מי שנפגע הכי הרבה, מיוצג הכי פחות בוועידת האקלים

ועידת האקלים העולמית המתקיימת בימים אלה בגלזגו נחשבת לקריטית במיוחד. אחרי שנתיים קשות במיוחד, עם אסונות טבע נוראיים ותנאי מזג אוויר קיצונים שגבו חיים רבים (ממשבר המים באיראן, דרך הבצורת הקשה במדגסקר, ועד שריפות הענק בקליפורניה, סיביר, טורקיה, יוון וירושלים, או השטפונות באירופה), ואחרי יציאתו של דו״ח חמור נוסף של הפאנל הבין ממשלתי של האו״ם לשינויי אקלים, הצורך בהחלטות אופרטיביות אמיצות, שיבואו במקום הכרזות ריקות מתוכן, מעולם לא היה דחוף יותר.

אבל ספק רב אם זה יקרה. שש השנים שחלפו מאז הסכמי פריז התאפיינו בגרירת רגליים, בעמידה חלקית ביעדים שמדינות העולם התחייבו אליהם ב-2015, או כמו במקרה של ישראל – כשלון מוחלט.

שש השנים האלו התאפיינו גם בעלייה מתמשכת של פליטות גזי חממה ושל הטמפרטורות העולמיות והעמקת ההתמכרות לתעשיית הדלקים המאובנים – פחם, נפט וגז – ותעשיות מזהמות נוספות כמו המזון מן החי. שש שנים שבהן מדינות המערב רק החריפו באופן אקטיבי את המשבר.

לכן קשה שלא להיות סקפטים למשמע ההכרזות המפוצצות לקראת ובזמן הוועידה, כמו הצהרתו של ראש הממשלה נפתלי בנט על איפוס פליטות עד שנת 2050 בישראל. אבל מעבר לציניות כלפי המנהיגים המשתתפים בוועידת האקלים, הסיבה האמיתית לסקפטיות נובעת דווקא ממי שלא ישתתפו בה.

הנוכחות של אנשי הדרום הגלובלי – מדינות האיים באוקיינוס השקט, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, המזרח התיכון ודרום מזרח אסיה – תהיה חסרה בוועידה הזו יותר מבעבר. בוועידות קודמות, ארגונים רבים סייעו למשלחות אזרחיות ולעמים ילידים מהדרום הגלובלי להגיע ולהשתתף.

מי שיגיע לייצג את הדרום הגלובלי בוועידה הנוכחית יהיו בעיקר נציגים רשמיים בכירים. רק פעילים אזרחים מעטים יוכלו להגיע. לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-57 אחוז מהאוכלוסייה באירופה מחוסנת היום באופן מלא לקורונה, לעומת  כשלושה אחוזים באפריקה. גם המחוסנים לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל את עלות השהייה בבידוד.

התוצאה היא שיש כאלו שיכולים להרשות לעצמם אמצעי הגנה, ולכן קולם יישמע, ויש כאלו שלא. ממש כמו במשבר האקלים. אלו שתורמים הכי פחות למשבר האקלים, אבל כבר היום נפגעים ממנו הכי הרבה וייפגעו אף יותר בעתיד, יזכו לנציגות מעטה או לאפס נציגות. נשיאות הוועידה, במקום לעשות את כל שביכולתה כדי לאפשר את השתתפותם של נציגים מהדרום הגלובלי, משתמשת בהם באופן ציני דרך תמונות ענק המתארות את המצב באזורים האלה בכניסה הראשית לוועידה.

נלחמים על האיים שלנו

אבל אלה שכן הצליחו להגיע, משמיעים קול ברור מאוד. פעילות מתנועת ״לוחמי הפסיפיק״ (Pacific Warriors), תנועה של פעילים ופעילות ומעמים ילדים במדינות האיים באוקיינוס השקט, השתתפו בהפגנה בלונדון בדרכן לוועידה בגלזגו.

״אנחנו כאן היום כי אנחנו חייבות להיות כאן. אין לנו ברירה אלא להילחם עבור האיים שלנו", הן אמרו בהפגנה. "אנחנו בחזית משבר האקלים למרות שאנחנו תורמים הכי פחות לכאוס הזה. המוסדות הפיננסים במדינה הזו (בריטניה) אחראים לניצול ולהרס האקלימי המגיעים לחופינו. אנחנו כאן כדי להביא את הקולות מהאוקיינוס השקט ולוודא שאנחנו נשמעים. אנחנו יותר מקורבנות אקלים. אנחנו מנהיגי אקלים ונמשיך להילחם עבור האיים שלנו״.

גם בישראל-פלסטין המצב דומה. בוועידת האקלים משתתפת משלחת ישראלית עם כ-120 בכירי ממשלה, חברי כנסת, אקדמאים, חברות וארגונים. אף אחד מאתנו, חברי המשלחת הישראלית, לא נאלץ לשהות בבידוד או להוציא ויזה.

הנציגים הפלסטינים נדרשים לשני הדברים האלו. אמנם תהיה כאן משלחת פלסטינית, בהובלת נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אך החברה האזרחית הפלסטינית לא תגיע. קואליציה של ארגוני שטח וסביבה פלסטיניים תכננו להגיע יחד כמשלחת, אך לאור ההגבלות המחמירות, הנטל הכלכלי והדרישה להוציא ויזה, הארגונים לא יוכלו להשתתף.

צומוד, פעילה פלסטינית, ויתרה על הגעתה לוועידה. "רציתי להשתתף כדי לנפץ את המערכות שהפכו אותנו באופן שיטתי לבלתי נראים ומושתקים תחת עשורים של כיבוש ישראלי ואפרטהייד", אמרה צומוד. "אני גם רואה בוועידת האקלים מרחב שבו אני יכולה לחשוף את הקשר בין הכיבוש הישראלי לבין הרס הסביבה. אבל כל החלומות האלו לייצג את פלסטין נמוגו בגלל הגבלות הקורונה. להיות פלסטינית אומר שתמיד יש עליי הגבלות איפה אני יכולה להיות נוכחת, בין אם זה בבית תחת מחסומים של הצבא הישראלי, או בחו״ל תחת הדרישות של הוויזה או הגבלות הקורונה״.

לפי ארגון הבריאות העולמי, בישראל כ-62.1 אחוז מהאוכלוסייה מחוסנת באופן מלא, ואילו בפלסטין כ-27 אחוז בלבד. מציאות האפרטהייד, המעניקה לי כישראלית פריבילגיות על חשבונם של פלסטינים, משועתקת גם לוועידת האקלים.

אסור לאפשר לוועידה להמשיך ולהיות מיקרוקוסמוס של הגזענות ויחסי הכוחות המנהלים את העולם. התפקיד שלנו, של פעילות ופעילי התנועה לצדק אקלימי הנמצאים כאן בגלזגו, הוא להשמיע ולהביא את הקולות האלו. אסור לנו לאפשר לוועידה לעבור בשקט ואנחנו חייבים להצביע בבירור על מי שלא נמצאים כאן ועל אי הצדק ואי השוויון המבניים, המאפשרים לי להיות כאן, ולפלסטיניות לא.

כמו שכותב ג׳רמי ויליאמס, מדיניות של יעדי אקלים פשרניים היא מדיניות גזענית, משום שמובילים אותה הכוחות שהכי פחות מושפעים משינוי האקלים והיא תשפיע בעיקר על אלו שגם ככה נפגעים. אם נמשיך להתעלם מהגזענות המובנית בתוכנו ומהאופן שבו היא מנהלת את העולם, אם נמשיך להשתיק ולהעלים את האנשים שנפגעים משינוי האקלים הכי הרבה, הדבר יעצב את האופן שבו נתמודד עם מצב החירום האקלימי, ויהיו לכך השלכות הרסניות ומסוכנות.

במקביל לשיחות הרשמיות, תתקיים ועידה אלטרנטיבית, "הפסגה הציבורית למען צדק אקלימי", שבמהלכה ייערכו הכשרות והרצאות על מגוון רחב של נושאים במטרה לייצר שיח פוליטי מורכב והוליסטי על משבר האקלים ועל הפעולות הנדרשות להתמודד איתו. בשל מגבלות הקורונה, הרבה מהאירועים יהיו וירטואליים, כך שגם אתם תוכלו להצטרף וללמוד ממי שקולם מושתק.

יהיו גם מצעדים, פעולות ונוכחות אקטיביסטית מאורגנת ברחובות ובתוך הוועידה כדי לעשות לשבש את העסקים כרגיל, ככל יכולתנו, ולא לתת לאף אחד לשכוח מי חסרים בדיון. כשהוועידה תסתיים, התפקיד שלנו כפעילי ופעילות אקלים בישראל יהיה להמשיך להשמיע את הקולות המושתקים האלו במאבק שלנו למען צדק אקלימי.

יערה פרץ היא מארגנת קהילתית ופעילה לצדק אקלימי, ממייסדות תנועת מנאח וואחד אקלים אחד