איך מדברים על שלום ופיוס באין מילים לתיאור המציאות?
דווקא האיום שהפך לחוויה קיומית לשני העמים מזמין אותנו לדמיין עתיד אחר הבנוי על הצלה הדדית, שתתחיל בסירוב לקחת חלק בהמשך ההכחדה בעזה, ובהבנה כי עבודת התיקון צריכה להתחיל באוכלוסיות השקופות משני צידי הגדר
בשנת 2025 קשה לדבר, נותר רק הדמיון. מפגינים עם תמונות ילדים עזתים שנהרגו מאז הפרת הפסקת האש, בכיכר הבימה בתל אביב, ב-24 במרץ 2025 (צילום: אורן זיו)
ברצף החגים שציינו בתקופה האחרונה בני כל הדתות בארץ הקרועה שלנו, כולל המימונה – חג המסמל שלום, אחדות ואחווה – היה קשה לאחל חג שמח. לא ניתן לדבר על עצמאות, ואין צורך ביום זיכרון כדי לזכור את עשרות אלפי הנרצחים, החטופים, הנופלים, הפליטים והעקורים הפלסטינים והישראלים. קל וחומר שקשה לדבר על פיוס ושלום, גם בבית, ועוד פחות מכך בין שני העמים.
את הבעירה הפנימית בשאיפה לשפיות, חמלה, קדושת החיים, אזרחות שווה וחברה סולידרית עם קהילות מודרות ומוחלשות חונקות שנה וחצי של חיים לא הגיוניים, מאז זוועות 7 באוקטובר. קולות החטופים הנמקים למול עיני משפחותיהם; הרג אזרחיות ואזרחים במלחמת ההשמדה וההחרבה של עזה; החרבת יישובים בדואיים; הטיהור האתני בגדה; זעקתן של המשפחות השכולות ומשפחות קורבנות הפשיעה בחברה הערבית; הפקרתם של חסרי הבית המפונים מצפון ומדרום הארץ ושל נשים נפגעות אלימות; התמוטטותם הכלכלית של משקי בית בישראל ודיירות הדיור הציבורי – כל אלו מתערבבים עם הצעות חוק שטופות שיכרון כוח, עם הצהרות חלולות של פוליטיקאים החותרות תחת שלטון החוק, ועם טרפת תקשורתית נוטפת שנאה. השאלה מוטחת בפנינו: איך מדברים על שלום ופיוס באין מילים לתיאור המציאות?
בשנת 2025 קשה לדבר, נותר רק הדמיון. הגיגים על פיוס ושלום נשמעים כמו פאטה מורגנה, רגעי חסד בודדים השייכים לעידן אבוד של תקווה שהתנפצה, תקווה לשלום נטול אימה ונקי ממחירים כלכליים וביטחוניים. למרבה הצער, כל החלומות בהקיץ על פיוס ושלום בין שני העמים מתרסקים למול המציאות המדומה של "שלום אוסלו". איך מדמיינים שלום ופיוס בתנאים של אובדן דמיון?
בספר משלי מופיע הציווי "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (כ"ד, ט"ז). דווקא מתוך מבט מפוכח על נהרות הדם והדמעות, חובה עלינו להאמין כי מעשי האזרחיות והאזרחים למען צדק חברתי, שוויון, דמוקרטיה ושלום הם שיקרבו אותנו לשלום המיוחל. כי בסופו של דבר, את "הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קט"ו, ט"ז), וכל עוד אנחנו פועלות ופועלים באופן אקטיבי לקידום תנאים המאפשרים למצוא בחזרה את המילים, לא ניתן למפולות העבר לכבול את חירותנו לדמיין עתיד אחר.
תנאי מרכזי לצעד נכון ובטוח קדימה הוא ההכרה בכך שהגענו לנקודת האל-חזור מבחינת האיום הקיומי על שני העמים בין הים לירדן. האיום הקיומי לשני העמים שונה, היררכי בעוצמה ובאופי הסכנה, אך הוא הדדי. התממשותו באופן מחריד ב-7 באוקטובר ובפשעים נגד האנושות כלפי תושבות ותושבי עזה היא עדות לעומק השאול שבה אנחנו נמצאות. היכולת לדבר את האיום הקיומי – לא רק של העם שלנו אלא גם של העם האחר – מאפשרת לדמיין עתיד טוב יותר.
ההדדיות באיום – על אף שונותו – היא זו אשר באופן פרדוקסלי מאפשרת את ההצלה הדדית של שני העמים הקשורים זה לזה באופן בלתי ניתן לניתוק בכל תחומי החיים – ביטחון, כלכלה, בריאות, סביבה, חינוך, רווחה, דת. בדיוק כמו חסידי אומות העולם בתקופת השואה, עלינו להכיר בעוצמה הגדולה של פרדיגמת הצלה הדדית, ששוברת את יחסי הכוח ההיררכיים והפוגעניים, לטובת הסרת האיום ולמען עתיד משותף.
ההצלה ההדדית מתחילה בסירוב לקחת חלק בהמשך מסע המוות וההרעבה, הטרנספר והכחדת עזה, ובהתעקשות להתחיל את התיקון בפעולה של אוכלוסיות שקופות משני צידי הגדר. לשני העמים ברור שמעבר לנקודת האל-חזור – ברמה המיידית לחטופים וגם לפלסטינים בעזה – אין דבר מלבד קונספציית ההשמדה הדדית. הצלה הדדית תאפשר הזנה של התנאים הבסיסיים למימוש שותפות הגורל, כזו שאינה נובעת מגאוותו של המציל, אלא מעוצמתו של הניצול להציל את מצילו. קבלת רעיון ההצלה הדדית לא תהפוך את הדרך לפיוס ושלום, בתצורות משטריות שונות, למהירה, אבל זו כבר תיראה הרבה פחות רחוקה.
הצטרפו אלינו – כי יש תקווה והגיע כבר הזמן.
נטע עמר-שיף היא מנכ"לית קולקטיב מזרחי-אזרחי, השותף ב"ועידת השלום העממית" המתקיימת ב-8–9 במאי בירושלים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
