newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תרבות הביטול שוב מרימה ראש בחברה הערבית

בשבוע האחרון בוטלה הופעה של סטנדאפיסט בפסטיבל בטמרה; הקרנת סרט שגיבורו הומו צעיר בוטלה בפסטיבל בטייבה; שלטי קמפיין חוצות של עמותת להט"ב פלסטינית הוסרו דקות אחרי שנתלו. התופעה אינה חדשה, אך יש מי שכבר לא מוכנים לשתוק

מאת:
שלט תמיכה בלהט"בים, במסגרת הקמפיין של בית אל-מים (צילום: בית אל-מים)

השלטים הוסרו דקות אחרי שנתלו. שלט תמיכה בלהט"בים, במסגרת הקמפיין של בית אל-מים (צילום: בית אל-מים)

המאבק התרבותי בתוך החברה הערבית בישראל מתפרץ שוב: בשבוע האחרון בוטלה הופעה של הסטנדאפיסט נדאל בדארנה, שאמורה היתה להתקיים במסגרת פסטיבל תרבות בטמרה, בתואנה שהמופע כולל מושגים בלתי מקובלים חברתית. כמו כן בוטלה הקרנת סרט, שבמרכזו סיפורו של הומו צעיר, שהיה מתוכנן להשתבץ בפסטיבל הסרטים בטייבה.

קודם לכן הוסרו שלטים שתלתה עמותת בית אל-מים, התארגנות שקמה לפני כשבועיים כדי להציע מענה וסיוע לחברי קהילת הלהט"ב בחברה הערבית. העמותה יצאה בקמפיין חוצות לרגל חודש הגאווה, שבמסגרתו הציבה עשרות שלטים ברשויות הערביות, שעליהם נכתבו סיסמאות כמו: "יש לנו בית לכל הזהויות המיניות והמגדריות בחברה הערבית". השלטים הוסרו דקות אחרי שנתלו.

אלה מצטרפים לאירועים משנים קודמות, למשל, ביטול מופע של תאמר נפאר באום אל-פחם בטענה שתכני שיריו בוטים מדי, והרצאה של ח"כ עאידה תומא סלימאן בקלנסווה, אחרי שספגה ביקורת על תמיכתה בלהט"ב. בפברואר השנה ביטל ראש מועצת ג'ת הצגה שעוסקת באלימות נגד נשים, בטענה כי היא פוגעת במרקם החברתי ומעודדת אלימות בכך שהיא נותנת לגיטימציה לנשים למרוד.

כמעט תמיד, זה מתחיל מפוסט מסית ברשתות החברתיות, ומגיע לאיומים – שבסופם המופע או האירוע מתבטלים, לאחר שהמארגנים נכנעים לתסיסה. כמובן שעצם הביטול אנכרוניסטי, כאילו שהמעוניינים לא יכולים למצוא את התכנים בגלישה באינטרנט או ביציאה לעיר הקרובה; וגם מציף מוסר כפול, מכיוון שכמעט לא רואים הסתות, קמפיינים ותגובות כאלה נגד תופעות שבאמת פוגעות בחברה.

את הסנטימנט שעומד מאחורי הביטולים תיאר צעיר מנצרת, שהעדיף לא להזדהות: "ביטול הופעות של נידאל בדארנה או תאמר נפאר אולי מוגזם, אפשר אולי לדבר איתם מראש ולסדר את העניין. אבל יש נושאים, כמו הומוסקסואליות, שאנחנו מעדיפים לדחות, לא לדון בהם ולא להכניס לעיירות שלנו.

"הסרת השלטים של עמותת בית אל-מים דקות לאחר תלייתם, למשל, זו תגובה פופולרית מול כל מי שחושב שאפשר להפוך את העניינים האלה לחלק מהמציאות היומיומית. לא נאפשר שמכיוון שאנחנו לא חיים במדינה אסלאמית, העיירות שלנו יהפכו לחברה שאין בה גבולות".

מנגד, אומרת רנא פאהום, מורה ופעילה חברתית, תושבת טמרה: "המופע של נידאל בדארנה היה חלק מתוכנית תרבות בשם 'טמרוויאת', שמארחת כמה אמנים. הטענה נגדו היתה שמה שהוא מציג לציבור פוגע בנורמות המוסריות. לדעתי הטענה הזאת היא מדאיגה ומסוכנת.

