newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך ניצל אבו מאזן מהתכנית המדינית שמבשל טראמפ

מצבו של נשיא הרשות הפלסטינית היה בכי רע: בבית הלבן ובלשכת ראש הממשלה בישלו לו תכנית מדינית בלי ירושלים ובלי פליטים, בעולם הערבי סירבו לעזור ואפילו מנהיגי העולם הפנו גב. ואז נתניהו הפך לברווז צולע, ומחמוד עבאס חזר לשלוט בעניינים

מאת:

כותב אורח: מנחם קליין

מחמוד עבאס צריך לשלוח שני זרי פרחים: למפכ"ל אלשיך ולעד המדינה פילבר. הם הפכו את נתניהו לברווז צולע, וסללו את דרכו החוצה מהחיים הפוליטיים בבושת פנים. בכך הם שיבשו את "עסקת המאה" שטראמפ עמד להנחית על עבאס באביב השנה. על פי המידע שדלף, טראמפ לא התכוון להתיר לעבאס לשאת ולתת על העסקה אלא על מימושה.

כמובן, "עסקת המאה" תואמה עם לשכת נתניהו. בניגוד לממשלים קודמים שהצהירו על מחויבותם לחוק הבינלאומי והחלטות האו"ם, ממשל טראמפ התנער בקלות רבה ממחויבויות אלו, שבעבר אפשרו לפלסטינים לקבל את התיווך האמריקני – למרות נטייתו הברורה לתמוך בעמדות ישראל. הן יצרו מסגרת משפטית ובינלאומית התומכת בעמדה הפלסטינית.

> סופו של התהליך המדיני בחסות ארה"ב

אבו מאזן יחד עם טראמפ (פלאש90)

אבו מאזן יחד עם טראמפ (פלאש90)

לאחר שהצהיר שירושלים ירדה מהפרק, עסק טראמפ בהורדת נושא הפליטים מסדר היום הישראלי-פלסטיני באמצעות דילול התמיכה הכספית באונר"א. ההנחה הייתה שאם אונר"א תיחלש או תיסגר, שאלת הפליטים הפלסטינים תעלם. הטיפול בפליטים הפלסטינים יעבור לנציבות האו"ם לפליטים, שמטפלת בשורה ארוכה של טרגדיות אנושיות בכול רחבי הגלובוס. מצבם של הפליטים מסוריה ועיראק, הפליטים מאפריקה ובני שבט הרוהינגה אנוש יותר. הפליטים הפלסטינים יידחקו לתחתית הרשימה. בהיעדר סוכנות שמקיימת ומתווכת את בעייתם, כך הניחו בירושלים ובוושינגטון, הבעיה תעלם.

הלחץ נהדף

וזה עוד לא הכול. הדיונים בין ירושלים לוושינגטון הקיפו כנראה עוד נושאים של הסדר הקבע, ובהם: סידורי ביטחון שיפגעו קשות בריבונות הפלסטינית; השארת בקעת הירדן בידי ישראל לשנים ארוכות מאד, תוך הותרת  ההתנחלויות שם; סיפוח לישראל של התנחלויות רבות במרכז הגדה המערבית ללא מתן פיצוי טריטוריאלי לפלסטינים; וכמובן – השארת רצועת עזה מנותקת מהגדה המערבית. על ממדי הסיפוח כנראה לא היה סיכום בין הבית הלבן ללשכת נתניהו. כללו של דבר, רוב שטחי C יסופחו לישראל ומה שיישאר לפלסטינים יתאים למה שנתניהו כינה בעבר "מדינה מינוס", על כארבעים אחוזים מהגדה. בתמורה יזכה עבאס מצד ארה"ב וסעודיה לסיוע כספי נדיב, שאולי יעמיד את המדינונת שלו על רגלים איתנות.

ממשל טראמפ גייס את סעודיה ומצרים כדי ללחוץ על עבאס לקבל את התכתיב האמריקני. יורש העצר הסעודי ונשיא מצרים הבהירו לו שתוכנית השלום הערבית מ-2002 הפכה לאות מתה. עדיף לעבאס לקבל את מה שמוצע לו כעת ולקוות, או לפעול, שיום אחד מאזן הכוחות ישתנה והוא יוכל לממש את חלומו ולקיים מדינה בעלת ריבונות מלאה על כול שטחי 1967 כולל מזרח ירושלים. העימות עם איראן מאיים עליהן, והן זקוקות לישראל ולארה"ב כדי להדוף איום זה. הפלסטינים חייבים לחכות.

כדי לסכל את המהלך האמריקני, שאותו העריך כאיום חמור, הפך עבאס ליזם מדיני סדרתי, מה שכבר מזמן הוא לא עשה. מבית הוא אפשר לממסד הפת"ח לארגן הפגנות וימי זעם נגד הצהרת טראמפ בעניין ירושלים. במישור המדיני הוא נאם בתקיפות, בכינוס של שרי החוץ הערביים ובוועידת אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, וכינס את המועצה המרכזית של אש"ף. בנאומיו פסל עבאס את ארה"ב מלשמש מתווך בלעדי בעימות, הדגיש את הנרטיב ההיסטורי הפלסטיני המנוגד לזה הישראלי, ואת זהותה האסלאמית-פלסטינית של ירושלים.

הזהות הזו הובלטה גם בשידורי הרדיו הרשמיים, שהעבירו את נאומי ועידת אל אזהר בשידור ישיר. המהלכים הללו שימשו את עבאס לגיוס תמיכה וליכוד לאומי מבית, תוך הבלטת העימות עם ישראל וארצות הברית. במידה רבה הוא הצליח, שכן הביקורת כלפיו בתוך פת"ח ומצד חמאס הרבה פחות קולנית מבעבר, ואנשי חמאס מאפשרים לתושבי הרצועה להתעמת עם חיילי צה"ל ליד הגדר, בדומה לעימותים המתחוללים ברחבי הגדה המערבית.

כבר לא מאיים בפירוק הרש"פ

לאחר מכן פנה עבאס לבינאום המשא ומתן והרחבת חוג המתווכים. הוא פנה לנשיאי סין, צרפת ורוסיה ולראשי האיחוד האירופי בבקשה שיכניסו רגל בדלת, ולא ישאירו אותו בחדר המשא ומתן לבד עם ישראל וארצות הברית. תקוותו נכזבה. כול מי שעבאס פנה אליו המליץ לו לחכות עד שההצעות האמריקניות יונחו על השולחן, ולא לפסול אותן מראש. הם גם הבהירו לו שאין הם רוצים להיכנס לעימות עם ממשל טראמפ על העניין הפלסטיני, וכי יש להם בעיות דחופות יותר להתמודד עמן.

> חמאס ודחלאן עוקפים את עבאס בדרך לעיצוב היום שאחרי

הפסיק לדבר על פירוק הרשות הפלסטינית, אבו מאזן (פלאש90)

הפסיק לדבר על פירוק הרשות הפלסטינית, אבו מאזן (פלאש90)

אך עבאס לא אמר נואש. הוא הופיע השבוע בפני מועצת הביטחון של האו"ם  והניח על שולחנה תכנית מדינית שמבחינתו היא המענה לתוכנית טראמפ. בכך מקווה עבאס לשבש את המהלך האמריקני. עסקת המאה אינה המתווה היחיד בעיר, וזו בעצם תשובת הפלסטינים לתכתיב האמריקני. פרטי התוכנית אינם חדשים, הם תואמים את עמדת אשף ועבאס מזה שנים. החידוש הוא בהעמדתה כחלופה לעסקת המאה של טראמפ.

מעבר לכך, עבאס כלל בנאומו את הקביעה שישראל יצרה מציאות של משטר אחד בין הירדן לים, שהינו משטר אפרטהייד. כדאי לשים לב לקביעה זו, מכיוון שהיא יכולה לשמש בסיס למהלכים פלסטינים בעתיד נגד ישראל בזירה הבינלאומית. לא פחות חשוב לציין כי בנאומי עבאס מאז הכרזת טראמפ לא ניתן למצוא סימוכין שהוא מתכוון לפרק את הרשות הפלסטינית. להיפך, הוא מעלה אותה על נס כמימוש חלקי של מאוויים לאומים, וכבסיס להשגת המדינה הריבונית בקווי 1967.

הפיכת נתניהו לברווז צולע שמדדה את דרכו החוצה, היא מתנה בלתי צפויה לעבאס. חוסר הוודאות הפוליטי בישראל לא מאפשר לטראמפ להנחית את המהלומה על עבאס. כל מהלך שנתניהו יעשה – שלום או מלחמה, סיפוח או נסיגה – יתפרש כניסיון הימלטות מהסירחון שאופף אותו, ויעורר בעיות לגיטימציה קשות.

מלחמת הירושה בליכוד, הקדמת הבחירות בישראל והזמן שייקח למחליפו של נתניהו לבנות קואליציה וליצור יחסי עבודה וחנופה עם טראמפ, מספקים חמצן לעבאס. מה גם שבארצות הברית התובע המיוחד מתקדם בחקירתו ומאיים על הנשיא, שהתמיכה בו צונחת, והשנה הבאה היא שנת בחירות-אמצע. בנתונים אלו קשה להניח שתוכנית טראמפ תוצג. גם אם כן, קשה להניח שניתו יהיה לכפות אותה. חלון ההזדמנות נסגר. אמנם עבאס לא הביס את טראמפ בקרב המדיני אליו יצא, אולם זכה בנקודות מכיוון לא צפוי.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבהספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים –הסיפור של בני הארץ".

> מה עומד מאחורי ההכרזה של עבאס על הפסקת התיאום הבטחוני?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf