מפירון עד שקד: כך רוסקה אחריות המדינה לחינוך שוויוני

אחד המאבקים החשובים על דמות החברה בישראל מתנהל במישור המשפטי – המאבק על תשלומי ההורים. המהלך שאיפשר את הגדלת התשלומים ללא גבול הושלם עם דחיית העתירות בעניין באוגוסט 2019. בניסיון אולי אחרון להציל את הסולידריות מקריעה גמורה, הוגשה בשבוע שעבר עתירה לדיון נוסף בנושא

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בזמן שהכנסת אינה מתפקדת מאז פיזורה בדצמבר 2018, מתנהל אחד המאבקים החשובים על דמותה של החברה בישראל במישור המשפטי – רחוק מהתודעה הציבורית הראויה לו. מדובר במהלך לריסוק אחריות המדינה לחינוך שוויוני, שהחל בקיץ 2014, באחריות שר החינוך דאז, שי פירון. החלטות מנהלתיות של משרד החינוך איפשרו להגדיל את תשלומי הורים עד פי שלושה, לדרוש תשלומים ללא גבול באמצעות ועדת חריגים, ולמיין תלמידים בבתי ספר ציבוריים לפי עושרם של הוריהם. התוצאות ההרסניות לא איחרו לבוא: הורים עשירים, חרדים, דתיים וחילוניים יצרו לעצמם מערכת חינוך מתבדלת, כפי שיוצג בהמשך.

מהלך השינוי הושלם באוגוסט 2019, כאשר בית המשפט העליון, בהרכב שמרני בצלמה ובדמותה של שרת המשפטים הקודמת אילת שקד, דחה את העתירות נגד נוהל תשלומי הורים. השופטים טענו, בין השאר, שהעניים בוחרים בעוני (זה כמובן לא נכון); שאי השוויון מגביר מצוינות (גם זה לא נכון); ושהנושא ראוי לדיון בכנסת ולא בבית משפט (נכון!). ומכיוון שדיון כזה לא התקיים בכנסת מעולם, נדרש סעד בית המשפט שיכריח אותה לעשות זאת, ולא יאפשר לה להמשיך להתחבא מאחורי החלטות פקידי האוצר והחינוך.

המערכת עוברת טרנספורמציה לכיוון קולוניאליזם בחסות בית משפט עליון. אולם בית המשפט העליון בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש 90)

תשלומי ההורים – אחד המאבקים החשובים על דמות החברה. אולם בית המשפט העליון בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש 90)

בניסיון, אולי האחרון, להציל את הסולידריות החברתית בישראל מקריעה גמורה, הוגשה בשבוע שעבר (2 באוקטובר) לבית המשפט העליון עתירה לדיון נוסף בפסק הדין מאוגוסט 2018. את הבקשה הגישו, בשם רשימה ארוכה של עותרים, הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה והאגודה לזכויות האזרח בישראל.

קיצור תולדות הרשע החברתי

בקיץ 2014 יצא חוזר מנכ"ל חדש בנושא תשלומי הורים. החוזר היה אמור לתת מענה לדו"ח מבקר המדינה, שמצא שיש בתי ספר הגובים תשלומי הורים חריגים שלא כדין. על פי ממצאי המבקר (עמוד 592), בשנת 2010 נגבו מההורים 2.3 מיליארד שקל, שעה שרק 1.3 מיליארד שקל היו מאושרים לגבייה.

הציפייה היתה שמשרד החינוך ירסן את בתי הספר החורגים. אך תחת מדיניות הימין הכלכלי של יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד ושר החינוך שי פירון, קרה בדיוק ההיפך: משרד החינוך התמודד עם הביקורת בכך שהפך את הגבייה הלא חוקית לחוקית. אחרי הכול, כולם יודעים באיזה צד של הפרוסה מרוחים המצביעים הפוטנציאלים של יש עתיד.

החוזר החדש קבע כי ההורים ישלמו על 15% משעות הלימוד בשבוע, שהוגדרו שעות נוספות (תל"ן), ומחיר השעה עלה מ-133 שקל (מחירי חטיבת ביניים) ל-212 שקל, עלייה חסרת פרופורציה למדד המחירים. בנוסף, אושר לבתי ספר תורניים, כלומר למגזר החרדי והממלכתי דתי, ולבתי הספר הייחודיים (כיום יש כ-200 בתי ספר במעמד זה), לגבות מההורים כסף עבור 45% משעות הלימוד בשבוע.