"בכל מוסד או מקום עבודה יש ריבוי של מחשבות ונטיות, אז ברור שזה יהיה כך גם בחברה גדולה, שנמצא בה הבדלים ופלורליזם בדעות, נטיות וטעמים. זו זכות לגיטימית, שאי אפשר לקחת מאף אחד. אם אני לא אוהבת אמן מסוים, אני יכולה פשוט להימנע מללכת למופע, אבל לא הייתי מכריחה קבוצות אחרות לוותר עליו, תוך שימוש בטיעונים חלשים ובדת. צריך לקחת בחשבון דעות אחרות, אבל לא בעריצות ובכפייתה בכוח".

לדברי פאהום, "בשנים האחרונות חוזרים על עצמם מקרים שמראים שלמעשה יש הגבלת חירויות באמתלה של פגיעה באמונות דתיות. במקרה של טמרה, למשל, מדובר באמנות סאטירית שמוכרת כבר מאות שנים ואינה פוגעת בשום דבר.

"לדעתי יש פגם ברור בהתמצאות של כמה אנשי דת בעניינים האלה. אני לא נותנת ציונים לאימאמים במסגדים על עבודתם בתחומים של שיעורי דת וח'וטבה של יום שישי. אני מדברת על העבודה וההשתתפות ההכרחית שלהם מחוץ למסגדים, בחיי החברה, בהצעת פתרונות לבעיות דחופות בחברה.

"הם מיהרו לקיים פגישה עם העירייה ועם מרכז התרבות כדי לדון בפסטיבל ובביטול המופע של בדארנה. אבל מה היה התפקיד שלהם בסוגיית התפשטות הנשק בעיר ובחברה שלנו? ומה תפקידם בסוגיית התפשטות הסמים בבתי הספר? ובמחסור במסגרות תרבות וחינוך לנוער? יש חוסר איזון בסדר העדיפויות".

רנא פאהום, מורה ופעילה חברתית מטמרה: "אנשי דת מיהרו לקיים פגישה עם העירייה ועם מרכז התרבות כדי לדון בביטול המופע של בדארנה. אבל מה היה תפקידם בסוגיית התפשטות הנשק? ובמחסור במסגרות תרבות וחינוך לנוער? יש חוסר איזון בסדר העדיפויות"

בנוגע לתגובות ברחוב, אומרת פאהום: "התגובות היו צפויות. יש מי שניסו לתקוף את הטוענים נגד הכפייה ולהגן על האימאמים. יש קבוצה שקטה וגדולה, שמתרעמת על מה שקורה בפנים ומשוכנעת שיש טעות, אבל לא מעזה להתווכח עם אנשי הדת. ויש את הקבוצה המרדנית, שמסרבת לשתוק ולהיכנע. היא לא קבוצה גדולה, אבל אני מאמינה שיום אחד תהיה התקוממות והמחסום הזה יישבר".

"חברי העמותה והפעילים חששו להיפגע"

הסרט "מולכיה נאעמה", שגיבורו הוא הומו צעיר, היה אמור להיות מוקרן בטייבה במסגרת פסטיבל המשולש לסרטים. רנאד מוסלח ג'בארה, מנהלת תשרין – עמותת תרבות שפעילה באזור טייבה והיא ממארגנות פסטיבל המשולש לקולנוע, מספרת: "פסטיבל הסרטים הוא חלק מתוכנית התרבות. זהו פסטיבל המשולש השני. בשנה שעברה הפסטיבל עסק בהפרות זכויות של נשים. השנה הוא עוסק בכמה נושאים, ובהם אפליה נגד קבוצות מסוימות. הסרטים עוסקים בעיקר במציאות הפוליטית שלנו.

"את הסרט מולכיה נאעמה ביים רמי פחל, חבר פורום הקולנוע בעמותה. אחרי שפרסמנו את ההודעה על הפסטיבל, פעיל אחד פרסם פוסט נגד הסרט והתחילו להגיע איומים והתקפות בעמוד העמותה ועל פעילים. חברי העמותה והפעילים חששו להיפגע, ולכן הוחלט לבטל את ההקרנה ואת הפאנל לסרטים קצרים".

לדבריה, "האליטות הדתיות והפוליטיות נמצאות בעימות עם תנועות התרבות, בטייבה, בקלנסווה ובערים נוספות. בכל פעם מתחילים מסעות הסתה, עד שהמסיתים משיגים את מטרתם על ידי ביטול תוכנית התרבות. זה קורה באירועים רבים בתחום התרבות.

"אנחנו מנסים לשנות את המציאות המדכאת של הנוער – פוליטית, כלכלית וחברתית, ומאמצים יוזמות תרבותיות רבות. אבל המכשולים החברתיים האלה עומדים בדרכנו. כאילו שחסרים לנו מכשולים".

הפגנת אזרחים פלסטינים בחיפה למען זכויות להט"ב (צילום: אורן זיו)

הפגנה בחיפה למען זכויות להט"ב (צילום: אורן זיו)

עמותת תשרין פירסמה הודעה בנושא, שבה נכתב כי העמותה "הופתעה מההסתה והאיומים, שעלו כדי פגיעה בביטחון האישי של עובדיה". לטענת העמותה, "הדברים הגיעו למספר רב של דיאלוגים מתלהטים, במיוחד לקראת הקרנה של סרט בדיוני קצר, באמתלה של העלבת האסלאם. חלק מהמסיתים חצו את הגבולות המוסריים, ואף הגיעו לאיום מילולי וממשי.

"העמותה מגנה בחריפות את השיטות וההתקפות האלימות האלה. אנו מאמינים שאפשר לחלוק על דברים רבים ועל עקרונות רבים, אך אסור לחלוק על מנגנוני הדיאלוג המוסרי והתרבותי. איומים והסתה אינם ראויים לעירנו, לעמינו או לאחדותנו כחברה המאופיינת בכבוד, ללא קשר לחילוקי הדעות".

בהודעה נכתב כי "החלטנו, באחריותנו, על מנת למנוע מהדברים להיגרר לאלימות ועל מנת לשמור על ביטחונם של העובדים, המתנדבים ושותפינו, לבטל את ההצגות ביום האחרון של פסטיבל המשולש לסרטים השני".

במקרה של הורדת השלטים של בית אל-מים בכמה יישובים ערביים, איש לא הסכים לדבר על הנושא בגלוי. רק תנועת עומדים ביחד, תנועה יהודית-ערבית שדוגלת בזכויות אדם וצדק חברתי, פרסמה הודעה בעניין, שבה נכתב: "לרגל חודש הגאווה, בית אל-מים יצא בקמפיין שילוט ארצי, לרבות ביישובים ערביים. שלטים אלה הצליחו לעורר מהומה ושיח נרחב, וזה צפוי.

"למרבה הצער, שוב ראינו שבמקום שהשיח יתמקד בזכויות קהילת הלהט"ב הפלסטינית – הוא כוון למחלוקות הפוליטיות הישנות-חדשות, תוך התעלמות מוחלטת מהמצוקה היומיומית שממנה סובלות וסובלים בנות ובני הקהילה. מהר מאוד השלטים גם הוסרו. מקומם ועצוב מאוד.

"אנחנו מבקשות לחזק את ידי בית אל-מים ואת הקהילה הגאה הפלסטינית. הזכות של בנות ובני הקהילה לבית חם שיגן עליהם.ן מפני פגיעה פוטנציאלית בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית, היא חשובה פי אלף מכל המחלוקות והספינים הפוליטיים.

"ויש לנו מסר חשוב לבנות ובני הקהילה: החודש הזה מהווה הזדמנות עבור כולנו להתבונן בהיסטוריה של המאבק הלהט"בי, ולהבין כמה כוח הוא צבר ככל שהזמן עבר, וכמה הישגים הוא הצליח לרשום, בזכות הנחישות וההתארגנות מעוררות ההשראה. אחת המסקנות החשובות של התהליך ארוך השנים הזה, ושצריך לזכור אותה תמיד היא – שאסור לתת לפחדים להשתלט עלינו, ושאיפה שיש מאבק – יש תקווה. אתן ואתם התקווה!"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf