה נראה שהמשורר מותח ביקורת על "הטובים ביותר": דווקא הם נעדרים כל שכנוע עצמי, בעוד שה"רעים" מלאים תשוקה והתלהבות; ומעצם כך שהטובים אינם בטוחים בעצמם כמו הרעים, הם מאפשרים את נצחון הרוע. אלא שבקריאה שנייה, או אולי שלישית, עולה תהייה: ומה אם העדר השכנוע העצמי המוחלט הוא חלק מההגדרה ומהאיכות של הטובים? סגולה אינהרנטית, שבלעדיה הם לא יהיו "טובים"?

והנה, הזדמן לידי קונטרסו הפולמוסי משנת תרצ"ו של המנהיג החרדי ר' אלחנן וסרמן, "מַעֲשַׂי למלך – מאורעות זמנינו על פי דעת תורה". וסרמן הוא כנראה מי שהכניס לשימוש את המושג "ערב רב" כלפי השמאל היהודי של זמנו, והיה מתנגד חריף לא פחות לציונות בכלל ולתנועת המזרחי שנספחה אליה בפרט.

וסרמן לא היה מבעלי הספקות; השקפתו בנוגע ליריביו מתמצה בציטוט הזה: "בימינו בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנאציונליזם… בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת – 'נציונל-סוציאליזם', יצרו מהן מטה זעם איום, המכה ביהודים בחמת רצח בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו". ואכן, וסרמן עצמו נרצח על ידי הנאצים ב-1941 בקובנה.

עיקרו של "מַעֲשַׂי למלך" הוא ביצור האורתודוקסיה החרדית והוקעת כל האלטרנטיבות,  אך מובאים בו כמה דרושים תורניים נאים. הנה אחד: יעקב אבינו חוזר ארצה עם נשותיו ובניו מבית חמיו לבן, ושולח לפניו ליתר ביטחון שליחים אל אחיו עשו, שממנו גזל את הבכורה. בין היתר הוא מעדכן באמצעותם את עשו: "עם לבן גרתי". רש"י מביא שני פירושים לביטוי: הראשון – לא עליתי לגדולה אלא נותרתי גר, אין לך מה לקנא בי, אחי. והשני – "גרתי" הוא בגימטריה תרי"ג. וכוונת יעקב היא "ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים של לבן".

אלא שווסרמן מביא בשם רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים") משמעות נוספת ל"ללא למדתי ממעשיו הרעים של לבן": "הכוונה בזה שהתאונן על עצמו, שלא הגיע במעשיו הטובים להנהגתו של לבן במעשיו הרעים. ויעקב אמר על עצמו שלא התאמץ כל כך במעשים טובים, כמו לבן במעשים רעים. וכן אנחנו צריכים להתבונן בהתנהגותם של תלמידי לבן, כדי ללמוד איך להתנהג במעשים טובים".

"החפץ חיים" כמו מתכתב כאן עם שירו של ייטס: גם הוא מתקנא באינטנסיביות של הרוע. מוטיב הביקורת העצמית של "הטובים" על כך שאינם מתאמצים או נלהבים כמו "הרעים" הוא איפוא חוצה תרבויות ומשותף לרב החרדי ולמיסטיקן-המשורר האירי. אלא שמכך ניתן להסיק שלא רק הביקורת העצמית הזו מאפיינת את "הטובים", אלא גם התכונה המבוקרת: הסלידה מאבסולוטיות, החשש שאם יעקב יתאמץ "כמו לבן", הוא יהפוך ללבן הרשע.

מכל הנ"ל נובע כמובן שיש רק פתק הצבעה לגיטימי אחד ויחיד בבחירות הקרובות. אלא שלימדו אותי שדרשן שיודע לקשר כל פרשת שבוע לאקטואליה הוא דרשן גרוע, ולכן לא אגלה לכם מהו.