newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תיעוד: חיילים גוררים ילד בן 7 מידי אמו כדי לחקור אותו

תושבים מהכפר כיסאן ליד בית לחם מחו על אתר פסולת ישראלי, הגורם למפגעים סביבתיים. חיילים שהגיעו למקום פרצו לכפר, חטפו את הילד ממשפחתו וחקרו אותו מי זרק אבנים. דובר צה"ל: ההתנהלות אינה תואמת את המצופה מחיילי צה"ל

מאת:

שני חיילים משכו בכוח ילד פלסטיני בן שבע מהכפר כיסאן מידי אמו, בוכה ומבוהל, וחקרו אותו במשך חצי שעה. המעצר תועד בסרטון וידיאו.

החיילים שאלו את הילד, חסן אל-עביאת, מי מבני הכפר שלו זרק אבנים, ומי השתתף במחאה נגד אתר ריכוז לפסולת, שהתקיימה מוקדם יותר באותו יום.

חסן בן השבע הוא אחד מכמה מאות תושבי הכפר הקטן כיסאן, שיושב דרומית לבית לחם. תושביו מספרים כי מאז תחילת השנה חייהם הפכו לבלתי נסבלים: חברה ישראלית למיחזור ולפינוי הקימה אתר סמוך לבתי התושבים, הגורם לריח נורא, זיהום אוויר, שמקשים על השינה.

בסוף יוני השנה, החליטו שלושים מבני הכפר להתיישב בכניסה לאתר הפסולת, ולמנוע ממשאיות להיכנס. חיילים פיזרו את ההפגנה בכוח, ולאחר מכן נכנסו לכפר, ועיכבו את חסן.

"מתחילת השנה מביאים לפה, ליד הכפר, אלפי טונות של פלסטיק ובטון, פסולת בנייה מההתנחלויות ביתר עילית וצור הדסה", סיפר ראש המועצה של כיסאן, מוסא אל-עביאת. "בלילה אי אפשר לישון. ביום יש אבק בכל מקום, האוויר מלוכלך, וחתיכות פלסטיק מתעופפות בין השדות והבתים".

האתר נמצא כ-150 מטרים מביתו של מוסא. חסן, הילד שנחקר ונעצר ביום ההפגנה, הוא בנו.

"ביום של ההפגנה, עבדתי בבית לחם", שיחזר עביאת. "התקשר אלי קצין בשב"כ, הציג את עצמו כקפטן יוסף, ואמר לי: 'אנחנו מחזיקים בבן שלך, חסן, ליד הבית שלכם. אתה צריך להגיע'. עזבתי את העבודה, נסעתי הביתה; ראיתי את הבן שלי מונח על ג'יפ צבאי, מוקף בחיילים. כשניגשתי אליהם, חייל אמר לי שאני מעוכב על הפרת סדר והסתה. אחרי שלוש שעות שוחררתי".

התקשרו אלי ואמרו לי: אנחנו מחזיקים את הילד שלך. ראש מועצת הכפר כיסאן, מוסא אל-עביאת עם בנו חסן (צילום: באסל אל-עדרה)

התקשרו אלי ואמרו לי: אנחנו מחזיקים את הילד שלך. ראש מועצת הכפר כיסאן, מוסא אל-עביאת עם בנו חסן (צילום: באסל אל-עדרה)

פגשתי את חסן ומוסא בבית שלהם. חסן, תלמיד כיתה א', שיחזר בפירוט את האירועים מנקודת מבטו, ואת דבריו ניתן לראות גם בסרטון הוידאו שצילמה קרובת משפחתו.

"עמדתי ליד אמא", סיפר, "והגיעו חיילים. אחד מהם לקח לי את היד. אחותי, במדרגות למעלה, התחילה לצעוק, ואמא שלי משכה אותי מהחייל. לא הבנתי מה קורה וראיתי שהשכנות יוצאות וצועקות שישחררו אותי. החיילים דחפו אותן, וזרקו רימוני הלם וגז על אמא שלי וסבתא שלי. אני כל הזמן בכיתי. אחד החיילים שאל אם קוראים לי יוסף, ואמר לי להגיד לו מי השתתף בהפגנה, ומי זרק אבנים על המשאיות".

אחת מהשכנות של חסן, סעדה עביאת, בת שישים, ניסתה לשחרר את הילד ונפצעה מרימון הלם שחייל השליך לעברה. היא פונתה באמבולנס. "ביקשתי מהחיילים לתת לי את חסן. המעצר קרה ליד הבית שלי" סיפרה סעדה עביאת. "אני אישה זקנה, וחשבתי שלא יעשו לי כלום. כשהתקרבתי, אחד מהחיילים זרק לעברי רימון הלם, שהתפוצץ ליד הפנים שלי, אבל לא פגע, ואחר כך זרק עוד אחד שהתפוצץ לידי. נכוויתי ברגל".

ראש המועצה אמר כי תושבים קיימו את המחאה לאחר שמיצו את כל הצעדים האחרים ביחס לאתר הפסולת. "פנינו למשטרה, הגשנו מספר תלונות, שוחחנו עם הרשות הפלסטינית והמנהל האזרחי, אבל שום דבר לא מועיל", אמר עביאת. "לא שמים עלינו. לכן יצאנו להפגין, כדי להפעיל לחץ. אי אפשר להמשיך לחיות בכפר ככה".

מדובר צה"ל נמסר: "ההתנהלות במקרה זה אינה תואמת את המצופה מלוחמי צה"ל. מספר פלסטינים, ובהם הקטין, יידו אבנים לעבר מפעל אזרחי הסמוך לעיירה כיסאן שבמרחב החטיבה המרחבית ״עציון״. כוח צה"ל הגיע לעיירה לטובת תחקור האירוע ואיתור מעורבים נוספים, הקטין לא נעצר. המקרה תוחקר והופקו הלקחים.

שיחה מקומית העבירה למינהל האזרחי מספר שאלות הנוגעות לפעולת אתר הפסולת בסמוך לכפר כיסאן. בין השאר המינהל האזרחי נשאל איזו חברה מפעילה את אתר הפסולת; האם המינהל העניק רישיון לאתר; אם אכן ניתן אישור, האם נלקחו בחשבון המפגעים הסביבתיים שגורם האתר; ומדוע התעלם המינהל האזרחי מתלונות חוזרות ונשנות של התושבים בנוגע למפגעים שגורם האתר.

המינהל האזרחי החליט לא לענות לשאלות. אם ישיב, נפרסם את תשובותיו כאן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf