המורות משלמות את מחיר הניהול הכושל של משרד החינוך

הכשל הוא בצד של מטה משרד החינוך: למרות שבבתי הספר היסודיים (ורק בהם) לא חסר כסף (פר-תלמיד), המורות והמורים עובדים שם יותר שעות, מול כיתות יותר צפופות ועבור שכר נמוך יותר, בהשוואה למדינות העולם.

למרות ההמלצה המקצועית, שהיקף שעות המו"פ (מחקר ופיתוח) של מורה יהיה כשליש מסך שעות עבודתו (חצי משעות ההוראה מול תלמידים), בפועל, ההיקף הוא שביעית (5 מתוך 36). ולמרות ההמלצה להסדיר ולתגמל מסלולי קריירה למורות ולמורים, כך שיהיה להם אופק מקצועי מאתגר, הדבר לא בוצע.

הכול כבר הומלץ לפני 43 שנים!

הדיון הציבורי על משבר כוח האדם במערכת החינוך חסר דבר אחד: הזיכרון הארגוני שכבר היינו בסרט הזה, וכבר ישבו חכמים והמליצו המלצות.

כך נכתב כבר בשנת 1979:

"השכר הנחות מהווה את אחת הסיבות לסטטוס הנשחק של מקצוע ההוראה";

"העומס הרב ותנאי העבודה הקשים מכבידים על מילוי התפקידים ומיצוי האפשרויות הפדגוגיות";

"הציבור מתעלם לא פעם ממכלול התפקידים הפדגוגיים והארגוניים הכרוכים בשיעורי ההוראה או מתווספים עליהם";

"הגמול המזערי בעבור השתלמויות וההפרשיות הקטנה בין דרגות השכלה הם למעשה מוטיבציה שלילית למורה, מאחר שאינם מעודדים אותו להשתלם ולהתקדם מבחינה מקצועית";

"העדר מסלולי קידום גורם להרגשה של תסכול וחוסר תוחלת";

הציטוטים מתוך דוח "הוועדה הממלכתית לבדיקת מעמד המורה ומקצוע ההוראה" בראשות שופט העליון משה עציוני, מדצמבר 1979 (הדוח זמין באתר ארכיון המדינה).

עומס תלמידים למורה עקב ניצול כושל של התקציב

כאשר מבקשים חינוך איכותי, צריך לזכור שזה לא יכול לקרות בתנאים לא איכותיים. הנתונים להלן מתוך טבלאות education at a glance 2021.

בחינוך היסודי (כיתות א' עד ו') ההוצאה השנתית הממוצעת לתלמיד היא 9,696 דולר, והיא גבוהה במעט מממוצע OECD (9,550 דולר) וממוצע מדינות אירופה (9,601). חשוב להדגיש שבכל דרגות הגיל האחרות, ישראל משקיעה הרבה פחות מהממוצע, וגם ביסודי אנחנו רק בממוצע ולא בין המדינות המובילות.

הכסף הזה אמור להניב משרות הוראה (משכורות למורות ולמורים). אבל מספר התלמידים לכל משרת הוראה ביסודי בישראל הוא 15, בעוד שבממוצע מדינות אירופה הוא 13. כלומר, הכסף שהמדינה משקיעה בחינוך, מתורגם לפחות משרות הוראה ממה שיכולנו לקבל. לאן הולך הכסף שבמדינות אחרות מייצר שתי משרות הוראה נוספות? הסבר אחד יכול להיות שהכסף מופנה למשרות שאינן הוראה.

זה הולך ונעשה גרוע כאשר בודקים את הצפיפות בכיתות. בעוד שממוצע התלמידים בכיתה ביסודי במדינות אירופה הוא 20, בישראל יש 27 תלמידים למורה בכיתה. הפער לרעת ישראל, שבמשרות הוראה היה שני תלמידים, קפץ במדד הצפיפות לשבעה תלמידים. לאן נעלמו משרות ההוראה? אפשרות אחת יכולה להיות שחלק ממשרות ההוראה מנוצלות לתפקידים שאינם הוראה.

עומס שעות הוראה עקב תפיסת בייביסיטר

מספר שעות הלימוד בישראל הוא באמת מוגזם. תלמידי יסודי לומדים 936 שעות בשנה, לעומת 807 שעות בממוצע OECD ו-766 שעות בממוצע מדינות אירופה. הפרש של 170 שעות לימוד, משמעו יותר מחודש לימודים נוסף בכל שנה.

כדי לייצר יותר שעות לימוד, כמובן שהמורות והמורים נדרשים לעבוד יותר שעות בכיתות: 839 שעות כיתה למורה בישראל לעומת 791 בממוצע OECD ו- 738 שעות בממוצע מדינות אירופה. גם כאן ההפרש (101 שעות) הוא כמעט חודש של עבודה נוספת למורה בישראל בכל שנה.

ועבור כל הטוב הזה, המורה בישראל זוכה לשכר נמוך משמעותית: כמעט 30 אלף דולר (שווי כוח קנייה) שנתי, לעומת 44 אלף בממוצע OECD ו-45 אלף בממוצע מדינות אירופה.

