היסטריה מיותרת: החלטת אונסק"ו לא שוללת את קשר היהדות להר הבית
פוליטיקאים מכל קצוות הקשת מיהרו לגנות את אונסק"ו ולהוקיע את ההחלטה שמתכחשת לקשרנו ההיסטורי והדתי להר הבית. מעיון בנוסח ההחלטה מתקבל הרושם שאיש מהם לא באמת קרא אותה
לעתים מתקבל הרושם שיש מעט דברים החביבים על מנהיגינו, מימין ומשמאל כאחד, יותר מאשר לאתר בקרב אומות העולם אנטישמים – אמיתיים או מדומים, הם לא בררנים בעניין – הקמים עלינו לכלותינו. הפעם הגיע תורו של אונסק"ו, ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו"ם. כותרות סנסציוניות זעקו כי "אונסק"ו קיבל החלטה המטילה ספק בקשר היהדות לכותל". כמעט ולא נשאר פוליטיקאי יהודי שלא גינה במילים החריפות ביותר את ההחלטה – מראש הממשלה ונשיא המדינה דרך מרבית סיעות הבית בואך מרצ, כולל זהבה גלאון, שהקדישה בעמוד הפייסבוק שלה סטטוס זועם במיוחד להחלטה.
ואולם מקריאת טיוטת ההצעה המלאה של אונסק"ו (ראו בתחתית הפוסט, או כאן) מתקבל הרושם שהכותרות בישראל קידמו היסטריה לא לגמרי מובנת.
מהכותרות בתקשורת ומהתגובות ההיסטריות כדרכן של פוליטיקאים ישראלים אפשר היה להבין שהחלטת אונסק"ו שוללת קשר בין העם היהודי לירושלים. ובכן, כבר בפסקה הראשונה הצעת ההחלטה מדגישה הכרה מפורשת בחשיבותה של העיר העתיקה של ירושלים לשלוש הדתות המונותאיסטיות.
כדאי לקרוא את המסמך עליו מגיבים, גם אם הוא באנגלית. הכותל, הר הבית והעיר העתיקה בירושלים (אקטיבסטילס)
מנין, אם כן, הכותרות הסנסציוניות? מהעובדה שמתחם הר הבית מוזכר רק בשמו הערבי, חרם א-שריף, והכותל נזכר כרחבת אל-בוראק ואילו השם העברי, קרי הכותל, מוזכר רק אחר כך ובמרכאות. "פקיד ישראלי בכיר ציין כי זהו ניסיון להטיל ספק בקשר בין הכותל לבין בית המקדש היהודי", מציינים ב"הארץ". כלומר, פקיד ישראלי עלום שם הקיש מהבחירה הטרמינולוגית של ההצעה את מה שהקיש, והעיתונאים והפוליטיקאים אימצו את פרשנותו של אותו בכיר אלמוני ללא היסוס וחמור מכך – עושה רושם שמבלי לקרוא את המסמך (הלא ארוך, גם אם באנגלית) בעצמו.
אבנים ובתים מזכוכית
נכון – אזכור המתחם בשמו הערבי בלבד יכול בהחלט לצרום. אבל צריך לקרוא את המסמך כולו כדי להבין את הקונטקסט: גינוי חריף את התנהלותה החד-צדדית והברוטלית של ישראל ככוח כובש במקום. בהקשר הזה, ההתייחסות היא אכן לאתר כאתר מוסלמי, כי המסמך עוסק בהפרת זכויותיהם של המוסלמים במקום. האם היה מקום לציין את שני השמות – הר הבית/חראם א-שריף? בהחלט ייתכן שכן, אבל משלא עשו זאת אין משמעות הדבר שמטילים ספק בזיקה היהודית למקום, אלא רק מגנים – ובצדק – את האופן שבו ישראל מתנהלת שם ככוח כובש.
בין היתר ההחלטה מגנה את החפירות שישראל מנהלת בחוסר שקיפות ובאופן חד צדדי סמוך למסגד, את דיכוי חופש הפולחן ומניעת הגישה ממוסלמים למסגד, את המעצרים וההתקפות על אנשי דת אסלאמיים במקום, את ההחלטה שלא לתת ויזה לאנשי אונסק"ו שביקשו להגיע למקום, ואת תוכניות "הפיתוח" הישראליות באזור, כמו מתחם קדם המפלצתי, שנועדו לייהד את האזור ולמחוק את הנוכחות והזיקה המוסלמית בו. כמו כן ההחלטה קוראת לישראל להשיב על כנו את הסטטוס קוו מלפני ספטמבר 2000 ולכבד את תפקיד הווקף הירדני כאפוטרופוס של המתחם.
התגובות ההיסטריות בישראל להחלטה הזו מצחיקות בעיקר נוכח הזלזול הבוטה והעקבי שישראל מפגינה כלפי האו"ם, החלטותיו ומוסדותיו, כולל אונסק"ו עצמו, שכאמור לאנשיו סירבה ישראל לתת בכלל ויזת כניסה למדינה. ואם דיוק היסטורי הוא כל כך בנפשם של נתניהו, רגב ושאר המתלהמים, אולי כדאי שיצפו שוב בסרטון ההסברה האחרון שלהם ובנרטיב ההיסטורי הגרוטסקי שהוא מקדם, ואז יחשבו שנית על אבנים ועל בתים מזכוכית דקה מאוד.
> כאמא פלסטינית אני דורשת: נתניהו, תתנצל!
הצעת ההחלטה בעניין ירושלים באונסק"ו by LocalCall on Scribd
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
