מת ג'ילבר נקאש, יהודי תוניסאי שנאבק נגד הציונות
נקאש היה פעיל פוליטי נגד הדיקטטורה בתוניסיה וישב בכלא עשר שנים. הוא נודע גם בזכות ההתנגדות לישראל והקריאה שלו להבחין בין היהדות לציונות. נקאש היה "אחד מסמלי השחרור הלאומי", ספד לו הנשיא קייס סעיד
תוניסיה איבדה את הוגה הדעות השמאלי ג'ילבר נקאש, הנחשב לאחד המתנגדים הבולטים למשטרים של בורגיבה ובן עלי (חביב בורגיבה וזיד בן עלי, הנשיאים הרודניים של תוניסיה – המתרגם), מעבר למחויבותו המוחלטת לזכויות אדם וההתנגדות שלו לישראל, והקריאה שלו להבחין בין הדת היהודית ובין התנועה הציונית.

העיד בוועדת האמת והכבוד על העינויים שעבר בכלא. ג'ילבר נקאש
ג'ילבר נקאש נפטר ביום שבת בגיל 81, כפי שאישר בנו סלים. הבן אמר שאביו סבל בגלל עמדותיו נגד המשטרים הרודניים ונגד ישראל.
נקאש נולד בשנת 1939 בבירה תוניס, לזוג הורים יהודים. הוא השלים את לימודיו בצרפת, ואחרי שובו לתוניס, הצטרף לתנועת "פרספקטיב", שסטודנטים תוניסאים, שהיו שייכים לזרמים מרקסיסטיים ולאומיים שונים, הקימו בפאריז.
בגלל פעילותו הפוליטית, הוא נדון למאסר לתקופה של 14 שנים, שבמהלכם עבר סדרת עינויים על ידי משטרו של חביב בורגיבה. הוא שוחרר ממאסר אחרי עשר שנים, אבל נשאר תחת מעקב ומעצר בית.
הוא סבל מעינויים ומפגיעות גם תחת שלטונו של זין עבאדין בן עלי, לפני שהוגלה לצרפת, שם נשאר עד לפרוץ המהפכה שהביאה להדחתו של בן עלי בשנת 2011.
נקאש ניצל את שהותו הארוכה בכלא כדי לכתוב את ספרו הראשון, "הקריסטל", שעל העטיפה שלו הופיעה חפיסה של סיגריות "קריסטל" מתוצרת תוניסיה.
בשנת 2016 קיימה ועדת האמת והכבוד ישיבה פומבית של קורבנות העינויים, ובמהלכה העיד נקאש על העינויים והדיכוי שסבל מהם בזמן שלטונם של בורגיבה ובן עלי.
נקאש היה מרקסיסט ונודע בעמדתו נגד ישראל והציונות כתנועה קולוניאלית גזענית. הוא גם מתח ביקורת במשך עשרות שנים על הפגיעות המתמשכות של מדינת הכיבוש נגד הפלסטינים, וקרא להבחין בין הדת היהודית ובין התנועה הציונית, מה שהוביל את ישראל להוקיע אותו כאנטישמי.
הדרג הפוליטי בתוניסיה הביע אבל על מותו של נקאש. הנשיא קייס סעיד אמר שנקאש הוא "אחד מסמלי השחרור הלאומי ואף אחד מסמלי שחרור בני האדם כולם, (הוא) אחד הלוחמים הנאמנים שהאמינו בעקרונות השחרור והצדק ונאבקו למענם עד נשימתו האחרונה".
הנשיא הדגיש שעם מותו של נקאש תוניסיה איבדה את "אחד האנשים שלא ויתרו, דבקו והתעקשו חרף אפלת הכלא שם איבדו שנים ארוכות מנעוריהם וחרף השלשלאות שפצעו את ידיהם, והם לא נשברו בנחישותם, ברצונם ובמסירותם".
תנועת "אל נהדה" (המפלגה האסלאמית – המתרגם) מסרה שתוניסיה "איבדה את אחד הלוחמים למען החירויות וזכויות האדם במשך עשרות בשנים, ודמות לאומית שהיתה חלוצה בהתמודדות עם הרודנות והעריצות, למען ניצחון החירות, הצדק החברתי וההתנגדות לציונות".
הנשיא לשעבר מנסף אלמרזוקי כתב: "נפטר היום האדון ג'ילבר נקאש שהכרתיו במהלך שנות השמונים. איחדו בינינו אותם ערכים של השמאל החברתי ותנועת זכויות האדם, והוא היה גם בין הבודדים שהעזו לפרסם כמה מספרי בצרפתית. לאחר מכן הפרידו בינינו מחלוקות אידיאולוגיות סביב העמדה כלפי האיסלאמים, אולם מעולם לא חדלתי מהכבוד שרחשתי ללאומיות שלו, ולנאמנות ולדבקות שלו בעקרונות שלאורם הלך בשנות הכלא הארוכות, הדיכוי והבידוד החברתי, שלא לדבר על הגזענות והאפליה שסבל מהן בגלל דתו היהודית. היה שלום איש מובחר וכל תנחומי וידידותי למשפחתו כולה".
מפלגת הזרם הדמוקרטי (סוציאל דמוקרטית – המתרגם) הודיעה כי חייו של נקאש היו "מלאים בנתינה ומאבק למען החירות, הכבוד והצדק, הוא שילם עליהן בשנים ארוכות מנעוריו באפלת הכלא והרודנות, והיה המאושר באדם כאשר פרצה המהפכה והוא האמין בה עד לשד עצמותיו והגן בנחישות על עקרונותיה בזירות שונות".
המאמר פורסם במקור ב"אלקודס אלערבי". תרגם מערבית: מירון רפופורט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית













