השתיקה המביכה של המנהיגים הדתיים מול השחיתות והגזל

כותבת אורחת: כרמלה כהן שלומי

החגים הבאים עלינו לטובה, תלוי את מי שואלים, מעלים שאלה מוסרית אחת שאני, הקטנה ממעש, לא מצאתי התייחסות אליה. נדמה שענני השחיתות אינם מחרידים את אנשי שלומנו בהנהגה הפוליטית של הימין הדתי. אלה מתחממים באורה של שמש העם היהודי באין ענן חשד, ואם ישנו – ברוך יהיה בצאתו.

כמו הפראפרזה ההיתולית על דברי דוד ביטן: ואם קרה – אז מה קרה?

נראה שהקרב הניטש בין שמאל לימין על השחיתות בצמרת הוא קרב חילוני מר. מקץ ארבעים וחמישה שבועות להפגנות בפתח-תקווה בעקבות פרשיות נתניהו, בולט בהיעדרו קול חשוב, ולא רק קולה של התקשורת, זו שמסקרת באדיקות כל רטינה של נתניהו דוחקת בהם לסקר עד דק כל גיהוק במסע התרמילאים הבזבזני, חובק העולם, שלו ושל רעייתו.

> למה דוקא האמנות מוציאה את הימין הכל-יכול מהדעת?

הקול הנפקד הוא קולם של מנהיגי הציבור האמוני. אנשי תורה, מקפידי קלה כחמורה, ובהם מתנחלים וחרדים. אנשי הימין הדתי כולו נאלמו, וכך גם השטח. מחרישים.

"גנב משלנו"

פרשות שחיתות מתנפצות בעיתונות, חקירה רודפת חקירה, סביבת ראש הממשלה עטופה חשרת ענני חשד, תיק מתנות חינם ב-700,000 שקל, תיק הון- שלטון-עיתון, תיק הצוללות, אנשי ציבור נדרשים להשיב על שאלות, המעגל הקרוב לנתניהו נעצר או מחפש מקלט. ראש הממשלה מגלגל עיניים לשמיים, יודע צדיק מאין יבוא עזרו, ומסתער על התקשורת בשצף קצף ומפזר בשידורים חיים איומים מוסווים היטב נגד הכל מכל בכל, כשהוא מקיף עצמו במלחכי פנכה עם דף מסרים חנפני קבוע.

מה שבעבר עורר סערה חולף עתה כמו עננה בשמי תכלת. כאילו בקרב מקומי בין חילונים עסקינן – אין ירמיהו ואין ישעיהו, רק חולצות עם תזכורת צנועה מדברי נביאים רחוקים. אין מוכיח בשער. אל תפריעו לעצמכם, יהודים. עצמו עיניים, אבא ישן. המושחת מושחת והשיטה פורחת. הכל פוליטי וכולנו בתווך, קומץ חילוני נאבק ומנהיגי ציבור דתי שווי נפש מול השחיתות. כמו סטטיסטים בתאטרון האבסורד של הפוליטיקה.

איך שתיקת מנהיגי הציבור הדתי מתיישבת עם ערכי מוסר השאובים מספר הספרים? איזה תירוץ מתרצים בנט וששת המנדטים שלו לעצמם? מה הם מספרים בבית, איזה לקח ומוסר ילמדו ילדיהם? ומהי עמדת אנשי ש"ס ואגודת ישראל לנוכח מעשים שלא ייעשו? אל מי יישאו פנים?

למה רק עגלתם הריקה של החילונים מקרטעת במחאה קטנה ולא מסוקרת, עם שלושה מגאפונים ונאומים מזדמנים של אזרחים, רובם קשישים, הפוקדים את פתח תקווה מוצ"ש אחר מוצ"ש בהתמדה מעוררת השתאות?

האם עמדה פוליטית ימנית סותרת את ערכי המוסר? הדיבר "לא תגנוב" אינו חל על "משלנו"? "הגנב שלנו" כשר? ואם גנב – הכל מחול לו בסיעתא דימינה? האם העבירות ראויות לעצימת עין ציבורית תחת כיפת "אנשי שלומנו"? מוראה של איזה מלכות מכריע – מלכות שמיים או מלכות בשר ודם? הם צמים אך שרץ בידם, ואין מורא.

כרמלה כהן שלומי, עוסקת זעירה, כותבת המון וסופרת מעט. סיפור שכתבה מופיע בספר "עד קצה הזריחה" שיצא לאור השנה.

> שקט מסיתים: נתניהו נואם והתקשורת עוברת לדום