מה הפריע לאיימן עודה להכנס למשרדי הסוכנות היהודית בניו יורק?
סערה קטנה התחוללה השבוע לאחר שדווח שראש הרשימה המשותפת סירב להפגש עם ועידת הנשיאים, ארגון הגג של הארגונים היהודיים בארה"ב. בראיון מיוחד מסביר איימן עודה מה באמת קרה שם, מה הוא חושב על יהודים באמריקה ומה החזון שלו לישראל
כותבת: ליסה גולדמן, ניו יורק
"אני מאמין בלדבר עם כולם. גם בכנסת אני מדבר עם כולם. טוב, חוץ מליברמן, אבל גם זה רק בגלל שהוא מסרב לדבר איתי", כך אמר לי אתמול (שישי) יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, בראיון בניו יורק.
עודה מבקר בארה"ב לסדרה של פגישות עם דיפלומטים, מנהיגי קהילות יהודיות, עיתונאים, מכוני מחקר, עמותות ועוד, אך הפגישה שזכתה לסיקור הרב ביותר היא דווקא זו שבסוף לא התקיימה – הפגישה עם ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים הגדולים באמריקה.
כשהגיע ביום חמישי בבוקר לבניין בו יושבת הוועידה במרכז מנהטן, גילה עודה שארגון הגג הזה חולק את משרדיו עם הסוכנות היהודית, המקושרת הן למשרד הקליטה בישראל והן לקרן קיימת לישראל, שמשקיעה כספים ומאמצים רבים בעקירתם של פלסטינים מבתיהם לטובת יהודים.
עובדים בוועידת הנשיאים הציעו להעביר את הפגישה למשרד אחר באותו בניין, משרדה של התנועה ליהדות מתקדמת, אבל סגן נשיא הארגון – מלקולם הונליין – דחה את ההצעה ומיהר להוציא הודעה לעיתונות על כך שהוא "מוטרד ומזועזע עד מאוד מהסירוב" של עודה להפגש איתו.
> איימן עודה מגיע לארה"ב לשחק במשחק של הגדולים, וסופג ביקורת מבית
חזון של שוויון. איימן עודה ב"צעדת השיבה" בגליל (אורן זיו / אקטיבסטילס)
"לא סירבתי להפגש איתו", מבהיר עודה בראיון למגזין 972+. הוא מדגיש גם שהוא נענה בחיוב ליוזמה של ועידת הנשיאים להזמין אותו, ושעד שהגיע למקום לא ידע שארגון הגג הזה חולק משרד עם הסוכנות היהודית.
"רק ביקשתי להעביר את הפגישה לחדר אחר, אבל הם סירבו. במקום להגיד 'בסדר, אנחנו מבינים את האי-נוחות שלך' ולהזיז את הפגישה למיקום אחר, הם עשו הכל כדי לגרום לי להרגיש לא בנוח". עודה מציין עוד שהוא עצמו לא פרסם כל הודעה פומבית על הפגישה המבוטלת, אלא רק שלח תגובה לעיתונות על הצהרת ועידת הנשיאים.
היהודים המתקדמים
כדאי לעצור כאן רגע ולהזכר מי הם הגופים האלה, שלמשרדיהם עודה לא הסכים להכנס. המנדט של הסוכנות היהודית הוא לעודד עלייה יהודית לישראל. קק"ל היא גוף שמעורב בעקירת תושבים פלסטינים במזרח ירושלים וגם בתוך ישראל, בניסיון להפוך את אדמותיהם ובתיהם לרכוש יהודי. אחת הדוגמאות הקיצוניות למדיניות זו היא סיפורו של הכפר הבלתי מוכר אל-ערקיב בנגב, שם קק"ל מנסה לייער את אדמות הכפר, שנהרס כבר יותר מ-90 פעמים, בעוד שתושביו מנסים להיאחז באדמה ובונים אותו פעם אחר פעם.
עודה, שהתארח בחמישי בערב באירוע פרטי של יהודים ישראלים-לשעבר בצפון-מערב מנהטן, ציין שכמעט כברירת מחדל הוא נפגש עם יותר יהודים מאשר ערבים בסיור בארה"ב. "האמת היא שגיליתי שיהודים אמריקאים הם יותר פרוגרסיבים מיהודים ישראלים", מציין עודה. "אבל הבעיה היא עם המנהיגים של הקהילה. הם רוצים לקבוע לי איך אני אמור להתנהג ואיך אני אמור לחשוב ולדבר, לכפות עלי את הערכים שלהם. זה משהו שאני לא יכול להשלים איתו".
יו"ר הרשימה המשותפת הדגיש בראיון שהוא הגיע לארה"ב לא כחלק מהקואליציה או הממשלה, אלא כנציג הנבחר של אזרחיה הערבים של ישראל. בהמשך להודעתו בעניין ועידת הנשיאים הוסיף איימן עודה כי גם בארץ הרשימה המשותפת נמנעת ממעורבות במשרדי ממשלה שעיקר המנדט שלהם הוא העדפת אזרחים יהודים על פני אזרחים ערבים – ובמיוחד משרד הביטחון, משרד החוץ ומשרד הקליטה.
עוד הוא תיאר בלהט רב את חזונו למדינת ישראל, שבה כל האזרחים, ערבים כיהודים, נהנים משוויון זכויות מלא בכל המישורים. הוא מבין שיהודים רבים מרגישים מאוימים מהמחשבה על האפשרות שמדינתם לא תוגדר על בסיס יהדותה אלא על כמדינה של כל אזרחיה. "אני בפירוש מכיר בזכות היהודית להגדרה עצמית!", חידד, "ועדיין, אני מחויב למטרה של שוויון מלא לכל האזרחים, ללא הבדל דת או עדה".
> לשבור שתיקה על אלימות מינית – בערבית
בשם הקק"ל. שוטרים מפנים עצי זית לאחר שעקרו אותם במסגרת ההריסה ה-65 של הכפר הבדואי אל ערקיב, 2014 (אורן זיו/אקטיבסטילס)
אני מאמין
הסוכנות היהודית, גוף סמי-ממשלתי, מתגאה בכך שתרמה להקמתם של יותר מאלף מקומות יישוב ליהודים בישראל. מנגד, אף ממשלה מאז 1948 לא הקצתה קרקע אפילו ליישוב חדש אחד לאזרחים הערבים, שמהווים כ-20 אחוז מאוכלוסיית המדינה (למעט העיירות שלתוכן רוכזו באיומים תושבי הכפרים לא מוכרים בנגב). זאת על אף שאותן ממשלות הטילו לאורך השנים מגבלות קשות על יכולתם של כפרים קיימים להתפתח ולהתרחב. כתוצאה מכך לאורך השנים הפכו ה"כפרים" הערבים בארץ לעיירות צפופות, נטולות תשתיות מספקות, שמהן נהנה כל ישוב יהודי באותו קנה מידה.
"מה הבעיה שנבנה כפרים חדשים על חורבת הכפרים מ-1948?", שואל עודה רטורית. "אנחנו איבדנו את התמימות של התרבות הכפרית, אבל לא החלפנו אותה בקוסמופוליטיות של החיים האורבניים, עם בתי קפה ומוסדות תרבות. אני רוצה שמישהו ינסה לשכנע אותי שמהלך כזה יפגע איכשהו ביהודים. הרי זה גם לטובתם שאנחנו נהנה משוויון.
"אני מצטער אם זה נשמע נאיבי, אבל אני אוהב את בני שני העמים האלה. אני מביע את רצוני הכנה והישיר לבנות חברה שוויונית ומשותפת. לצערי, השאיפה הזאת מאיימת על ההגמוניה".
בתשובה לשאלה על חזונו לישראל בעוד עשר שנים מתאר עודה "מדינה דמוקרטית עם שוויון לכל, צדק חברתי, כלכלה שלא נשלטת על ידי הטייקונים, אזרחים דו-לשוניים שמדברים גם עברית וגם ערבית, והתנהלות יותר אחראית ביחס לנושאים סביבתיים".
לקראת סוף הראיון עודה מדקלם לי פתאום בעל פה את שירו של שאול טשרניחובסקי, "אני מאמין" (שחקי שחקי), והדגיש בית אחד במיוחד:
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
"תקשיבי למלים האלה, הן מדהימות! אני חושב שאם אני יכול להכיר שירה עברית, להעריך את ההיסטוריה היהודית ולהבין את הכאב ואת השואה, אז אני רוצה שגם הם יבינו את ההיסטוריה, את הנרטיב ואת הכאב שלנו".
ליסה גולדמן היא כותבת ועורכת באתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם על ידי חגי מטר.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