אם משרד החינוך מחזיק תקציב לתלמיד ביסודי הזהה לממוצע במדינות אירופה, ואף על פי כן המורות והמורים נדרשים לעבוד יותר שעות, מול יותר תלמידים ועבור פחות כסף – משהו בניהול של מערכת החינוך חייב להיות עקום.

מבנה משרה נצלני לטובת נוכחות בכיתות

בפרק הנוגע לסדרי העבודה קבעה ועדת עציוני שמספר שעות ההוראה המוטלות על המורה הוא גדול מדי. הוועדה המליצה שמספר השעות לעבודה עצמית של המורה יהיה מחצית ממספר שעות ההוראה. למשל, אם המורה מלמד 12 שעות בכיתות, משרתו תהייה 18 שעות.

אגב, קוראים לזה "שעות שהייה", אבל אני מציע שעות מו"פ, כי המורות והמורים לא שוהים להנאתם, אלא עובדים!

כיום משרת מורה בבית ספר יסודי מוגדרת לפי 26 שעות הוראה פרונטליות, 5 שעות לעבודה פרטנית עם תלמידים בודדים או קבוצות קטנות, ו-5 שעות שהייה. כלומר, שיעור שעות השהייה מכלל שעות העבודה עם תלמידים (5 מתוך 31) הוא 14 אחוז, ולא 50 אחוזים כפי שנדרש.

מתוך חמש שעות השהייה, יש להוריד שעתיים שמוקצות לטובת ניהול בית הספר: ישיבות שבועיות עם המנהלת, ישיבות מועצה פדגוגית, ישיבות רכזי שכבה או מקצוע, ישיבות עם היועצת החינוכית, ובחינוך המיוחד גם השתתפות בוועדות השמה. שעת שהייה נוספת יורדת למורות רבות שעובדות במשרת אם.

כלומר בפועל, יש למורה שעתיים עד שלוש שעות בשבוע, במקרה הטוב, לכל עבודת המו"פ, כגון תכנון שיעורים והערכת התלמידות והתלמידים. מי יכול לתכנן ולהעריך 31 שעות הוראה בשלוש שעות מו"פ?

ללא אופק מקצועי מתוגמל

נושא שלישי שלא טופל, מתוך המלצות של ועדת עציוני, הוא הקידום המקצועי של המורות והמורים. הנושא נבדק לאחרונה על ידי ועדה בראשות פרופ' מריו מיקולינסר, שבחנה את "הפיתוח המקצועי וההדרכה של מורים במערכת החינוך". הוועדה פעלה מטעם "יוזמה מרכז לידע ולמחקר בחינוך" (האקדמיה הלאומית למדעים), בשנים 2017 עד 2020. הדברים להלן מתוך הפרק: מסלולי הקריירה של המורות והמורים.

בפרק מצוטט דו"ח בינלאומי הקובע כי "במדינות המובילות בעולם בהישגי תלמידיהן מתייחסים למורים כאל מקצוענים היכולים להתקדם בסולם הקריירה. המורים מקבלים אחריות, סמכות ואוטונומיה, שהם תוצאה ישירה של מומחיותם. התגמול הכספי במערכות אלו משקף את תרומתם של המורים ואת ערכם בעיני המעסיק. תגמול זה בא לידי ביטוי בהתקדמותם בסולם הקריירה, יותר מאשר בניסיון או בוותק".

בין תוצרי העבודה, נערכה סקירה של מסלולי קריירה במדינות העולם. סינגפור מוזכרת כדוגמה למדינה שהרכיבה מסלולי קריירה מובנים בשלושה נתיבים: נתיב הוראה ממורה מתחיל עד "למורה ראשי"; נתיב מומחיות למורים שמתמקצעים בתחומים כגון פיתוח תוכניות לימודים או הערכה, והם מתקדמים לתפקידים מקצועיים במשרד החינוך; ונתיב מנהיגות שמאפשר התקדמות בתפקידי ניהול בבית הספר ומחוצה לו, עד דרגת המנהל הכללי של משרד החינוך.

פיתוח מסלולי קריירה במערכת הוא בסמכות וביכולת של מטה משרד החינוך, אולם הדבר לא נעשה. כותבות הדוח סיכמו עניין זה: "במערכת החינוך בישראל אין אפשרויות קידום רבות. מסלול הקריירה של המורים קצר ומוגבל, וכמעט שלא קיים אופק לקידום במקצוע. דומה כי הדברים שנכתבו בדוח עציוני בשנת 1979 ["הכרחי ליצור מערכת קידום מקצועי למורה"] עודם רלוונטיים".

לסיכום, נראה שהרבה מהסיבות למשבר הנוכחי יתפוגגו, אם מטה משרד החינוך (במשאבים הקיימים בחינוך היסודי) יחזיר את כל משרות ההוראה לכיתות, יקצר את שבוע הלימודים, ידאג שלמורות ולמורים יהיו 13 שעות מו"פ בשבוע (עבור 26 שעות הוראה), ויישב לתכנן מסלולי קידום וקריירה מתוגמלים במערכת החינוך.