newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדריך פורים: כך תתחפש לאשה בלי סקסיזם

השנה נחגוג את פורים ביום האשה הבינלאומי. וזו הזדמנות בשבילנו, הגברים, להחליט החלטה צנועה: בואו נפסיק להתחפש באופן סקסיסטי ופוגעני. הנה ההמלצות

מאת:

בכיתה ו׳ התחפשתי לבובת ברבי. כלומר, כך טענתי. לבשתי חליפה של אמא כי לא מצאתי שמלה והפאה היחידה שהייתה לי הייתה של שיער קצר ומתולתל, ואמונתי שככה ברבי יכולה להיראות לא התערערה, גם כשחבר שאל אותי אם התחפשתי למדלן אולברייט.

זה היה כישלון מוחלט בתור תחפושת, אבל נהנתי מאוד. הראיה לכך: מאז ועד היום, כל שנה, אני מתחפש לאשה: בתור תלמיד, בעבודה, סתם ברחוב, וגם, לאחר שהתגברתי על הבושה, בתור מורה. תלמידים שלי כבר ראו את המורה שלהם מחופש לשלגיה, אשה קוריאנית, חיילת, מגדת עתידות והשיא היה, ללא ספק, כאשר פשטתי על הארון בבית ולבשתי את שמלת הכלולות של אמי. הייתי כלה מהממת. כלומר, כך טענתי.

תחפושות זה כיף ומצחיק, אבל עם השנים התברר לי כמה קל להרוס את השמחה אם מתעלמים מכך שפורים לא מנותק מהחברה שלנו, ובחברה שלנו יש סקסיזם.

השנה נחגוג את פורים ביום האשה הבינלאומי, וזו הזדמנות בשבילנו, הגברים, להחליט החלטה צנועה: בואו נפסיק להתחפש באופן סקסיסטי. כלומר – נבחר בתחפושת שלא פוגעת, לא משפילה ולא מזלזלת בנשים.

הסכנה הגדולה ביותר לתחפושת סקסיסטית קיימת כאשר אנחנו בוחרים להתחפש לנשים. כאמור, אני אוהב את זה ונהנה מכך מאוד, לא הייתי רוצה לוותר על כך. לכן ברצוני לשתף אתכם בכמה קווים מנחים שאספתי עם השנים, שעוזרים לעשות זאת כמו שצריך.

> למה לערביה להתחפש לערביה בפורים?

זו הכוונה. רענן שמש-פורשנר מדגמן תחפושת נשית הולמת

הכותב מחופש לחיילת (לא סתם, חיילת גיבורה). רענן שמש-פורשנר מדגמן תחפושת נשית הולמת

קודם כל: מה זה (לא) תחפושת

לתחפושת יש רק מטרה אחת: שמחה. מתחפשים באירוע מיוחד, כמו פורים, קרנבל או מסיבת תחפושות. תחפושת לא אמורה לבטא משהו מעבר ולא קשורה לשאר תחומי החיים. חשוב להבין את זה, כי לפעמים מתבלבלים בין תחפושות לבין זהות מגדרית, נטייה מינית, בחירה אומנותית וכיוצא בזה.

אם התחפשת בפורים זה לא אומר שעכשיו אתה ״מבין״ טרנסג׳נדרים, אתה לא, תאמין לי. לא הפכת להיות מלכת דראג (היית מת), ואתה לא שחקן או משתתף בניסוי. אתה גבר עם תחפושת.

התחפשו לאשה, לא לפנטזיה

למה להתחפש? למה שבא לכם. אשה אמיתית או דמות מצויירת, מישהי שהמצאתם או מודל לחיקוי, מהסרטים או מהאגדות. אבל תתחפשו לאשה, לא לפנטזיה גברית של אשה. אשה יכולה להיות סקסית, ואשה יכול להיות שוטרת – ואין בעיה להתחפש לאחת משתי האפשרויות האלה. אבל ״שוטרת סקסית״ היא פנטזיה מטופשת ופוגענית. תבחרו תחפושת שמעידה על מחשבה ולא על סטיריאוטיפיות פלקטית. ״זונה״ אגב, אינה תחפושת ראויה, אף פעם.

אל תגחיכו (מראה)

וידוי. החלק האהוב עלי בבוקר פורים הוא לשים אודם, זה הרגע בו אני מרגיש שהתחפושת מתחילה להתהוות. בגלל זה אף פעם לא הבנתי את הגברים שמורחים חצי פרצוף באודם, עד שקלטתי שהם בעצם רוצים להגחיך ולהגזים את האיפור. זו טעות נפוצה, הדרך להמנע ממנה היא לא להגזים: איפור, תלבושת, חזה וכו׳ משרתים את התחפושת, לא את הדאחקה.

אל תגחיכו (התנהגות)

תחפושת טובה היא לא רק בגד. אני נהנה לחשוב איך הדמות שלי מדברת? על מה היא חושבת? כיצד היא הולכת? גם כאן, עלינו להיזהר לא ליפול לסטריאוטיפים על נשים. זה שלבשת שמלה לא אומר שהדמות שלך צעקנית, רכלנית או טיפשה. היא לא מענטזת במקום ללכת ולא מפתה כל מי שנקרה בדרכה. הפער בין התנהגות ״נשית רגילה״ ובין סתם התנהגות ״רגילה״ לא כזה גדול, כמו שיכול להעיד מאבטח אלמוני בתחנה המרכזית בתל-אביב, שהכניס ״חיילת״ בלי בידוק בטחוני לפני כמה שנים. תאמינו לי שזו הייתה תחושת הצלחה מעולה!

תשקיעו בתחפושת. כלומר: בכל הדבר הזה שמסביב לחזה

בכיתה י״ב התחפשתי יחד עם חבר. בזמן שאני הספקתי: להתלבש הלבשה תחתונה, ללבוש שמלה, לסדר שיער, לשים עגילים, להתאפר, לבחור תיק ולהתבאס שאין לי נעליים מתאימות – הוא עוד התעסק בגודל החזה שבתחפושת. זה לא עיקר התחפושת שלכם – אל תהפכו אותו לכזה.

טוב, בסדר, אבל מה עושים עם החזה?

תדלגו על החלק בחנות התחפושות המציע ״חזה״ מוגזם מגומי ולכו לחנות הלבשה תחתונה. קנו חזייה בגודל מתאים (אחרת זה ממש לא נוח, תסמכו עלי), ותנסו מגוון ריפודים ומילויים עד שתרגישו בנוח. על זה תלבשו חולצה או שמלה, וזהו. חסכתי לכם שעה מהחיים, תשקיעו אותה בלבחור לק שיתאים לצבע העיניים. אישית אני מוותר על מחשוף, זה גם קשה יותר טכנית וגם מרגיש לי בעייתי. בכל מקרה, אם בחרתם בתחפושת עם מחשוף חזרו לסעיף ״אל תגחיכו״.

אל תחשפו

זה שהתחפשתם לאשה לא פותר אתכם מתשומת לב לכך שהלבוש שלכם לא גורם חוסר נוחות לסובבות. אם רואים רגליים (תשוויצו, מותר לכם!) אני ממליץ על גרביונים או טייץ, והקפידו ללבוש מכנסון מתחת לחצאית/שמלה למקרה שהיא תתרומם.

תשתמשו בגוף שלכם

אם אתה גבוה תתחפש לאשה גבוהה ואם אתה מלא תתחפש לאשה מלאה. התחשבו בצבע העור, אורך השיער ומבנה הגוף שלכם. אין דמות ״אשה״ אחת בעולם ואין צורך לשנות לחלוטין את כל המראה שלך בשביל להתחפש.

תהנו

תראו, כולם יודעים שלפמיניסטיות אין חוש הומור. אבל לא באנו לבאס. אם קראתם את הטור הזה בטון נרגן ונוזף אז זו לא הייתה הכוונה. לכו לחדר שלכם ותחשבו טוב טוב על מעשיכם הרעים, סקסיסטים מנוולים.

המטרה היא באמת ובתמים שנהנה יותר, וזה הרבה יותר כיף בלי לפגוע באחרות. תשקיעו מחשבה בתחפושת בשביל שתוכלו להנות באמת מהחג. תשמחו, תרקדו, תשתו ותתנו מתנות לאביונים עד דלא ידע.

תרגיעו

באמאשלכם, אל תתחילו להסתובב בפורים ולהסביר כמה אתם פמיניסטים מדהימים, זה מבאס את המסיבה!

מוזמנות (!) ומוזמנים לכתוב עוד טיפים בתגובות, חג שמח!

מוקדש באהבה למורתי, גל הרמט.

> יום האישה: שביתות נשים כבר שינו את ההיסטוריה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf