קודם נפגע בערבים, אחר כך באקדמיה, ובסוף בחילונים

כבר לא מדובר במשרד ממלכתי. שר החינוך יואב קיש ויו"ר ועדת החינוך ח"כ יוסף טייב, בישיבת הוועדה בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ועדת החינוך של הכנסת, קודש הקודשים של מטרת החינוך "לחנך אדם להיות אוהב אדם", הפכה למדמנה שבה דנים ומאשרים את החוקים הגזעניים ביותר. שר החינוך, שאמור להיות ממלכתי; אנשי מטה משרד החינוך, שאמור להיות מקצועי; וחברי ועדת החינוך, שאמורים להגן על כולנו – כולם קרסו בשל ההפיכה המשטרית.

חלקם מבחירה, וחלקם מכניעה, הם סוללים את הדרך שעליה מקדמים חברי הכנסת את עליונות הגזע היהודי, את הדרת החברה הערבית, את השתקת הביקורת האקדמית, ואת דריסת החינוך הממלכתי שאינו דתי. הנה שלוש דוגמאות משבוע של דיונים בוועדה:

הדרת החברה הערבית

ביום רביעי שעבר קיימה ועדת החינוך דיון בחוק לרדיפת הסטודנטים להוראה מהחברה הערבית. על פי הצעת החוק, מי שלמד במוסד להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית לא יוכל להיות מורה במדינת ישראל.

ח"כ עמית הלוי (הליכוד) הסביר בישיבה כי מטרת החוק היא "לשמור על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" ולמנוע את "ההשפעה המזיקה" של הרשות הפלסטינית. החוק, כך טען, "יאפשר לדור הבא של המורים להיות נאמן לערכי החינוך של ישראל, ולחנך – לא דור שגוזרים עליו רצח וברבריות, אלא ישראליות שמבשרת מוסר, צדק ושגשוג". שימו לב לדמגוגיה הגזענית, המבקשת בשם המוסר והצדק לדכא את קבוצות המיעוט בחברה.

כפי שמוסבר בנייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח, הכול שקר וכזב. ראשית, רבבות מורות ומורים שלמדו ברשות הפלסטינית עובדים כבר כיום במערכת החינוך בישראל. מעולם לא הוצג ולו מקרה אחד, ודאי לא מחקר מהימן, שמעיד כי יש לאותם בוגרים השפעה מזיקה כלשהי. מדובר בהכללות גזעניות שאינן נשענות על עובדות.

שנית, גם אם יהיה מקרה כזה בעתיד, יש בחוק הפיקוח על בתי הספר את כל מה שמנכ"ל משרד החינוך צריך על מנת למנוע את קבלתו של מורה שיש חשש להשפעתו המזיקה. החוק אינו נחוץ. ושלישית, אם משרד החינוך כל כך רוצה בטובתם של המורים הערבים, הוא יכול לשחרר את החסמים המונעים מהם ללמוד בישראל.

ומה עמדת משרד החינוך בנושא? נציגת משרד החינוך שהשתתפה בדיון חזרה והדגישה שהיא מציגה רק את נקודת המבט המקצועית חינוכית. וכך אמרה (01:11:01 בווידאו):

"בהיבט המקצועי החינוכי, אנחנו לא יכולים לחלוק על העובדה, ואני לא חושבת שיש מי שחולק, שהרשות הפלסטינית עוינת את מדינת ישראל… לא מכירה במדינת ישראל, קל וחומר לא בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית. ודאי שאין עוררין על זה שחוק חינוך ממלכתי דורש לחנך לאור הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

ראשית, עמדתה המדינית של הרשות הפלסטינית כלפי ישראל אינה סוגיה פדגוגית, ובעניין זה חרגה נציגת המשרד מגבולות תפקידה. שנית, בהחלט יש מי שחולק. החקיקה החדשה אינה נובעת מכך שהרשות אינה מכירה בישראל (היא דווקא כן), אלא להפך, מכך שישראל אינה מכירה ברשות הפלסטינית.

בכל מקרה, זה אינו תפקידם של מוסדות ההכשרה ברשות הפלסטינית לחנך ברוח המדינה היהודית, ממש כשם שסטודנט ישראלי שלומד באירופה אינו לומד את ערכי המדינה היהודית. כל הלומדים מחוץ לישראל עוברים תהליך שקילה (קרדיטציה) של לימודיהם, וניתן לחייב אותם בהשלמות כאלה או אחרות.

העובדה שנציגת משרד החינוך מציגה עמדות מדיניות של קואליציית הימין, מעידה עד כמה פשתה הפוליטיזציה במשרד החינוך. לא מדובר במשרד ממלכתי, אלא במשרד שאנשי המקצוע בו הם שותפים מוצהרים לעמדות הגזעניות של חברי הכנסת יוזמי החוק.

השתקת הביקורת האקדמית

ביום שלישי השבוע קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון בנושא מניעת התארגנות חופשית של סטודנטים. מדובר בהצעת חוק של ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), שמחייבת את המוסדות האקדמיים לפקח על פעילות ציבורית של סטודנטים, ולאסור "גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור".

כמו בחוק הקודם, גם כאן אין תשתית עובדתית לצורך בחוק. במוסדות האקדמיים אין פעילות של תאי טרור והסתה. גם אם היו כאלה, אין צורך בחוק החדש, שכן בחוקי מדינת ישראל יש די כדי לסכל כל גילוי של טרור או הסתה לטרור.

החוק החדש נועד לגייס את ראשי האוניברסיטאות להחיל שיטור על דעות ומחשבות, במקום לעסוק בעידוד מחשבה חופשית. נוסף על כך, החוק נועד לדכא את השתלבותם של צעירות וצעירים מהחברה הערבית באקדמיה הישראלית, שכן הם יהיו מנועים מלבטא בה את זהותם. ואחר כך מתפלאים שרבים מהם מעדיפים ללמוד מחוץ לגבולות ישראל.

חוק שנועד לדכא את השתלבותם של צעירות וצעירים מהחברה הערבית באקדמיה הישראלית. סטודנטיות באוניברסיטה העברית, ב-23 באוקטובר 2022. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90)

כפי שמוסבר בנייר עמדה של עמותת סיכוי-אופוק: "תחת החקיקה המוצעת, עשויה להפוך האקדמיה ממרחב שמעודד פעילות חברתית, אקטיביסטית וניהול פורה של מחלוקות ודיונים ציבוריים, לזירה שבה יגברו חשש ופחד מרדיפה, והצוות האקדמי שתפקידו לעודד חשיבה ביקורתית פתוחה ומחקר יהפוך לגורם אכיפה וענישה" (יורד כמסמך Word).

ומה עמדת גורמי המקצוע? נציגת ועד ראשי האוניברסיטאות אמרה בדיון (00:18:27), שהחקיקה מיותרת מהטעמים שהזכרתי, אבל "לאור הרגישות המיוחדת", יש מוסדות שהכניסו כבר את הסעיף הנדרש לתקנון האוניברסיטה ביוזמתן. כלומר, קיימו את החוק החדש לפני שהוא בכלל חוקק.

המועצה להשכלה גבוהה (שבראשה עומד שר החינוך) נכנעה גם היא. נציג המועצה אמר שהם "לא רואים צורך בשינוי החקיקה הקיימת", אבל "יחד עם זאת", הוא הוסיף לגבי נוסח החוק: "אנחנו לא מוצאים מקום להתנגד לו". עוד שומר סף שקרס.

דריסת החינוך הממלכתי שאינו דתי

ביום שני השבוע קיימה ועדת החינוך דיון בדרישה להסדיר הנחת תפילין בבתי הספר הממלכתיים. הדיון התקיים נוכח הצעות לסדר היום של כמה חברי כנסת דתיים, שטענו כי יש "קומץ שמנסה לדכא כל סממן יהודי", לנוכח ההתעוררות באמונה של הדור הצעיר.

מדובר בטענות שווא ממוחזרות בדבר תלמידים שלא הורשו להניח תפילין בבית ספר אוהל שם ברמת גן, ובקרית החינוך דרור בלב השרון. על מה שכן קרה ניתן לקרוא בתחקיר מפורט שפרסמה עמותת חידו"ש.

כפי שהבהיר ח"כ גלעד קריב (העבודה) בישיבה, מדובר "בקמפיין פוליטי שמאורגן על ידי מפלגת עוצמה יהודית, ליצור חיכוכים בתוך בתי ספר ממלכתיים, כאילו מרחב בתי הספר הממלכתיים בישראל רודף תלמידים שמבקשים לקיים מצוות. והדבר הזה הוא שקר".

משרד החינוך ערך ביוזמתו בירור מול הנהלות בתי הספר, ואמור היה להבהיר בישיבה אם אכן החינוך הממלכתי רודף את הזהות היהודית, או שמדובר בקמפיין מפלגתי. אלא שאז אמר נציג משרד החינוך (00:37:07) את הדברים המדהימים הבאים: "אנחנו לא נפרט פה את תוצאות הבירור שנעשה, כי אנחנו לא מציגים פה את הפרטים כשלעצמם, אנחנו ממקום של מדיניות".

יו"ר הישיבה, ח"כ יוסף טייב (ש"ס), ביקש לדעת מדוע, ונציג המשרד השיב: "אנחנו לא באנו להציג את התוצאות, לא הבאנו את התוצאות… בהתאם להנחיית השר".

הנה לכם: שר החינוך יואב קיש מנחה את נציג משרדו להסתיר מחברי ועדת החינוך של הכנסת את פרטי האירועים שעליהם נקבע הדיון בכנסת. אין אלא להסיק, שתוצאות התחקיר המוסתר אינן תואמות את טענות חברי הכנסת, וששר החינוך משתף פעולה עם קמפיין ההסתה נגד החינוך הממלכתי, שאותו מובילה עוצמה יהודית.

את זאת צריך לפרש כהמשך לאמירה החריגה של שר החינוך, שבה הפקיע מהציבור ההורים החילוניים את הזכות לחנך את ילדיהם כהבנתם. כך אמר: "אי אפשר עוד להשאיר את הזהות היהודית כעניין של בחירה מקומית או העדפה פרטית. האחריות שלנו היא לייסד שייכות, שורשים ומשמעות כחלק מתוכנית הלימודים הלאומית". אמר ועשה. הוא ואנשי המקצוע במשרדו, בשיתוף ועדת החינוך של הכנסת.