נאום נתניהו בקונגרס הוא לא פחות ממהלך פוליטי גאוני

כותב אורח: מיכאל שפר עומר-מן

מבחינה פוליטית, המהלך שמוביל נתניהו בדרכו לנאום בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי שבועיים לפני הבחירות הוא לא פחות מגאוני. גם אם כדור השלג של היחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב והלחץ המדיני ימשיך להתגלגל ולגדול – מבחינת השיקולים הפוליטיים של נתניהו צפוי לו כאן נצחון נקי.

קל מדי לשכוח את העובדה שיש רק נושא אחד שחשוב לנתניהו. יותר מתהליך השלום עם הפלסטינים, יותר מהסכמי סחר בינלאומיים, מכלכלה וחברה בתוך ישראל, מיחסים דיפלומטיים – הדבר החשוב ביותר לנתניהו הוא איראן. ראש הממשלה רואה בעצמו מושיע העם היהודי בדורנו, ובעיניו האיום הגדול ביותר על הישרדות העם היהודי הוא הרפובליקה המוסלמית של איראן.

גישה זו מזכה אותו בפופולריות בקרב אחוז ניכר מהמצביעים, אפילו אם בכל תחום אחר בניהול המדינה פעילותו בלתי מספקת בעליל. נתניהו זורע פחד ואימה מפני המטורפים בטהראן, וממתג את עצמו בתור האדם היחיד בישראל שמטורף מספיק כדאי לעצור אותם. הוא האיש החזק, הוא הראשון שמזהה את הסכנה, ושום דבר לא יעצור אותו.

זו בדיוק התדמית שהוא יצליח לחזק בנסיעתו לקונגרס ובנאומו שם, שללא ספק יהיה המזהיר והנוקב ביותר מכל הנאומים שאי פעם נשא על הגרעין האיראני ועל הנאיביות של אובמה, שמנסה לנהל משא ומתן עם "האייתולות". העקשנות הלא-דיפלומטית של נתניהו, שלא רואה בעיניים, בדרכו לחרב את המגעים האמריקאים עם איראן באמצעות שיתוף פעולה עם הקונגרס הרפובליקני, מתאימה כמו כפפה ליד לתדמית שנתניהו רוצה לבנות לעצמו כאן בארץ. על אחת כמה וכמה אם הוא יצטרך לשלם על כך מחיר ביחסים עם ארה"ב, מה שרק יוכיח שהוא מוכן לשרוף את כל הגשרים ולסכן את הכל לטובת הצלת העם היהודי.

> הדמוקרטיה והסובלנות של ריבלין נגמרות בהתנחלות בחברון

ג'ון ביינר ובנימין נתניהו, 2011 (Speaker Boehner / CC-BY NY 2.0)

ומה אם כל זה ייכשל? אפילו אם נתניהו לא יצליח לעצור את ההסכם, שממילא לא סביר שייחתם, בין שש המעצמות לבין איראן, ואפילו אם לא יצליח לגרום להטלת סנקציות מחרחרות מלחמה, הוא עדיין ייצא כמנצח. הוא יצליח לרתום את מפלגת הרוב הרפובליקנית, והיא תהיה בת בריתו בארה"ב בשנתיים הקרובות. הדבר נכון במיוחד אם הרפובליקנים יחליטו למקד את ההתקפות שלהם על אובמה בסוגיית יחסי החוץ, עם איראן ועם ישראל, כפי שמסתמן כרגע.

אבל מה עם העלבת הבית הלבן ומחלקת המדינה? מה עם הנזק שהוא גורם לנכס הדיפלומטי הגדול ביותר של ישראל? האם זה לא יסכן את המדינה ואת מעמדה הבינלאומי? גם אם כן – נתניהו עדיין מנצח. לראש הממשלה אין תוכניות לטווח הארוך. הקשרים עם הבית הלבן אינם צורך אסטרטגי מבחינתו, הם רק נוחים מבחינה טקטית כל עוד שהם משרתים את צרכיו.

נתניהו התרברב פעם ביכולתו לשחק במערכת הפוליטית האמריקאית לטובתו. "אני יודע מה זה אמריקה, אמריקה זה דבר שאפשר להזיז אותו בקלות, להזיז בכיוון הנכון. הם לא יפריעו לנו", אמר אז.

נאום נתניהו בקונגרס הוא ה-מהלך שלו. זה מה שהבוחרים שלו מצפים שיעשה. זו הדרך הישראלית, לנסות עוד שיטה ועוד שיטה, שוב ושוב, כדי להגיע למטרה, וכמעט כל האמצעים כשרים. נתניהו חייב לנסות. הוא חייב להראות למצביעים שהוא עושה כל שביכולתו כדי לעצור את האפוקליפסה שמפניה הוא מתריע ללא הרף.

השמאל הפרו-ישראלי המתקדם בוושינגטון דוחק בראש הממשלה לדחות את הנאום שלו עד לאחר הבחירות בארץ. זה לא יקרה. כל מה שיקרה אחרי הבחירות כבר לא חשוב לנתניהו. הדבר החשוב היחיד מבחינתו הוא להוכיח שהוא עשה כל שביכולתו כדי לעצור את איראן המרשעת – וכך לדאוג לניצחון בבחירות.

אפילו אם בתרחיש כלשהו נתניהו לא מנצח את הבחירות, הרי מן הידועות הוא שאף אחד אף פעם לא באמת עוזב את החיים הפוליטיים בישראל. הפעלול בקונגרס יהיה הבסיס המושלם לקמפיין הקאמבק של נתניהו, אם יצטרך כזה.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית ב-972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> דוברי הרוסית עזבו את ליברמן אבל עדיין לא מצאו לו חלופה