newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אבסורד המגבלות על עזה נמשך: אסור להיפרד, מותר להגיע ללוויה

מ', אזרחית ישראל, בילתה חודש בניסיונות לקבל היתר לבקר את אמה הגוססת מסרטן ברצועה. האפשרות להגיש בקשה נפתחה רק היום, אך עבורה זה כבר היה מאוחר מדי. ללוויה, לעומת זאת, היא קיבלה אישור מיידי

מאת:

אמא של מ' נפטרה מסרטן. מ' לא זכתה להיפרד ממנה. בעוד אחיה ואחיותיה סעדו אותה בימיה האחרונים בביתה ברצועת עזה, מ', אזרחית ישראלית, בילתה יותר מחודש בהידפקות על דלתות המת"ק ובתי המשפט על מנת שיורשה לה לבקר את אמה הגוססת. אל הלוויה, מלמד ניסיוננו בגישה, כניסתה כבר תאושר בקלות יחסית.

פלסטינים במעבר ארז בדרכם חזרה לעזה. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ההחלטות לא מבוססות על שיקולים ביטחוניים או אפידמיולוגיים. פלסטינים במעבר ארז בדרכם חזרה לעזה ב-2015. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מאז ההתנתקות ב-2005 נדרש כל אזרח ישראלי המבקש להיכנס לרצועת עזה לקבל היתר מהצבא. הקריטריונים לקבלת ההיתר מצומצמים רק למה שישראל מגדירה כ"צורך הומניטרי חריג" – תושבי ישראל הנשואים לתושבי עזה ("משפחות חצויות"), השתתפות בלוויה או בחתונה וביקור חולה במצב קשה – ומוגבלים רק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה.

בקשתה של מ' עומדת בקריטריון הקבוע בחוק, אך מדיניות "סגר הקורונה" שישראל השיתה על הרצועה במרץ 2020 צימצמה את הקריטריונים למעבר אנשים עוד יותר, כך שישראל מתירה כניסה לעזה רק ללוויות ולמשפחות חצויות.

הגבלות הסגר הכפול שהוטל על עזה לפני כמעט שנה וחצי כמעט ולא השתנו. בעוד בתוך ישראל נבחנו מגבלות התנועה לעתים תכופות והותאמו לתנאים המשתנים, מסמך המדיניות הנוגע לעזה עודכן רק פעמיים בכל התקופה הזאת.

ההחלטה לאפשר לאזרחים ישראלים יציאה לרצועת עזה ללוויות אך לא לביקורי חולים מאלצת את המבקשים להיפרד מקרוביהם להמתין מרחוק למות יקיריהם. כך כבר קרה בעבר עם פ', שעם הידיעה שאחיה אושפז בטיפול נמרץ, פנתה בבהילות ישירות למעבר ארז כדי לקבל אישור לביקור, והונחתה שלא להגיש בקשה כלל אלא רק במקרה של לוויה; ועם ב', שהגישה בליווי עו"ד בקשה לבקר את אחיה החולה ונדחתה מטעמי מדיניות הקורונה. אחיהן של פ' ו-א' לא שרדו, ובקשותיהן של האחיות להשתתף באבל אושרו תוך יומיים.

העובדה שישראל מאפשרת כניסה של אזרחים ישראלים לרצועת עזה לצורך השתתפות בלוויות מצביעה על כך שלא עומדים מאחורי ההחלטה שיקולים ביטחוניים או אפידמיולוגיים מבוססים. אין כל היגיון בלאפשר לאנשים להיכנס לרצועה כדי לקבור את יקיריהם, אבל לאסור עליהם להיפרד מהם בימיהם האחרונים.

משטר ההיתרים הישראלי נועד, במוצהר, לשרת מדיניות ישראלית של חלוקת האוכלוסייה הפלסטינית שתחת שליטתה לתת-קבוצות בעלות מעמד שונה ומציאות כלכלית שונה – ובכך לחתור תחת הגדרתם הלאומית המשותפת.

למרות שאיפותיה של ישראל ליצירת קבוצות מובדלות, החיבור בין הפלסטינים החיים בה ותחת שליטתה אינו רק גיאוגרפי או כלכלי. הוא נטוע גם בקשרי שפה ותרבות עמוקים, ובקשרי משפחה ענפים. מדיניות ששמה לה למטרה לנתק את האחרונים, אין לה דרך שלא להיות אכזרית.

השינויים המעטים שנעשו בקריטריונים המחמירים של סגר הקורונה, שבהם הותרה יציאה מעזה לצורכי חזרה הביתה, מעבר לצורך השתתפות באבל וראיון בקונסוליה או בשגרירות, נקבעו לאחר שהגשנו עתירות למערכת המשפט. הבוקר (חמישי) התבשרה אחת מעורכות הדין של גישה כי ניתן מעכשיו להגיש בקשות של אזרחי ישראל לביקור חולים בעזה.

בשביל מ' זה יום אחד מאוחר מדי. היא כבר בדרך ללוויה.

רחלי סעיד היא מנהלת המחלקה הציבורית של ארגון גישה

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.

לתמיכה בשיחה מקומית
תושבים פלסטינים מפנים את ביתם בקהילה מוע'ייר א-דיר, ימים ספורים אחר שמתנחלים הקימו מאחז בתוך הכפר (צילום: אורן זיו)

תושבים פלסטינים מפנים את ביתם בקהילה מוע'ייר א-דיר, ימים ספורים אחר שמתנחלים הקימו מאחז בתוך הכפר (צילום: אורן זיו)

המאחז הוקם ביום ראשון; ביום חמישי הקהילה נאלצה לעזוב

קהילת מע'ייר א-דיר שבשטחי C בגדה המערבית, שמונה 150 נפשות, ידעה מה מצפה לה אם תישאר לגור ליד המאחז החדש, ולא חיכתה לאלימות הפיזית ולגניבת העדרים. "אתה לא יודע מה הם יעשו. אולי יכו את בנך ואז יביאו משטרה ויעצרו אותך", אמר אחד התושבים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf