קריאה משותפת עם הילדים: הכוח של ההורים לצמצם פערים

כמעט כל מה שקורה במערכת החינוך, קורה במדיום השפה (צילום: חן לאופולד / פלאש90)

לרגל חופשת הקיץ, חשוב להזכיר את תפקידם הגורלי של ההורים בכל הקשור להתפתחות ילדיהם בגיל הרך. קריאה משותפת עם פעוטות, כבר מהשנה הראשונה לחיים ובתדירות יומית, תניב לילד בבגרותו הישגים לימודים גבוהים יותר, גם אם הרקע החברתי-כלכלי של המשפחה הוא נמוך.

הדברים מתבררים מתוך סקירת מחקרים בינלאומיים שפרסם לאחרונה המדען הראשי במשרד החינוך, אך כיוון שאין עדיין בישראל גורם שלטוני המאגד את הטיפול בגיל הרך, המידע המחקרי המצטבר אינו מתורגם לכלל מדיניות חינוכית. האחריות נותרת בידי ההורים עצמם ובידי גורמי התמיכה הפועלים בקהילות.

השפה היא אבן יסוד במערכת החינוך

כמעט כל מה שקורה במערכת החינוך, קורה במדיום השפה. על הילדה והילד להבין את מה שהגננת והמורה מסבירות, עליהם להטיב לבטא את עצמם, ובבית הספר עליהם להבין גם את מה שכתוב בדפי העבודה ובספרי הלימוד. ככל שיצליחו בכך, ישתפרו לא רק הישגיהם הלימודיים אלא גם הערכתם העצמית ותחושת המסוגלות שלהם. אלה יחזקו את יכולותיהם הרגשיות וישפיעו על מעמדם החברתי.

לאור החשיבות המכרעת של השפה, חשוב לזכור את מצבה המחפיר של ישראל בהשוואה בינלאומית. במחקר פיזה האחרון, מחצית מהנבחנים, תלמידות ותלמידים בחטיבות הביניים, נכשלו במבחן בהגיעם לדרגות 1–2 (מתוך 6) בציוני פיזה. הם מסוגלים להשיב על שאלות רק כאשר המידע הדרוש לתשובה כתוב במפורש בטקסט, אבל הם מתקשים להבין יחסים בין חלקי טקסט, לבטא במילים שלהם את המשמעות של טקסט, להשוות בין טענות או להעריך את הנקרא באופן ביקורתי.

ממצאים דומים עלו גם בסקר מיומנויות בוגרים האחרון (בני 16 עד 65). 36% מהבוגרים בישראל נכשלו במבחן הבנת הנקרא. ישראל נמצאת בקבוצת המדינות החלשות ביותר, שבהן הציון הממוצע הוא נמוך במיוחד (מקום 27 מתוך 31 מדינות), שיעור המצטיינים הוא קטן במיוחד (מקום 21), והפערים רחבים במיוחד (מקום 24 מתוך 31 מדינות).

לא צריך לחכות לגיל ההתבגרות או הבגרות כדי לגלות את הפערים, שכן הם נפערים ומתגלים כבר בגיל הרך. כך למשל כתבתי על מחקר של מרכז טאוב, שבו נמצא כי כבר בגיל שנה ניתן לזהות פערי התפתחות בין תינוקות, התואמים את השכלת הוריהם. פערים אלה גדלו פי שלושה כאשר הגיעו הפעוטות לגיל שלוש.

דוח מבקר המדינה משנת 2023 על תוכנית משרד החינוך לצמצום הפערים מסתכם במשפט הקצר והכואב הבא: "ממצאי הביקורת מלמדים שכשמונה שנים מתחילת הפעלת התוכנית [לצמצום פערים] עדיין לא השיג משרד החינוך את יעדיה".

קריאה משותפת בתדירות יומיומית משפרת הישגים

מחקר אחד המוזכר בסקירת המדען הראשי מגיע מאוסטרליה, וייחודו במדגם העצום שעמד לרשות החוקרות, קרוב ל-4,000 משפחות. מדובר במידע שנאסף מאז שנת 2004 על ידי רשויות המדינה בנוגע לחינוך ולטיפול בבית ההורים. כל משפחה נבדקה שלוש פעמים: כאשר הילדה או הילד היו בגיל שנתיים, בגיל ארבע ובגיל שש.

בין היתר, נשאלו ההורים לפעוטות בני שנתיים כמה פעמים בשבוע האחרון הם קראו בספר יחד עם ילדיהם. ברמה הנמוכה דורגו ההורים שהשיבו עד פעמיים בשבוע, ברמת הביניים 3 עד 5 פעמים, וברמה הגבוהה 6 עד 7 פעמים (כלומר כל יום).

לפי תשובות ההורים, התברר כי הם נחלקים לשלוש קבוצות. רוב ההורים (64%), דיווחו על קריאה משותפת ברמה גבוהה. עם השנים (עד גיל 6), חלה ירידה קלה בתדירות הקריאה אך היא עדיין היתה מעט מעל רמת הביניים.

הפערים מתגלים כבר בגיל הרך. אמא קוראת עם בתה בשבוע הספר (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

קבוצה שניה כללה 21% מההורים שדיווחו על רמת ביניים בגיל שנתיים, והם שמרו על תדירות דומה בכל השנים. קבוצה שלישית, שבה 15% מההורים, דיווחו בגיל שנתיים על רמה נמוכה של קריאה משותפת, אולם הם הגדילו את התדירות עם השנים, עד קרוב לרמת הביניים.

כלומר, כל ההורים לילדים בגיל שש דיווחו על קריאה משותפת ברמת ביניים, וההבדל המרכזי בין הקבוצות היה בהיקף הקריאה המשותפת בגיל שנתיים. מכיוון שההורים וילדיהם היו מזוהים, בדקו החוקרות את הישגי הילדים במבחנים הסטנדרטיים כאשר הם הגיעו לכיתה ג'.

הממצא המרכזי הראה כי ככל שתדירות הקריאה בגיל שנתיים היתה גבוהה יותר, כך ההישגים בכיתה ג' היו טובים יותר. ילדה או ילד שבגיל שנתיים נחשפו לקריאה משותפת ברמה נמוכה, היו בעלי סיכוי של עד פי שלושה להיות בכיתה ג' מתחת למינימום ההישג הסטנדרטי הנדרש, בהשוואה לילדים שנחשפו בגיל שנתיים לקריאה משותפת ברמה גבוהה.

במחקר נמצא שיש קשר בין הרקע של המשפחה לבין מיקומה במיון. ככל שהורים דיווחו על תדירות נמוכה יותר של קריאה משותפת בגיל שנתיים, כך מדדי הרקע היו חלשים יותר: מעמד כלכלי נמוך, השכלה נמוכה, משפחות שיש בהן יותר משלושה ילדים, או הורים מהגרים.

עוד נמצא כי ככל שתדירות הקריאה המשותפת בגיל שנתיים נמוכה יותר, כך יש עדויות לקשיים רגשיים אצל הילדים. המדדים שנבדקו הם ויסות רגשי, דחיית סיפוקים, התמדה בפעילות ותגובתיות-יתר. יש עדויות ממחקרים נוספים לקשר בין יכולות שפה לבין ויסות עצמי, מה שבבית הספר מתבטא בסופו של דבר בהישגים לימודיים נמוכים.

לנוכח הממצאים, מסקנת המחקר היא כי יש לעודד ולסייע להורים מרקע חברתי כלכלי נמוך להתחיל בקריאה משותפת כבר מגיל שנתיים.

ועדיף להתחיל בגיל שנה

מחקר שני שמוזכר בסקירת המדען, מוריד את רף ההתחלה לקריאה משותפת כבר לרבע האחרון של שנת החיים הראשונה. מחקר זה נערך בגרמניה, תוך שימוש בנתונים שנאספו בחמישה מחקרים קודמים, שבהם נבחנו מעל 640 ילדות וילדים בגיל חמש.

המחקר בחן את הקשר בין מועד ראשית הקריאה המשותפת לבין שליטת הילד בשורה של מיומנויות שפה. במחקר נבדקו: אוצר מילים, כלומר הבנה של מילים בודדות; הבנת הנשמע, למשל לסדר חפצים בהתאם להוראות; יכולת ביטוי והתנסחות בדיבור; ידע דקדוקי, כגון הטיית מילה מצורת יחיד לצורת רבים; מודעות פונולוגית, כגון יכולת לזהות צליל משותף פותח או סוגר של מילים; ויכולת נרטיבית, כגון היכולת לחבר סיפור המקשר בין מספר תמונות.

במחקר נמצא כי ככל שהורים החלו בקריאה משותפת מוקדם יותר, כבר בגיל תשעה חודשים, כך הילדה או הילד בגיל גן חובה גילו אוריינות שפתית גבוהה יותר, במרבית המיומנויות שנבדקו.

הממצא החשוב במחקר, קרי התוצאות החיוביות של התחלה מוקדמת בקריאה משותפת, התקבל גם כאשר נערכה בקרה על מאפייני המשפחה והילד. כלומר גם בקרב ילדים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה, מעמד כלכלי נמוך או מהגרים, לתרומה של התחלה מוקדמת של קריאה משותפת יש השפעה מכרעת על התפתחות מיומנויות השפה.

הבית כמרחב של אוריינות שפתית

ממצאי המחקר אף מעידים שכל פעילות לשונית היא חשובה, לא רק קריאת סיפור מתוך ספר. בנוגע לשנתיים הראשונות, למשל, אין צורך בהכרח בסיפור. זאת משום שהיכולת הנרטיבית (לעקוב אחר עלילה) מתפתחת מאוחר, ובגיל שנה עד שנתיים דווקא החזקת אוצר המילים היא היכולת המרכזית שמתבססת.

על כן ממליצים החוקרים על טיפוח הבית כמרחב של אוריינות שפתית, שבה מרבים בשיחות על בסיס משחקים ופעילות בשגרת היומיום. למשל, משימות אוצר מילים כגון: "הנה משאית", "איפה הכדור?", "תצביע על הכלב [בתמונה]", וכדומה. משימות מתקדמות יותר יהיו כאלה שבהן הפעוט יתבקש לנקוב בשם החפצים, ורק בהמשך ראוי לעבור להבנת משפטים ולהבנת עלילה.

כללו של דבר, עד שמדינת ישראל תתעורר לקבוע מדיניות לגיל הרך, ואף לתקצב אותה כראוי, נדרשים אנחנו, הגורמים הפעילים בקהילות וההורים עצמם, לעודד את הפעילות הלשונית בבתים, כבר מגיל שנה ובתדירות יומיומית. זה המפתח האמיתי לצמצום פערים בחברה.