לזה נוספו תשלומים נוספים עבור מגמות הבגרות, מרכזי למידה, "רכישת שירותים מרצון", ספרי לימוד ורכישת אמצעי קצה דיגיטליים. ואחרי שכל זה לא הספיק, הוסיפו אפשרות לבתי ספר לגבות כל סכום שירצו, בכפוף לאישור ועדת חריגים.

שר החינוך לשעבר, שי פירון, ב-2013 (צילום: פלאש90)

משרד החינוך תחת יש עתיד הפך את הגבייה הלא חוקית לחוקית – ואיפשר לעשירים ליצור מערכת חינוך מתבדלת. שר החינוך לשעבר, שי פירון, ב-2013 (צילום: פלאש90)

בשנת 2017, לפי נתונים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כלל תשלומי הורים היו 4.3 מיליארד שקל. מתוכם תשלומי החובה והרשות עמדו על 1.4 מיליארד שקל, זהה למה שמצא המבקר בשנת 2010. כל השאר – כ-3 מיליארד שקל – הם התוספת שהכשיר חוזר המנכ"ל של השר פירון. כלומר, הודות להכשרת השרץ של תשלומי יתר, קפצו תשלומי ההורים העודפים ממיליארד שקל במרמה ל-3 מיליארד שקל בהיתר. פי שלושה בשבע שנים. עלייה של 200%. מספר התלמידים גדל באותן שנים בכ-14%, ומדד המחירים לצרכן עלה ב-6.4%.

שלוש קבוצות מתבדלות

אילו ציבורים רצו את הגדלת תשלומי ההורים ומדוע? שאלות אלה נבחנו בדו"ח מרכז המחקר של הכנסת משנת 2018, וההקשר הקואליציוני אינו מפתיע: מפלגות הימין הדתי והכלכלי. באותה שנה, 37% מבתי הספר בישראל שהגישו דו"חות למשרד החינוך (1,211 מוסדות) הסתפקו בתשלומי הורים של עד 1,000 שקל לשנה. 36% נוספים (1,258 מוסדות) גבו מההורים 1,000-2,000 שקל בשנה. כלומר, רוב בתי הספר הצליחו להתקיים בסכומים סבירים אלה. נותרנו עם 22% מבתי הספר (703 מוסדות) שביקשו, ואושר להם לגבות תשלומי הורים בסך יותר מ-2,000 שקל.

את 703 המוסדות האלה ניתן למיין לשלוש קבוצות אינטרסים עיקריות: בראשונה 358 מוסדות חרדים ודתיים לאומיים. 49% מהמוסדות בזרם החרדי גובים תשלום יתר, ו-36% מהמוסדות בזרם הממלכתי דתי. הכסף משמש כאן להפרדת התלמידים על רקע הקהילתיות הדתית. גזענות עדתית, אם מותר ללחוש את מה שאסור לומר בקול.

 תלמידים חרדים בבית ספר בהתנחלות ביתר עילית (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

49% מהמוסדות החרדיים גובים תשלום יתר. תלמידים חרדים בבית ספר בהתנחלות ביתר עילית (צילום: נתי שוחט / פלאש90) למצולמים אין קשר לכתבה

264 מוסדות הם בתי ספר תיכוניים במגזר הממלכתי (יהודי וערבי). בתיכונים הכסף משמש להפרדה על רקע היקף וטיב תעודת הבגרות. ככל שתלמיד בוחר יותר מגמות התמחות, כך הוריו ישלמו יותר, וכך יורחקו מבית הספר תלמידים שמוסללים אל מחוץ למירוץ המצוינות העיונית.

בקבוצה שלישית יש 81 בתי ספר יסודיים במגזר הממלכתי. 54 מתוכם הם בתי ספר שאושרו כייחודיים על -אזוריים. כלומר, בתי ספר שמותר להם לקבל תלמידים שמעוניינים בייחודיות שלהם, מכל מקום מגורים, לאו דווקא אזור הרישום. בבתי ספר אלה אושרו לגבייה בממוצע 7,500 שקל בשנה. המחיר הגבוה מונע מתלמידים המתגוררים בקרבת בית הספר להתקבל אליו, וכך מתפנה מקום לבני עשירים המתגוררים בשכונות עשירות מרוחקות.

באישור משרד החינוך, יצרו העשירים הדתיים והחילוניים "מערכות חינוך נפרדות לבעלי מעמד סוציואקונומי גבוה", כלשון דו"ח הכנסת.

בית המשפט הבין נכון – ובכל זאת אישרר

השופטים לא התעלמו מכל המידע המוצג, ובפסק הדין מאוגוסט אכן נכתב: "לא אכחד כי התל"ן במוסדות ייחודיים ותורניים מעורר חשש של ממש לתהליך של מעין הפרטה, שעלולה בתורה להביא להחלשה ולפיצול של החינוך הציבורי. […] מוסדות ייחודיים ותורניים אכן טומנים בחובם סיכון ליצירת הפרדה בין תלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות, ולפגיעה בלתי-סבירה בערך השוויון בחינוך". ובמקום אחר נכתב על התל"ן: "הדבר עלול להביא לשליטה על קבלת התלמידים תוך הדרה של משפחות מרקע כלכלי-חברתי נמוך יותר".

אך אף שהשופטים הבינו נכון מה קרה כאן, הם מצאו לנכון שלא להתערב, משלושה נימוקים מרכזיים:

1. העניים בוחרים בעוניים: השופטים קבעו ש"אין מדובר בהפליה על בסיס חברתי כלכלי […] אלא בהבחנה על בסיס סוג החינוך אותו רוצים הורים לספק לילדיהם". כלומר, להבנת השופטים הורים שאינם רושמים את ילדיהם לבתי ספר שגובים אלפי שקלים בשנה עושים זאת לא כי אין להם כסף, אלא כי הם אינם מעוניינים בחינוך המצוין שבתי ספר אלה מציעים. בציניות שקשה לקבל קבעו השפוטים "יש הורים שיעדיפו להשקיע בריהוט חדש ויש הורים שיעדיפו להשקיע בחינוך ילדיהם". העניים אשמים בעוניים, ולמה שיחפשו סעד בבית המשפט.

בית המשפט קבע שהעניים אשמים בעוניים. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט, פלאש90)

2. השוויון בולם מצוינות: השופטים כתבו כי "מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להקריב את איי המצוינות הקיימים ואת השאיפה למצוינות לטובת עקרון השוויון בחינוך". וכן: "מדיניות החינוך שמכירה באוטונומיה הורית ומקדמת מצוינות בלימודים בהכרח פוגעת בשוויון הזדמנויות". על כך הבאתי בפוסט נפרד שפע מקורות מחקריים הסותרים טענה זאת. בעתירה מוזכרים מחקרים נוספים, כגון זה של זהורית דדון גולן ואיריס בן דוד הדר מאוניברסיטת בר אילן, משנת 2017, שמסתיים בהצהרה: "לא ניתן לקבוע שקיים קשר חיובי בין ההישגים בתעודת הבגרות ובין אי השוויון בחינוך, אלא להיפך".

3. הכנסת אחראית לנושא: השופטים טענו שמדיניות חברתית אמורה להידון בכנסת ולא בבית המשפט: "הסעד שאתם רוצים לבקש הוא ביום הבוחר ולא ביום העותר". אכן, ראוי שהנושא ידון בכנסת, ובעתירה לדיון נוסף נכתב בעניין זה: "בפסיקה ארוכת שנים נקבע, שהסדרת מדיניות המשנה סדרי עולם, ואשר פוגעת בזכויות יסוד – ואין חולק כי הזכות לשוויון בחינוך היא זכות יסוד – תיעשה בחקיקה ראשית מפורשת".

דיון כזה מעולם לא התקיים. אמנם ועדת החינוך של הכנסת מאשרת מדי שנה את תשלומי ההורים, אבל הראיתי בפוסט נפרד שהח"כים עצמם מודים שהם משמשים חותמת גומי להסדרים מנהלתיים. אם חברי הכנסת היו נדרשים להרים ידם, תחת אור השמש, בעד הגדלת תשלומי הורים פי שלושה ובעד הפרדה בין עשירים לעניים, סביר שהמדיניות הזאת הייתה נפסלת.

נדרש דיון ציבורי מהותי על דמותה של החברה, על הסולידריות ורשת הביטחון החברתית. ומכיוון שהכנסת לא עושה זאת, נדרש סעד בית המשפט שיכריח אותה לעשות זאת, ולא יאפשר לה להמשיך להתחבא מאחורי החלטות פקידי האוצר והחינוך.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זמר הדאחיה הפופולרי מועין אלאעסם (צילום מסך מתוך סרטון של הופעה של אלאעסם בנובמבר)

"תירה בו, תפוצץ לו את המוח": המוזיקה שכובשת את הנוער הפלסטיני בישראל

בשנים האחרונות מככבת בחתונות, באירועים ובבחירות לרשויות מקומיות בחברה הערבית מוזיקה פופולרית עם מילים אלימות במיוחד - שמעודדות שימוש בנשק ונותנות כבוד לראשי ארגוני פשע. לעתים זה גם מסתיים במוות. מבקרי התופעה: "אנחנו כחברה שותפים בפשע"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf