צדק של כובשים

חשבון דמים שיוכיח תמיד לפלסטינים את נחיתותם. שוטרים בעיר העתיקה בירושלים בזמן האינתיפאדה השנייה (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

בית משפט בירושלים פסק לאחרונה שהרשות הפלסטינית תפצה 59 מורי דרך ישראלים בשל פגיעה בפרנסתם במהלך האינתיפאדה השנייה. בהליך המשפטי – שהחל לפני שני עשורים – נטען שהרשות הפלסטינית לקחה חלק בפעולות אלימות נגד מטרות ישראליות, בין השאר בכוונה לפגוע בכלכלה הישראלית, ובכלל זה בענף התיירות. כעת הוחלט שהרשות תפצה את התובעים בסכום כולל של 5.5 מיליון שקל.

העימות האלים בין מדינת ישראל והפלסטינים בין השנים 2000-2005 אמנם הסב למדינת ישראל נזק כלכלי ניכר. ואולם, כמה דברים נוספים צריכים להילקח בחשבון. ראשית, באותו עימות (שלא הרשות הפלסטינית יזמה), עיקר השכול וההרס נפל בצד הפלסטיני, לא הישראלי.

לפי נתונים המצוטטים ב"מלחמה במקום שלום" מאת הסוציולוג אורי בן-אליעזר, כ-4,200 פלסטינים נהרגו באותן שנים (מתוכם כ-2,100 אזרחים), לעומת 1,056 קורבנות ישראלים (730 אזרחים). ניתן להשליך מכך לגבי מספר הפצועים ומידת הנזק הכלכלי בכל אחד מהצדדים. חוסר סימטריה כזה (או חמור יותר) מאפיין את העימותים של מדינת ישראל עם הפלסטינים, הן בשל יחסי הכוחות הלא-סימטריים, והן בשל המחויבות הישראלית לשמור בכל מחיר על "כוח הרתעה", שפירושו חשבון דמים שיוכיח תמיד לפלסטינים את נחיתותם.

שנית, מלבד העובדה שבאינתיפאדה השנייה מדינת ישראל, כהרגלה, הצטיינה מהפלסטינים בזריעת חורבן ומוות, יש לזכור שהעימותים התקופתיים בין שני הצדדים פורצים על רקע של של יחסי שליטה מתמשכים. בין השנים 1948-1966 בתוך תחומי "הקו הירוק", ומאז 1967 ועד היום בגדה המערבית וברצועת עזה, ישראל מחזיקה מיליוני פלסטינים במשטר צבאי או תחת סגר לצורך הפקעת משאבים ודיכוי התנגדות.

השופט משה דרורי, שנתן פסק דין חלקי בעניין מורי הדרך ב-2019 (הפסיקה הסופית ניתנה על ידי השופט משה סובל, לאחר פרישתו של דרורי), העמיד את המציאות על ראשה כשקבע שבאינתיפאדה השנייה הרשות הפלסטינית חתרה לפגוע בכלכלה הישראלית "כדי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל להיכנע לתביעות הפלסטיניות". מדבריו אפשר לחשוב שהרשות הפלסטינית היא יישות הרודה במדינת ישראל, ולא גוף המייצג אוכלוסייה שבויה.

חשוב גם לזכור שהכיבוש הוא רק אחד הביטויים של מאמץ ארוך שנים להעביר מקסימום משאבים מידי פלסטינים לידי יהודים. מאמץ זה החל בטרנספר של אלפי פלאחים באמצעות הון יהודי בשלהי התקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי, והמשיך בעקירת מאות אלפי פלסטינים ממקומותיהם בכוח הזרוע ב-1948. המהפכה הציונית בחלוקת המשאבים בארץ היא המקור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד היום. הקשר זו חושף את פסק הדין בירושלים כצדק קולוניאליסטי, שבו המנושל נדרש "לפצות" את מנשלו, כאשר פשעו הבלתי נסלח הוא למעשה עצם קיומו בתוך מרחב הנתבע להתיישבות.

לבסוף, חשוב לציין שהתביעה של מורי הדרך נגד הרשות הפלסטינית תוכננה על ידי הארגון "שורת הדין", אשר עוסק, לפי אתר הארגון, ב"מתקפה משפטית נגד אויבי ישראל". 59 מורי הדרך (14 מהם מתו בינתיים) יוצגו על ידי עורכי הדין אבי סגל, אבי גז וניצנה דרשן לייטנר מטעם הארגון.

אף שהארגון מוגדר כלא ממשלתי, מייסדת ונשיאת הארגון, עו"ד דרשן-רייטנר, מעידה על שיתוף פעולה של "שורת הדין" עם יחידת צִלְצָל של המוסד. יחידת זו (שנסגרה ב-2016) עמלה בין השאר על פגיעה פיננסית בהתארגנות לאומית פלסטינית, כפי שדרשן-רייטנר תיעדה בעצמה בספר שפרסמה על יחידת המוסד ב-2017.

דרשן-רייטנר, כך נראה, ממשיכה את הלוחמה הפיננסית של המוסד נגד "אויבי ישראל", ובאתר הארגון מתגאים בייצוג של "מאות קורבנות טרור במגוון עתירות משפטיות" וגביית "מאות מיליוני דולרים למען קורבנות הטרור ומשפחותיהם". אחרי הפסיקה הנוכחית, מסרה דרשן-לייטנר: "אנו מציינים ניצחון היסטורי במאבק העיקש נגד הטרור".

דן בן-ישי הוא סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, מתמקד באנטישמיות מודרנית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני