סקר: תוכנית טראמפ זוכה ליותר תמיכה בעזה מאשר בגדה

"העובדה שהתוכנית נושאת את שמו של טראמפ מהווה כשלעצמה גורם מרכזי לדחייתה". פלסטינים מפגינים בחברון נגד תוכנית השלום של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, ב-8 בפברואר 2020 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

סקר חדש שנערך על ידי המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ודעת קהל בגדה המערבית וברצועת עזה (PCPSR) חושף תמונה מורכבת ורוויית סתירות: זעם ופחד על רקע המלחמה בעזה, משבר אמון עמוק בהנהגה הפלסטינית, פילוג חריף ביחס לתוכנית טראמפ, ודחייה נרחבת של רעיון פירוק חמאס מנשקו – לצד העדפה מתמשכת לפתרון שתי המדינות, על אף התחושה הרווחת כי הוא אינו מעשי עוד.

הסקר נערך בין 22 ל-25 באוקטובר 2025 וכלל מדגם מייצג של 1,270 נשאלים, מתוכם 830 בגדה המערבית ו-440 ברצועת עזה, עם טעות דגימה של 3.5%. ראיונות בעזה התקיימו פנים אל פנים באזורים שבהם לא היתה נוכחות של הצבא הישראלי, או תחת מחסה באזורים שנותרו תחת כיבוש צבאי.

בריאיון מיוחד ל"שיחה מקומית" מנתח מנהל המרכז, ד"ר ח'ליל שקאקי, יליד רפיח המתגורר ברמאללה, את ממצאי הסקר.

מה הפתיע אותך יותר מכול בתוצאות הסקר?

"הסוגיה המרכזית בסקר היא תוכנית טראמפ שעיקרה הפסקת אש מיידית, החזרת כל החטופים ושחרור אסירים פלסטינים, פריסת כוח בינלאומי וניהול זמני של עזה לקראת מסלול פוליטי שעשוי לכלול הקמת מדינה פלסטינית. בעזה קיימת פתיחות גדולה יותר לתוכנית מאשר בגדה, אף שעזה היתה הנפגעת העיקרית של המלחמה. סדר העדיפויות של הציבור בעזה היה קודם כול הפסקת המלחמה. בגדה, לעומת זאת, חוסר האמון בטראמפ ובכוונותיו גדול, והעובדה שהתוכנית נושאת את שמו מהווה כשלעצמה גורם מרכזי לדחייתה. למרות זאת, הסקר מראה כי בקרב מי שבקיאים היטב בפרטי התוכנית, שיעור התמיכה גבוה יותר. כלומר, ללא היכרות עם התוכנית, הציבור דוחה אותה רק מפני שהיא מזוהה עם טראמפ".

על פי ממצאי הסקר, כ-70% מכלל הפלסטינים שמעו על תוכנית טראמפ. התוכנית הוצגה בפניהם תוך שימוש במסגור ערבי ואסלאמי: התוכנית מביאה לסיום המלחמה בעזה, משחררת את החטופים והאסירים הפלסטינים, אינה מאפשרת טרנספר כפוי של תושבי עזה, מאפשרת כניסת סיוע הומניטרי, מחייבת נסיגה מדורגת של ישראל מרצועת עזה, דורשת את פירוק חמאס מנשקו ורפורמה ברשות הפלסטינית, וקוראת לפתיחת תהליך מדיני לקראת הקמת מדינה פלסטינית. דעת הקהל לגבי התוכנית כמעט חצויה – 47% תומכים בה ו-49% מתנגדים  – אך מאחורי הנתון הזה מסתתר פער אזורי חד: כ-60% מתושבי עזה תומכים בתוכנית, לעומת שיעור כמעט זהה של מתנגדים בגדה. כמו כן נמצא כי התמיכה עולה ל-50% בקרב מי שמכירים היטב את פרטי התוכנית, אך עומדת על כ-40% בלבד בקרב מי שאינם בקיאים בהם.

ד"ר ח'ליל שקאקי (צילום: באדיבות המצולם)

רוב הציבור הפלסטיני (כ-62%) תומך בתגובת חמאס לתוכנית, כלומר הסכמה לסעיפיה וקריאה להמשיך במשא ומתן, ומביע שביעות רצון רבה מרשימת האסירים ששוחררו במסגרת העסקה. אך כאן נחשף אחד הקווים האדומים המשמעותיים ביותר בדעת הקהל: 78% מהפלסטינים בגדה ו-55% מתושבי עזה מתנגדים לפירוק חמאס מנשקו, גם אם מדובר בתנאי למניעת חידוש הלחימה.

איך אתה מסביר את הפער בין עזה לגדה?

"אף שהביקורת על חמאס אינה חדשה בקרב חלקים רבים מקרב תושבי עזה, בעבר היה קונצנזוס כמעט מוחלט נגד פירוק חמאס מנשקו. כיום, בעקבות מה שקרה בשנתיים האחרונות, התחושה היא שהנשק של חמאס לא יגן על עזה מהשמדה ולא יסיים את הכיבוש. האמונה שחמאס מסוגל לנצח פשוט איננה קיימת עוד. לכן שיעור ההתנגדות לפירוק חמאס מנשקו ירד ל-55%, ואיתו ירדה גם התמיכה במאבק המזוין.

"לעומת זאת, בגדה, התקווה שניתן לסיים את הכיבוש באמצעות משא ומתן התפוגגה בשנות ה-90. בשנים האחרונות, עם התרחבות ההתנחלויות והתקפות המתנחלים והצבא, יש בגדה דחייה ברורה של רעיון פירוק הנשק, מתוך תפיסה שהנשק מהווה ערובה מול סכנת עקירה".

אף שתוכנית טראמפ מוצגת כמסלול אפשרי להקמת מדינה פלסטינית, 70% מהנשאלים אינם מאמינים שהיא תוביל למדינה בתוך חמש שנים, ויותר מ-60% מטילים ספק ביכולתה להביא לסיום קבוע של המלחמה. כמחצית מהפלסטינים סבורים שהתוכנית תביא לנורמליזציה ערבית עם ישראל גם ללא הקמת מדינה פלסטינית.

שקאקי: "ההבנה הפלסטינית היתה תמיד שהרחוב הערבי תומך בפלסטינים, אך המשטרים אינם דומים לרחוב: הם מחפשים יציבות פוליטית וכלכלית ושואפים להיות בברית עם ארה"ב. הדבר מגביר בקרב הפלסטינים את התחושה שהעולם הערבי נטש אותם – תחושה שהחריפה מאוד מאז גל הנורמליזציה של 2020".

באשר לעמדות ביחס להנהגה הפלסטינית, הנתונים חותכים אף יותר: 80% מהפלסטינים רוצים בהתפטרותו של הנשיא מחמוד עבאס. שיעור שביעות הרצון ממנו אינו עולה על כ-20%. רוב הציבור רואה ברשות הפלסטינית נטל יותר מאשר נכס וסבור שמוסדותיה מושחתים.

ד"ר שקאקי מסביר: "‫הסקר מצביע על משבר לגיטימציה עמוק. יש כמעט קונצנזוס בדרישה להתפטרותו של מחמוד עבאס. קיימת תמיכה גבוהה במרואן ברגותי כמועמד לנשיאות (49% מהנשאלים) משום שהוא דמות מאחדת ומקובלת על כולם, בניגוד לאבו מאזן, שמעורר מחלוקת עמוקה גם בעזה וגם בגדה. ייתכן שזה מסביר את ההתעקשות של ממשלת ישראל לא לשחרר את ברגותי – נתניהו מעוניין במשבר הנהגה פלסטיני. אולי ממשלה אחרת, בלי נתניהו בראשה, תהיה בעלת כוונות אמיתיות לפתור את הסכסוך ותדחוף לשחרורו של ברגותי. גם מנהיגים אסלאמיים כגון חאלד משעל זוכים לתמיכה גבוהה, וזה נתון עקבי".

מלבד היתרון הברור של מרואן ברגותי בכל תרחיש של בחירות לנשיאות – הוא גובר הן על חאלד משעל והן על אבו מאזן – הסקר מראה כי חמאס גובר על פת"ח בבחירות פרלמנטריות אפשריות וכי התמיכה בו עולה בעקביות בשנתיים האחרונות, במיוחד בגדה. במקביל, כשליש מהציבור סבור שפת"ח וחמאס גם יחד אינם ראויים להנהיג את העם הפלסטיני.
באשר לפתרון שתי המדינות, הסקר חושף פרדוקס בולט: רמת התמיכה עלתה בהשוואה לסקרים קודמים (כ-45% תומכים לעומת 53% מתנגדים), אך רוב הציבור סבור שהפתרון אינו מעשי עוד בשל התרחבות ההתנחלויות. למרות זאת, הציבור הפלסטיני אינו מאמץ באופן חד משמעי חלופות של מדינה אחת או קונפדרציה.

גובר הן על חאלד משעל והן על אבו מאזן. גרפיטי של מרואן ברגותי על חומת ההפרדה, 2009 (צילום: קובי גדעון / פלאש90)

"הציבור הפלסטיני שואף לריבונות מלאה, ופתרונות כגון מדינה אחת לשני עמים כלל לא הוצגו בפני הפלסטינים באופן רציני ואף לא נדונו ברמה הציבורית", אומר שקאקי. "משום כך, מדובר באפשרויות שהציבור הפלסטיני דוחה. במילים אחרות, אין פתרון שהפלסטינים שוקלים ברצינות מלבד פתרון שתי המדינות – למרות הקושי הכרוך בו".

ואכן, כאשר הוצגו בפני הנשאלים שלוש אפשרויות – שתי מדינות, קונפדרציה בין שתי מדינות, או מדינה אחת בשוויון מלא – כמחצית מהציבור בחרו בפתרון שתי המדינות, ואילו התמיכה באפשרויות הקונפדרציה והמדינה האחת היתה נמוכה הרבה יותר.

לצד הסוגיות הפוליטיות, הסקר מציג תמונת מצב קשה באשר למצב ההומניטרי ברצועת עזה לאחר שנתיים של מלחמה. ב-72% מהמשפחות בעזה יש לפחות הרוג אחד או פצוע אחד. רוב גדול מהאוכלוסייה נדד שוב ושוב ממקום למקום. הרוב המוחלט של הנשאלים מטיל את עיקר האחריות לסבל על ישראל.

באשר למתקפת 7 באוקטובר, יותר ממחצית מהפלסטינים עדיין מצדיקים את החלטת חמאס לפתוח במתקפה, אף כי הציפיות ליכולתו לנצח במלחמה פחתו משמעותית. עם זאת, הקו האדום, כפי שמדגיש הסקר, נותר יציב, במיוחד בגדה: התנגדות גורפת לפירוק חמאס מנשקו, גם במחיר סכנה לחידוש הלחימה.

לגבי כלים פוליטיים, התוצאות מראות כי נמשכת האופטימיות לגבי היעילות שבהצטרפות למוסדות בינלאומיים, לצד תמיכה ניכרת בצורות שונות של מחאה והתנגדות עממית לא אלימה. במקביל, חלק גדול מהציבור – 43% בגדה ו-34% בעזה – רואה במאבק המזוין את האמצעי היעיל ביותר להשגת היעדים הפלסטיניים של סיום הכיבוש והקמתה של מדינה פלסטינית. הרקע לכך הוא התחושה העמוקה שהצבא הישראלי אינו מגן על הפלסטינים מפני אלימות המתנחלים, וכי מנגנוני הביטחון של הרשות, הנעדרים מן השטח, אינם מספקים כל הגנה ממשית. עם זאת, ראוי לציין שהנתונים הללו הם מהנמוכים בשנים האחרונות: בספטמבר 2023 51% מהציבור בעזה תמכו במאבק המזוין לעומת 53% בגדה, ובדצמבר 2023 עמדו הנתונים על 56% בעזה ו-63% בגדה.

בסיום השיחה מדגיש ד"ר שקאקי נקודה מתודולוגית ופוליטית: "המדגם שממנו נגזר הסקר הוא מדגם מייצג, המשקף את כל שכבות האוכלוסייה ואת כל האזורים". כלומר המספרים אינם משקפים את עמדותיה של אליטה מצומצמת או של קבוצה מוגדרת, אלא את עמדותיו של כלל הציבור הפלסטיני בגדה ובעזה.

בסופו של דבר, דבריו של שקאקי מחדדים אמת רחבה יותר שעולה מהסקר: החברה הפלסטינית מצויה במשבר אמון עמוק מול הנהגתה, אך החזון שלה לא קרס. הציבור מפקפק בכוחן של יוזמות בינלאומיות, אך אינו מוותר על אופק מדיני; הוא מסרב כמעט פה אחד לפירוק חמאס מנשקו, אך עדיין רואה בריבונות מדינתית מסודרת את המסלול היחיד ליציבות. זוהי תמונת מצב של ציבור שמתקיים בין ייאוש מתמיד לבין נחישות זהירה, והיא מזכירה, דרך פרשנותו של שקאקי, שכל ניתוח רציני של המרחב הישראלי-פלסטיני חייב להתחיל בהקשבה למה שמתרחש מתחת לפני השטח.