על תבונה (מלאכותית) ויואב קיש
משרד החינוך מתגאה בתוכנית חדשה שמקדמת שימוש בבינה מלאכותית בהוראה ובלמידה. אלא שבניגוד לטענת המשרד, ישראל אינה מובילה בזה בעולם, וממילא חסרים מחשבים, שהמשרד לא מתכוון לספק. ובכלל, מי אמר שזה עדיף על עבודה עם מורה בכיתה?
אז כמה התקדמנו בין מחקר 2022 למחקר 2025, בשנים שבהן כיהן יואב קיש כשר החינוך? אפילו לא באחוז אחד. שר החינוך יואב קיש בביתו שברמת השרון, אוגוסט 2024 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)
משרד החינוך דוחף את בתי הספר להצטרף אל תוכנית 720, המקדמת שימוש בבינה מלאכותית בהוראה ובלמידה. מאמץ רב מושקע בהפקת סרטוני תדמית של שר החינוך יואב קיש, שבהם הוא חוזר ומצהיר שישראל נמצאת "בשורה הראשונה של המדינות המובילות בעולם בהטמעת בינה מלאכותית בחינוך". נו – יצאנו לבדוק.
ישראל רחוקה מלהיות מדינה מובילה
במחקר פיזה הבינלאומי שהתפרסם לפני כחודש נבדקו האמצעים הדיגיטליים העומדים לרשות בתי הספר והיקף השימוש בהם. נמצא כי במערכת החינוך בישראל יש 6.7 מחשבים לכל עשרה תלמידים, נתון המציב אותה במקום ה-42 בדירוג המדינות. בעשר המדינות המובילות, אלה שאכן נמצאות בשורה הראשונה, יש בבתי הספר 12.6 מחשבים לכל עשרה תלמידים, כמעט פי שניים מאשר בישראל.
עוד נבדק במחקר כמה מחשבים המחוברים לרשת אינטרנט חזקה ויציבה עומדים לרשות המורות והמורים. במדד זה ממוקמת ישראל במקום ה-52 בעולם (!), עם 6.4 מחשבים לכל עשרה מורים – מעט יותר ממחצית הממוצע בכלל המדינות (11.6 מחשבים), וקצת יותר משליש מהממוצע בעשר המדינות המובילות (17.2 מחשבים).
עוד נשאלו מנהלות ומנהלי בתי הספר עד כמה איכות האמצעים הדיגיטליים תומכת בהוראה ובלמידה. מתברר כי 41% מתלמידי ישראל לומדים בבתי ספר שבהם המחסור באמצעים דיגיטליים פוגע בהוראה ובלמידה. שיעור דומה מהתלמידים (40%) לומדים בבתי ספר שבהם איכותם הירודה של האמצעים פוגעת בהוראה ובלמידה (ראו תרשים).
במדד זה ניכר פער לרעת בתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית. בבתי ספר אלה, ההוראה ליותר ממחצית מהתלמידים (53%) נפגעת בשל מחסור באמצעים דיגיטליים. כלומר, לא רק שאין בכל המערכת אמצעים איכותיים ללמידה דיגיטלית, אלא שהמשרד מותיר מאחור דווקא את התלמידים החלשים, אלו שאינם יכולים להביא מכשירי קצה מהבית.
הדיווח של מנהלות ומנהלי בתי הספר מציב את ישראל במקום ה-61 בדירוג המדינות, עם שיעור פגיעה כמעט כפול מהממוצע בכלל המדינות (22%). אם היינו בשורה הראשונה של המדינות המובילות, כפי ששר החינוך מדמיין, רק 3% מהתלמידים היו נפגעים בשל מחסור באמצעים דיגיטליים.
ועוד נתון אחד. במחקר פיזה שנערך ב-2022 דיווחו המנהלות והמנהלים בישראל שהלמידה של 40% מהתלמידים נפגעת עקב איכות ירודה של האמצעים הדיגיטליים. אז כמה התקדמנו בין מחקר 2022 למחקר 2025, בשנים שבהן כיהן יואב קיש כשר החינוך? אפילו לא באחוז אחד. וזה לקח חשוב לשרי חינוך: המדינה אינה יכולה להתקדם בדירוג העולמי בשום תחום בלי שהשר האחראי יפעל לקידומה ולא לקידום עצמו.
לא לומדים איך להשתמש בבינה המלאכותית
במסגרת המחקר נשאלו התלמידים על משימות שביצעו בהנחיית המורות והמורים, בשילוב כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית. למשל, חיפוש מידע ברשת, הערכת איכות המקורות, משחקי למידה ברשת ועריכת תמונות וסרטונים. בממוצע, 29.6% מתלמידות ותלמידי ישראל הודרכו בביצוע משימות אלה לעיתים קרובות או קרובות מאוד.
בממוצע כלל המדינות, שיעור התלמידים שקיבלו הדרכה בתדירות זו היה נמוך במעט (27%). לנוכח ההשתתפות המועטה במשימות לימוד דיגיטליות, כתבו עורכי המחקר כי אין די באספקת מחשבים, אפליקציות AI ורשת אינטרנט יציבה. "הרחבת הגישה לכלי בינה מלאכותית אינה צפויה להניב יתרונות ללא השקעות מקבילות בהדרכה על שימוש הולם ויעיל".
וזה, מסתבר, משקף את המצב בישראל. לאחרונה פרסמה הרשות הארצית למדידה והערכה מחקר על הטמעת בינה מלאכותית בבתי הספר, נכון ל-2025. במחקר נמצא כי קיים "פער משמעותי" בין דיווחי תלמידים על שימוש בכלי בינה מלאכותית ובין דיווחיהם שהמורות והמורים מלמדים אותם כיצד להשתמש בכלים אלה. למשל, בחטיבות העליונות 59% מהתלמידים דיווחו על שימוש ב-AI, אך רק 24% דיווחו על הנחיה מצד המורות והמורים לגבי השימוש בו.
ההורים נדרשים לשלם על חינוך מתקדם
במקום להשלים את המחסור במחשבים במימון ממשלתי, במיוחד בקרב האוכלוסיות המוחלשות, אימץ משרד החינוך מדיניות בשם "דגם ה-BYOD". מול ראשי התיבות באנגלית אפשר לחשוב שיש כאן איזו גישה פדגוגית חדשנית, אבל לא. למעשה כתוב פה: "הבא את המכשיר שלך". כלומר, ההורים הם מי שאמורים לממן את התוכנית הגרנדיוזית של שר החינוך להיות "בשורה הראשונה של המדינות המובילות".
לפי חוזר תשלומי הורים, בתי הספר יכולים לגבות עד אלפיים שקלים לכל תלמיד (667 שקלים לשנה במשך שלוש שנים), במסגרת "רכישת שירותים מרצון", עבור מכשירי קצה. במכתב להורים המצורף לחוזר מנכ"ל, מנסים אנשי המשרד לשכנע את ההורים כמה זה טוב שהמשרד בחר במדיניות אנטי-חברתית, שלפיה ההורים הם שמשלמים על המכשירים.
כתוב שם שדגם BYOD "מזמן למידה ניידת, משמעותית ועדכנית". לא פחות. העובדה שההורים, ולא הממשלה, נדרשים להכניס את היד לכיס היא שמאפשרת למידה "ללא גבולות של זמן ומקום", החורגת מהגבולות הפיזיים של הכיתה "אל מעגלי למידה חברתית וגלובלית". ככה עובדת דמגוגיה: המשרד יוצר פערים לימודיים בין הורים שיכולים לרכוש מחשב לילדיהם ובין הורים שלא, ומציג את זה תחת הכותרת "למידה חברתית".
ויש למשרד עוד טיעון מנצח: הכסף של ההורים "מאפשר ללומד להיות אחראי לרכושו", ואין דבר חשוב יותר מאשר "העצמת אחריותו של הלומד". בקיצור – דברי הבל, ציניות וחוצפה.
כבר ניסינו את הדיגיטל – ונכשלנו
כבר היינו בסרט הזה, וזה נגמר רע. ב-2011 יצא משרד החינוך בתוכנית לאומית לתקשוב מערכת החינוך והתאמתה למאה ה-21. גם אז דרשו מההורים לרכוש מכשירי קצה, וגם אז הבטיחו שההוראה והלמידה הדיגיטליות יחוללו פלאים. קבוצות הורים פנו אז לבג"צ כדי שיורה למשרד החינוך לרדת מהעץ, אך השופטים דחו את העתירה. היה ברור כבר אז שהמרוויחים הגדולים הם חברות חומרה ותוכנה שמוכרות מחשבים ואפליקציות לקהל שבוי.
במחקר הערכה שנערך לאחר שלוש שנים להפעלת התוכנית נמצא, בין היתר, ש"נוכח העובדה שהתוכנית לא כללה הספקת מחשבים לתלמידים, אין משום הפתעה בכך שרק פחות מרבע מהם דיווחו שהם משתמשים במחשבים אישיים במסגרת לימודיהם".
בבוא רגע המבחן – הסגר בתקופת מגפת הקורונה – התברר שלא תקשוב ולא מאה 21. הכול קרס. למדנו אז שהילדות והילדים זקוקים לקשר אנושי ובלתי אמצעי, ושהלמידה הדיגיטלית אינה תחליף לצרכים החברתיים והרגשיים שלהם.
ועוד לא דיברנו פדגוגיה
גם בתוכנית 720 הנוכחית מדברים פחות מדי על פדגוגיה. כתבו על כך בפורום ההורים של העיר חולון: "מדובר בהוצאה כלכלית בלתי מוצדקת, כפייה של שעות מסך ארוכות, והעדפת קמפיין יחסי ציבור פוליטי על פני חינוך וקשר אישי בין מורה לתלמיד".
התוכנית מבליטה את ממד הלמידה הפרסונלית. כלומר, כל תלמידה ותלמיד מתקדמים בקצב שלהם, בעבודה אישית מול המחשב. לא ברור מדוע "פרסונלי" זה דבר טוב, טוב יותר מלמידה חברתית ומלמידת עמיתים. אתגר פדגוגי נוסף הוא החשש שהלמידה תהפוך למשמימה, בשעה שהבינה המלאכותית תבצע עבור התלמיד את מלאכת החשיבה, ההבנה והפירוש של התוכן הנלמד (ראו מאמר בנושא של ד"ר אלדד שידלובסקי).
וישנה גם בעיית הקשב. 33% מתלמידות ותלמידי ישראל דיווחו במחקר פיזה האחרון על הסחות דעת בשיעורים כתוצאה משימוש במכשירים דיגיטליים. בבתי ספר המשרתים אוכלוסייה בדירוג חברתי-כלכלי גבוה, שיעור המדווחים גבוה עוד יותר (39%), לעומת 28% בממוצע המדינות. מי שדיווחו על הסחות דעת הגיעו להישגים נמוכים יותר במבחני פיזה, וכן דיווחו על מדדי אקלים שליליים, כגון תחושת שייכות פחותה לבית הספר, פחות סקרנות ללמידה חדשה ועוד.
הבינה המלאכותית תמצא בסופו של דבר את דרכה אל כיתות הלימוד, אולם לא צריך להיחפז. עדיף להתנסות בה צעד אחר צעד, ולא להיסחף אחר אינטרסים כלכליים של חברות חומרה ותוכנה ואינטרסים פוליטיים של נבחרי הציבור.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
