רמדאן אינו איום ומעולם לא היה

חודש של צום, תפילה וחיזוק הקשרים החברתיים. קישוטי רמדאן במזרח ירושלים, ב-18 בפברואר 2026 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

"השאלה איננה אם תהיה הסלמה, אלא מתי"; "היערכות ביטחונית לרמדאן"; "גורמי ביטחון מזהירים" – האמירות האלה חוזרות שוב ושוב בתקשורת הישראלית לקראת חודש הרמדאן, שהחל השבוע (יום רביעי). בשנים האחרונות מתגבשת תופעה ישראלית מוזרה של התעקשות, הגוברת משנה לשנה, לסמן את חודש הרמדאן כחודש שיש להיזהר בו מהפלסטינים ומפני מה שעלול, לכאורה, לנבוע ממעשיהם – אף שבפועל מרבית העימותים וסבבי ההסלמה לאורך השנים כלל לא התרחשו בו.

הסימון הזה אינו מתרחש רק בתקשורת. הרמטכ"ל אייל זמיר פרסם אזהרה שלפיה חודש רמדאן השנה עלול להיות מלווה בהסלמה ביטחונית. לדבריו, כל ערעור של היציבות בגדה המערבית יחייב את הצבא להסיט כוחות מחזיתות אחרות ולגייס כוחות מילואים. הוא אף הזהיר מפני פתיחת חזית נוספת על רקע המתיחות עם איראן והדעיכה בלחימה בעזה, והמליץ לקיים דיון מדיני-ביטחוני דחוף לצורך קבלת החלטות "שיסייעו לשמר את היציבות".

המפכ"ל, דני לוי, בכירים נוספים במשטרה – בהם מפקד מחוז צפון, מפקד מחוז חוף ומפקד יחידת להב 433 – ונציגי משרד הפנים קיימו השבוע מפגש עם אימאמים ודמויות ציבוריות נוספות בחברה הערבית, לקראת הרמדאן. המפגש אומנם נעטף בשפה פייסנית, אך היה ברור שהוא משקף תפיסה ביטחונית הרואה בחברה הערבית גורם סיכון שיש "לנהל", ולא ציבור אזרחים שיש להגן על זכויותיו ועל חופש הפולחן שלו, מבלי להתנות זאת בשיקולים ביטחוניים או באחריות קולקטיבית.

אזהרות האימאמים בכל הנוגע ל"סדר הציבורי" נשמעות כרמז ברור לניסיונות להגביל את האד'אן (הקריאה המוסלמית לתפילה). בפועל, המשטרה כבר התחילה ליישם מדיניות של הגבלת קריאות לתפילה מכוח החוק למניעת רעש. כך למשל, לפני כשבועיים נרשמו דו"חות בגין חריגה בעוצמת הכריזה במסגדים בתל שבע ולקייה.

העובדה כי מי שדוחף את המהלך הוא השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שאף מציג זאת כיישום מדיניותו המוצהרת, מחזקת את ההבנה כי מדובר בצעד פוליטי מובהק. בחודש שעבר אישרה הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת תקנות המאפשרות למתנדבי משטרה להטיל קנסות בתחום איכות הסביבה, ללא הגדרה ברורה של העבירות – מצב הפותח פתח לאכיפה סלקטיבית שעשויה להיות מכוונת כלפי המסגדים. הדבר צפוי לבוא לידי ביטוי במהלך רמדאן, בייחוד בשל תפילות ה"תראוויח" הנערכות בשעות הלילה, ובחלק מהמקומות מלוות בשימוש ברמקולים.

קמפיין הסתה מתמשך

השאלה המתבקשת היא מי באמת שואף להסלמה ברמדאן, ומפני מי יש להזהיר. בגדה המערבית לא דווח לאחרונה על תקיפות שביצעו פלסטינים על רקע לאומני. לעומת זאת, ומדי יום, מתרחשות תקיפות שמבצעים מתנחלים. לכך מתווספות הצהרות בדבר הרחבת התנחלויות, סיפוח ואף תוכנית לטרנספר מהגדה שעליה דיבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בקבינט המדיני-ביטחוני התקבלו החלטות הנוגעות לשינויים מהותיים בגדה, בהן הקלה על מכירת קרקעות ליהודים והעברת סמכויות במערת המכפלה ובקבר רחל לידי המנהל האזרחי. בן גביר, מצידו, הזמין השבוע עיתונאים מהתקשורת הימנית לסיור בכלא עופר כדי להתרשם מהחמרת תנאי החזקת האסירים הביטחוניים – צעד נוסף של הסתה והסלמה המגיע מצד אחד בלבד, שאינו הצד הפלסטיני.

בעזה נמשכות ההתקפות למרות הפסקת האש, והמצב ההומניטרי שם ממשיך להחמיר. גם בירושלים, שהיתה זירה שקטה יחסית בשנתיים האחרונות ולא נרשמו בה עימותים או אירועים חריגים, נמשכת ההסלמה מהצד הישראלי. לאחרונה ננקטו צעדים נגד כמה עמותות הפועלות בעיר, ופעילים הורחקו ממסגד אל-אקצא לתקופות ממושכות. בנוסף, זאת, ובניגוד לשנים קודמות, השנה אין תיאום עם הווקף בנוגע לנוהלים בתוך המסגד, לרבות הכנסת מזון לארוחות האִפְטַאר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בסיור בתראבין אלסאנע, ב-31 בדצמבר 2025 (צילום: דודו גרינשפן / פלאש90)

נוסף על אלו, נמשכים גם השנה השינויים בסטטוס-קוו באל-אקצא שמוביל בן גביר בשנתיים האחרונות – כגון היתרי תפילה וקיום חוגי לימוד בחלקו המזרחי של אל-אקצא – וזאת חרף הכחשות חוזרות מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לצד ההחלטה לאפשר ל-10,000 פלסטינים מהגדה המערבית להיכנס לירושלים ולמסגד אל-אקצא בכל יום שישי במהלך חודש הרמדאן, בכפוף למגבלות גיל, הוחלט גם להאריך בכשעה את משך ביקורי היהודים בשעות הבוקר.

אך החזית הבוערת ביותר בימים אלה אינה בגדה או בירושלים, אלא דווקא בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל. היא אינה קשורה לרמדאן, אלא להסלמה בפשיעה המאורגנת. מספר הנרצחים השנה כבר חצה את הממוצע של נרצח ביום, והוא ממשיך לעלות. רבים ממקרי הרצח בוצעו בירי ישיר לראש – הרג הדורש מיומנות של "מקצוענים", ונרשמו גם מקרי רצח כפולים ואף משולשים.

ההסלמה מגיעה לאחר גל מחאה נגד האלימות והפשיעה, שהחל באופן ספונטני בסח'נין באמצע החודש שעבר ונמשך עד היום. המשטרה נכנסה לתמונה לא רק כגוף שאינו מטפל בפשיעה, אלא גם כמי שהורג בעצמו: בכאבול ירו אתמול (רביעי) שוטרים והרגו את אחמד אשקר, שלא היה חשוד בעבירה כלשהי. האירוע עורר זעם במקום והוביל לעימותים עם המשטרה ולהכרזה על שביתה – תרחיש שסביר להניח כי יתפתח גם ביישובים נוספים, על רקע ההסתה והגיבוי שמעניק בן גביר לפעולות השוטרים. אותו שר, ששתק לנוכח גל הרציחות, מיהר אמש לפרסם הודעת תמיכה בשוטר עוד בטרם הסתיים התחקיר הראשוני. במקביל מקודמת תוכנית למבצע בלוד – שכבר החל בהצבת מחסומי בטון בחלק מהשכונות, לאחר המבצע בתראבין, ובצל החזרה על הביטוי "שומר חומות 2" – רמז מאיים לאפשרות של חזרה על אירועי מאי 2021.

גם כאן החזית הזאת אינה קשורה לרמדאן. להפך: בניגוד לנרטיב הישראלי, במהלך רמדאן נרשמת בדרך כלל ירידה בפעילות מחאה ובאירועים ציבוריים. בשל ערכו החברתי והחגיגי של החודש, לצד משמעותו הדתית והצום עצמו, אנשים נוטים לאורח חיים רגוע יותר – לא רק כאן, אלא בעולם הערבי והאסלאמי כולו. גם הטענה שלפיה קיימת אמונה דתית אסלאמית המעודדת הסלמה, מלחמה או "ג'יהאד" דווקא ברמדאן, נטולת כל בסיס. רמדאן היה מאז ומעולם חודש של צום, תפילה וחיזוק הקשרים החברתיים.

המשך סימון חודש רמדאן כחודש שיש להיזהר בו מפני הפלסטינים הוא חלק מקמפיין הסתה מתמשך נגדם בכל מקום שבו הם נמצאים, והוא חותר תחת כל ניסיון להתקדם לעבר עתיד טוב יותר לשני העמים, או אפילו לחשוב על מהלך כזה. הקמפיין אומנם החל בימין, אך כיום ניתן לומר כי רוב הזירות האחרות, כולל התקשורת, מהדהדות אותו.

המציאות ברורה: הדחיפה לעבר עימות מגיעה כיום מצד אחד בלבד, והוא הצד הישראלי. המתנחלים בגדה המערבית, שמקבלים גיבוי מהממשלה; ההגבלות בירושלים, הרדיפות והניסיונות לשנות את הסטטוס-קוו באל-אקצא, שעליהם אמון באופן ישיר השר לביטחון לאומי – הם דברים שעלולים בהחלט לעורר זעם ואף הסלמה עממית אם יימשכו או יוחרפו, גם אם לא בהיקף שאירע במאי 2021. לכך מצטרפת גם מדיניות הממסד וזרועותיו, ובראשן המשטרה, בהתמודדות עם הפשיעה המאורגנת, שהיא בעיקרה הפקרה ודיכוי.

רמדאן איננו איום, ומעולם לא היה. האיום האמיתי הוא ההסתה הגזענית והניסיון להכתים חודש קדוש בשיח של טרור ושנאה, וזאת כדי לשרת אינטרסים פוליטיים או לספק דחפים גזעניים.