newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לשבור שתיקה על אלימות מינית – בערבית

על רקע גלי אלימות נגד נשים ערביות בישראל, קמה יוזמה מהפכנית לשיתוף חוויות ועדויות על תקיפות והטרדות מיניות. המסר: תוסקותיש. אל תשתקי

מאת:

השבוע הקימו שתי נשים פמיניסטיות את עמוד תוסקותיש تسكتيش ("אל תשתקי") – מרחב בטוח לנשים ונערות ערביות לשיתוף חוויות של תקיפות והטרדות מיניות. היוזמות הן רים ג'ראמנה, מהכפר מקיבלה, מתנדבת במרכז סיוע לתקיפות מיניות ופעילה ב"כיאן" – ארגון פמיניסטי הפועל לקידום נשים פלסטיניות בישראל, וח'ולוד ח'מיס, סופרת חיפאית, פעילה בקהילת אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה, וב"כיאן".

"היוזמה קמה בעיקר כדי לשבור את קשר השתיקה החזק שקיים בחברה הערבית", מספרת ח'ולוד, כשאני מבקשת ממנה לספר לי יותר על החזון והשינוי שהן שואפות ליצור. "אנו סבורות כי היום אין לנשים ערביות שום מרחב בטוח שבו יוכלו לשתף את החוויות שלהן, ו'תוסקותיש' עונה על הצורך הזה, כי האשה יכולה לספר את הסיפור האישי שלה תוך כדי שהיא שומרת על אנונימיות. קיבלנו הודעות של נשים שאמרו שרצו לשתף את החוויה שלהן בעמוד אחת מתוך אחת אך לא הרגישו בנוח מכל מיני סיבות, ושמחות שיש עכשיו במה שהיא ייחודית וייעודית עבור נשים ערביות".

> אם היו מטפלים באלימות נגד נשים כמו שמטפלים בטרור

ח'ולוד ח'מיס

לשבור את קשר השתיקה. ח'ולוד ח'מיס

הרעיון עלה בעקבות אירוע שהתקיים בארגון כייאן בתחילת דצמבר, במסגרת 16 ימי פעילות נגד אלימות כלפי נשים. ח'ולוד מתארת תחושות קשות בקרב המשתתפות, במיוחד כאשר סמוך ל-25 בנובמבר, היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, נרצחו מספר נשים ערביות בישראל (סמאח סלאימה כתבה כאן על הפרידה מנרימאן אל-מוגרבי ובתה, סונדוס שונרוך, אשר נורו למוות ברמלה).

"במסגרת ימי הפעילות עלו הרבה נושאים על פני השטח, ואלימות מינית היה אחד מהם. אבל ספציפית לגבי הנושא הזה, שמתי לב שנשים בכלל לא משתפות את החוויות שלהן. מדברות על הנושא באופן כללי, אך אין את השיתוף האישי".

הסיפור על הקמת היוזמה מדגים לנו מחדש את הרגע המהפכני שמצית כל שינוי פמיניסטי בחברה: רגע של שיחה ומפגש בין נשים. "את רים הכרתי לפני כשנה במסגרת העבודה שלי ב'כיאן'. נהיינו חברות טובות, ואחרי האירוע ב'כיאן' שוחחנו ארוכות. הרעיון עלה בעצם מתחושת חוסר האונים לגבי נושא התקיפות המיניות בחברה שלנו, שאין למעשה היום שום פלטפורמה שמאפשרת לשבור את קשר השתיקה באופן בטוח ומוגן".

אילו תגובות אתן מקבלות מנשים, מגברים, מארגונים? האם היו הפתעות?

"את העמוד פתחנו בסביבות השעה 2 בלילה, ובבוקר למחרת הופתעתי לגלות שקיבלתי הודעה ממנהלת אחד מהארגונים הפמיניסטיים שבירכה אותנו, ואף הציעה שותפות ואמרה שהארגון שלה מוכן לכל תמיכה שנצטרך. זה הפתיע אותי, ורק אז נפל לי האסימון כמה למעשה העמוד שלנו הוא מהפכני ועד כמה קשר השתיקה אצלנו חזק. בשלב הזה חשוב לנו להישאר עצמאיות, ולא להיות תחת אף ארגון או גוף. אנחנו רוצות חופש פעולה, ואנחנו גם הקול של השטח.

רים ג'ראמנה

רים ג'ראמנה

"כמו כן, אנחנו לא ציפינו לקבל סיפורים כל כך מהר. אני אישית חשבתי שייקח לפחות שבוע עד שנקבל את הסיפור הראשון, והוא הגיע תוך פחות מיממה. בשבילנו לקבל סיפור אחד תוך יום מהקמת העמוד מהווה הישג גדול, במיוחד בגלל שקשר השתיקה הוא כל כך חזק. אבל אנחנו לוקחות נשימה ארוכה, וממשיכות עם הפעילות שלנו. בוודאי ייקח זמן עד שנשים יאזרו אומץ אפילו לשתף באופן אנונימי בשלב הזה.

"עכשיו גם עלה לנו הרעיון לקרוא לנשים לשתף את הסיפור שלהן בדרכי אומנותיות: שירה, ציור, צילום, וכל סוגי האומנות האחרים, בשל הקושי העצום לכתוב במילים את הסיפור.

"אני רואה שיש גברים שעושים לייק לעמוד. לא ראיתי גברים שמשתפים על הקיר שלהם את העמוד. נשים הרבה יותר משתפות אצלן על הקיר, חלק אחרי פניה אישית אליהן. הופתענו מכמות הודעות התמיכה שקיבלנו, ומכמות הלייקים והשיתופים לעמוד בימים הראשונים. תגובות הנשים מאוד אוהדות ותומכות".

ולבסוף איך אפשר לעזור ולתמוך ולהביע סולידריות?

"לדוברות ודוברי ערבית, אני קוראת לכל אשה ונערה להצטרף למאמץ שלנו ולעזור בשבירת קשר השתיקה. חשוב לי להבהיר כי הסודיות כמובן מובטחת, אך חשוב להדגיש במיוחד את חוק דיווח החובה [החוק מחייב את מנהלות העמוד לדווח על פניה של נערה מתחת לגיל 18 במקרה והיא נפגעת בהווה. אם הפגיעה התרחשה בעבר, אין חובת דיווח. א.מ.].

"לגבי דוברות ודוברי עברית, בשלב הזה של ההקמה אנו נשמח לכל שיתוף והפצה בקרב החברות דוברות הערבית שלכן/ם. יש לנו דף מידע שאפשר להדפיס אותו ולתלות במקומות ציבוריים – אוניברסיטאות, ארגונים, מוסדות".

קישורים:

עמוד תוסקותיש تسكتيش בפייסבוק.

כתובת דוא"ל למשלוח עדויות.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> לאלימות נגד נשים אין תרבות ולאום

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf