ישראל נמצאת בלב קרב הנרטיבים בין סעודיה לאיחוד האמירויות
פרשנים סעודים האשימו את אבו דאבי בכך שהיא מתפקדת כשלוחה של ישראל, והציתו סערה תקשורתית – לצד עימות ממשי שהולך ומחריף בכמה חזיתות, בייחוד בתימן. אף שקיימים שיתופי פעולה בין איחוד האמירויות לישראל, גם שם ניתן למצוא סנטימנט אנטי-ישראלי ואפילו אנטישמי גלוי
אזור נטול סכסוכים הוא יעד בלתי סביר. שלט חוצות בתל אביב שמציג את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד לצד הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, ב-27 ביוני 2025 (צילום: יהושע יוסף / פלאש90)
בסוף ינואר, מאמר שכתב אחמד אל-תאווג'רי, אקדמאי סעודי בולט שכיהן כדקאן באוניברסיטת המלך סעוד וכחבר במועצת השורא הסעודית, עורר סערה ברשתות החברתיות. אף שהדגיש כי "לעם הסעודי יש רק תחושות של חיבה, אחווה וכבוד כלפי העם האמירתי", האשים אל-תאווג'רי את איחוד האמירויות כי הן משליכות את עצמן "לזרועות הציונות ו[מקבלות על עצמן] את תפקיד הסוס הטרויאני של ישראל בעולם הערבי", כאמצעי לצבירת כוח אזורי ולהחלשת סעודיה – מה שמהווה לדבריו בגידה ב"בסיוע ובדאגה" שהעניקה הממלכה לאמירויות לאורך השנים.
ההקשר המיידי של המאמר הוא הקרע המתרחב והולך בין סעודיה לאיחוד האמירויות, שתימן היא קו השבר המרכזי בו. בדצמבר פתחה מועצת המעבר הדרומית (STC) – קבוצה בדלנית הנתמכת על ידי איחוד האמירויות, ושעד אז היתה חלק מהברית האנטי-חות'ית השברירית – במתקפת פתע שנועדה להשתלט על חלקים נרחבים ממחוז חצרמוות העשיר בנפט.
כשהמאמצים להגיע להפסקת אש בין סעודיה ל-STC כשלו, פעלה ריאד במהירות לנתק את מה שתפסה כצינור החמצן העיקרי של STC: התמיכה הצבאית של איחוד האמירויות. בהמשך אותו חודש הפציצה סעודיה משלוח נשק שנשלח מהאמירויות לעיר הנמל אל-מוחלא בתימן.
מה שהחל כהתלקחות מקומית הפך במהרה לעימות חריף בכמה וכמה נקודות חיכוך. לאחר שדחקה את האמירויות לשוליים בתימן, פעלה סעודיה לצמצום השפעתה בצד המערבי של הים האדום. היא העמיקה את תמיכתה בכוחות המזוינים של סודאן במלחמתם נגד "כוחות התמיכה המהירה" (RSF) המורדים בממשלה; מימנה רחפנים שסיפקה שותפתה הביטחונית פקיסטן; ובה בעת חיזקה את סמכות הממשלה הפדרלית בסומליה – מה שהוביל את מוגדישו לבטל את כל ההסכמים עם איחוד האמירויות.
המתח בין סעודיה לאיחוד האמירויות הוא ארוך שנים, אך שתי המדינות אינן מודות באופן רשמי כי קיימים חיכוכים ביניהן, גם כאשר מדווח על כך בתקשורת המערבית. בהיעדר התבטאויות רשמיות, העימות הצבאי בתימן הפתיע משקיפים רבים – והוטמע במהירות בנוף התקשורתי המקוטב מאוד של האזור.
הערוץ הממשלתי הסעודי אל-ערביה משדר סיקור כמעט רציף המהדהד את הנרטיב של ריאד, שלפיו האמירויות הן גורם מערער יציבות באזור. מנגד, בסקיי ניוז ערביה – מיזם משותף לסקיי ולממשלת אבו דאבי – מקדמים נרטיב התואם את עמדת האמירויות בנוגע למאבק בטרור ובקיצוניות האסלאמית.
אל-תאווג'רי היה רק אחד מכמה פרשנים סעודים שהצטרפו לקמפיין התקשורתי המתלהם, שמופץ בכלי תקשורת אזוריים ובינלאומיים ומשמיץ את איחוד האמירויות באמצעות הדגשת קשריה עם ישראל.
"בפעם הראשונה, הפרויקט הישראלי [של ערעור היציבות באזור] לובש עבאיה ערבית", טען האנליסט הסעודי מוניף עמאש אל-חרבי בראיון ל"דויטשה וולה" (DW) בערבית. הוא האשים את איחוד האמירויות ב"תמיכה במיליציות וחתירה תחת מדינת הלאום" בתימן, סודאן, לוב וסומליה. אל-חרבי אף רמז כי המתקפה בתימן, שבאיחוד האמירויות תמכו בה, היתה פעולת נקם בסעודיה בשל תמיכתה העקבית בפתרון שתי המדינות בישראל-פלסטין.
ההאשמות שלפיהן אבו דאבי פועלת כשלוחה של ישראל מרגיזות את בכירי איחוד האמירויות זה זמן רב. הם מתעקשים כי האמירויות היא שחקן ריבוני, שהאינטרסים שלה חופפים לעיתים לאלה של ישראל; אבל דברים שאמר לאחרונה הסנאטור האמריקאי לינדזי גרהאם בתל אביב עשויים לחזק דווקא את התפיסה ההפוכה.
גרהאם אמר לעיתונאים כי "ביבי ביקש ממני לומר לתקשורת שהוא נדהם מרמת שיתוף הפעולה וממשמעות השותפות בין איחוד האמירויות לבין ישראל – MBZ [כינויו של נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד] עשה כל מה שביקשו ממנו ויותר מכך".
מפעילים את התקשורת
המאמר של אל-תאווג'רי – והתגובות הנלהבות שעורר בעולם הערבי – הקפיצו את האמירתים, שמיהרו, לפי דיווחים, להפציר בבעלי בריתם הפרו-ישראלים לתמוך בהם. העיתונאי הישראלי ברק רביד שיתף את המאמר ברשת X, והאשים את התקשורת הסעודית בקידום "תיאוריות קונספירציה אנטי-ישראליות, רטוריקה שמתנגדת להסכמי אברהם" ובשימוש ב"שפה אנטישמית". הוא הוסיף בעוקצנות כי "ברור שזה מגיע מלמעלה".
זמן קצר לאחר השיתוף של רביד המאמר הוסר, מה שיצר את הרושם שסעודיה היססה לרגע. אך כעבור שעות אחדות המאמר פורסם מחדש כצעד מתריס, במיוחד לאחר שהליגה נגד השמצה (ADL) התערבה וגינתה "קולות סעודיים בולטים" בגין הצהרות אנטי-ישראליות.
בימים שלאחר מכן התגברה הרטוריקה האנטי-סעודית – הן באיחוד האמירויות והן בכלי תקשורת פרו-ישראליים במערב. כמה מאמרים הפכו את הסכסוך לאישי ותקפו את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לנושא ואמר: "[אנחנו] מצפים שמי שרוצה לעשות נורמליזציה איתנו לא יתחברו לאידאולוגיה שרוצה לעשות ההפך מהשלום".
אולם בניגוד להנחות של נתניהו ושל פרשנים ישראלים רבים, סעודיה אינה פועלת לקידום נורמליזציה עם ישראל. אף שהממלכה מדגישה בעקביות כי אינה מתנגדת עקרונית לנורמליזציה, היא אינה ממהרת לנקוט צעדים בכיוון זה, בוודאי לא כל עוד נתניהו וקואליציית הימין הדתי הקיצוני שלו נמצאים בשלטון.
סעודיה אינה פועלת לקידום נורמליזציה עם ישראל. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (צילום: הבית הלבן)
בסעודיה הפנימו כי לא עסקה ביטחונית עם ארה"ב ולא מעמד משודרג כבעלת ברית גדולה מחוץ לנאט"ו יספקו לה הגנה מפני מתקפה איראנית או ישראלית – כפי שניתן ללמוד מניסיונה של קטר. בממלכה גם לא סומכים על הממשל האמריקאי שיעמוד בהתחייבויותיו בנוגע לעסקאות ה-F-35, בייחוד לאחר שוושינגטון לא העבירה מטוסים מסוג זה לאיחוד האמירויות, בעלת בריתה של ישראל.
הנהגת סעודיה מבינה כי אזור נטול סכסוכים הוא יעד בלתי סביר. אך היא מבקשת להימנע ממצב שבו היא מוקפת בעימותים העלולים לזלוג לשטחה. האינטרסים הגיאופוליטיים והימיים של איחוד האמירויות – בייחוד שמירה על דריסת רגל במפרץ עדן ובים האדום – יוצרים תנאים של אי-יציבות וסכסוכים מתמשכים לאורך הגבולות של סעודיה. בעוד האמירויות מוגנת יחסית מבחינה גיאוגרפית מפני ההשלכות של התערבויותיה, סעודיה חשופה הרבה יותר.
כל אלה חשובים במיוחד עבור הממלכה וחזון 2030 השאפתני אך התקוע שלה. אף שהשקיעה סכומי עתק במגזרים שונים, קשייה הכלכליים של סעודיה מעמיקים. הסכסוכים האזוריים מכבידים עוד יותר, ומרתיעים משקיעים זרים ואת הכישרונות היצירתיים שהממלכה זקוקה להם נואשות. בריאד חוששים במיוחד מפני תקיפה אמריקאית באיראן, העלולה להצית את האזור ולפורר שנים של השקעות בחזון 2030 – ובכך לחסל את ההבטחה השאפתנית הגלומה בו עוד בטרם הספיקה להכות שורש.
למעשה, יש הסבורים כי הסכסוך בין סעודיה לאיחוד האמירויות קשור לחזון 2030. לפי גורמים בממשלה האמירתית, סעודיה ביקשה מהם לאחרונה להשקיע בחילוץ פרויקטי הענק המדשדשים שלה, ונתקלה בסירוב.
האמירתים סירבו להשקיע. אילוסטרציה של שכונה חדשה בריאד (אל-מרבע), אחד הפרויקטים בחזון 2030, שבינתיים הוקפא (Salman Al-Mazini / פליקר)
עבור מנהיגי סעודיה, מדובר בעלבון צורב. מנקודת מבטה של ריאד, הממלכה גילתה סבלנות כלפי ההרפתקנות האמירתית וההתערבויות הצבאיות המערערות שלה, חרף קרבתן המסוכנת לגבולות הסעודיים והפגיעה הפוטנציאלית בחזון 2030 – מתוך תקווה שהאמירויות יגמלו לה באמצעות הזרמת הון. לעומת זאת, באוגוסט האחרון הודיעה כוויית כי היא מקצה 164 מיליארד דולר להשקעות באזור, והציבה את סעודיה כיעד ההשקעות המרכזי.
בעיני האמירתים, ההסלמה הנוכחית מוכיחה כי הסעודים אינם מסוגלים להתמודד עם דחייה.
אסטרטגיה ממולחת של כוח רך
במאמרו תיאר אל-תאווג'רי את הברית של איחוד האמירויות עם ישראל כ"בגידה באלוהים" וטען כי ישראל מצויה "בדרך להיעלמות מהירה" – הצהרות שעוררו את זעמם של קוראים פרו-ישראלים רבים. אולם תחושות דומות מובעות ברחבי העולם הערבי, ולעיתים אף גולשות לאנטישמיות גלויה – לרבות בקרב האמירויות עצמן.
ביטוי לכך ניתן למצוא בפלטפורמת הפודקסטים האמירתית ערב-קסט. פרק בשם "כיצד תיגמר ישראל?" שבו מככב הסופר המצרי אוסמה א-שאזלי, הוא אחד המושמעים ביותר בפלטפורמה. בתגובה לבקשתו של המנחה האמירתי "לתאר את האדם היהודי", ציטט א-שאזלי ברוגע ובביטחון מתוך ספר יהושע כהוכחה לטענה שג'נוסייד הוא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית, וכינה אותה זהות "של קורבנות נצחית ונהי אינסופי".
בפרק אחר טען הסופר העיראקי ח'ג'על אל-מג'ידי כי ישראל מבקשת להשתלט על העולם הערבי כולו, והוסיף כי אין ראיות ארכיאולוגיות הקושרות בין ישראל או נביאיה לפלסטין ההיסטורית. המנחה האמירתי כמעט לא אתגר את הטענות שהשמיעו א-שאזלי ואל-מג'ידי, ולמעשה הן הובלטו בטריילרים שקידמו את הפרקים ברשתות החברתיות.
זוהי דוגמה לאסטרטגיית הכוח הרך הממולחת של איחוד האמירויות. פומבית, אמירתים דוברי אנגלית מגויסים על ידי הממשלה כדי לחזור ולהדגיש את מחויבותה של המדינה להסכמי אברהם ולמאבק באויב המשותף "האסלאם הרדיקלי". אך כלפי פנים, הנרטיבים עשויים להיות דומים יותר לאלה שמקודמים בסעודיה ובמדינות מפרץ אחרות, שכן באיחוד האמירויות עדיין רגישים לסנטימנטים בציבור הרחב.
דוגמה בולטת לכך היא גיוסו של עלי אל-ג'יפרי, איש דת ואזרח אמירתי ממוצא תימני, כדי להאשים את ה"כיבוש הציוני" ואת סוכני יחידה 8200 דוברי הערבית, לצד האחים המוסלמים, בליבוי המתיחות בין איחוד האמירויות לשכנותיה.
מבחינת איחוד האמירויות אין מדובר בסתירה, אלא בניסיון לנהל את המתח בין הידוק הקשר שלה עם ישראל – החיוני לחיזוק מגזרי הטכנולוגיה והנשק המתפתחים שלה – לבין העובדה שהיא נטועה, מבחינה גיאוגרפית, דתית ותרבותית, באזור שבו גוברת אי-שביעות הרצון ממדיניות החוץ שלה.
"הסוס הטרויאני" בעזה
באופן מעניין, הפרשנים הסעודים לא שמו לב לארבעה מקרים שבהם נראה כי איחוד האמירויות פעלה מטעמה של ישראל בעזה – או ששתיקתם היתה מכוונת, בהינתן ששתי המדינות – סעודיה והאמירויות – שותפות להתנגדות לתפקידו העתידי של חמאס בפוליטיקה הפלסטינית.
בתימן האשימה סעודיה בקלות את איחוד האמירויות בהברחת נשק במסווה של סיוע. אך היא נמנעה מלצטט מפורשות את אוסאמה חמדאן, בכיר בחמאס, שטען ב-2024 כי באיחוד האמירויות משתמשים בביתחולים השדה שהקימה בעזה כמסווה ליחידת מודיעין שנשלחה למצוא את אתרי שיגור הטילים של חמאס. אל-תאווג'רי חזר על ההאשמות האלה במאמרו, והפנה לדיווח (שמאז הוסר מהרשת) ב"ג'רוזלם פוסט" על השימוש שעושה האמירויות בבסיסיה הצבאיים כדי לתמוך במאמצים המלחמתיים של ישראל.
הופעתן בעזה של מכוניות נושאות לוחיות רישוי של איחוד האמירויות – שלכאורה שימשו את אנשי המיליציה של אבו שבאב הנתמכת על ידי ישראל – עוררה ספקולציות נוספות בדבר הקשרים המקומיים של האמירויות, שהפוליטיקאי הפלסטיני השנוי במחלוקת מוחמד דחלאן מתווך בהן לכאורה. עם זאת, היקף המעורבות הישירה של אבו דאבי באזור אינו ידוע.
מכוניות עם לוחיות רישוי של איחוד האמירויות לאנשי המיליציה. יאסר אבו שבאב (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של "הכוחות העממיים", שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
בנובמבר נקשר שמה של איחוד האמירויות לשערורייה נוספת, שעניינה הוצאת פלסטינים מעזה דרך חברה לא מוכרת בשם אל-מג'ד אירופה. מייסד החברה, הישראלי-אסטוני תומר יאנאר לינד, מציין בפרופיל הלינקדאין שלו כי הוא יושב בדובאי, שם לדבריו הקים חברת ייעוץ. החיבור הזה בין לינד לבין איחוד האמירויות, נסיבתי ככל שיהיה, הספיק כדי לעורר שמועות לגבי תפקידה של אבו דאבי בעידוד "הגירה מרצון" של פלסטינים מעזה.
אף שהיועץ הנשיאותי ושר החוץ האמירתי אנוואר גרגאש טען כי למדינתו אין אג'נדה בעזה – למרות הצטרפותה למועצת השלום של הנשיא דונלד טראמפ – האינטרסים העסקיים והפוליטיים הסבוכים שלה מלמדים אחרת. דיווחים רבים ותוכניות אב שהודלפו מרמזים כי איחוד האמירויות מתכננת לממן מתחם "קהילה סגורה" בדרום רצועת עזה, שם לכאורה יותקנו אמצעי מעקב ביומטריים לפיקוח על התושבים, לצד יישום תוכניות "חינוך מחדש" שלהם ו"דה-רדיקליזציה".
לפי דיווח באתר "דרופסייט", הגנרל האמריקאי וראש ה-CIA לשעבר דייוויד פטראוס הוא הארכיטקט של מתחם ה"קהילה הסגורה" שאבו דאבי אמורה לממן. פטראוס משמש גם כיו"ר אזורי למזרח התיכון בענקית ההשקעות הפרטית קולברג קרביס רוברטס ושות' (KKR), שמחזיקה משרדים גם באיחוד האמירויות וגם בסעודיה. ביחד עם בלאקרוק, KKR מחזיקה בנתח ניכר מחברת הנפט הלאומית של אבו דאבי (ADNOC) ובאחזקת מיעוט בחברה הבת שלה ADNOC נכסי צינורות גז, אחזקות המשתלבות היטב בהסכם לשיתוף פעולה אנרגטי בין ישראל לאיחוד האמירויות שנחתם ב-2025.
התזמון והתיאום של יוזמות אלה מצביעים על אינטרסים אמירתיים רחבים בעזה, ומרמזים כי המתחם עשוי לשמש צעד ראשון במערך ארוך טווח של מיזמי אנרגיה, נדל"ן ופיתוח נמלים.
סעודיה הצטרפה גם היא למועצת השלום של טראמפ, אבל מדגישה כי היא רואה בה "ממשל זמני" בעזה, ובמקביל הגדילה את הסיוע ההומניטרי שהיא מעבירה לרצועה. בכך, בדומה לעמדתה בנוגע להסכמי אברהם, היא מבקשת להימנע ממתן לגיטימציה ליוזמה שרבים מגנים כניסיון ניאו-קולוניאלי להרוויח מנישול הפלסטינים – ומותירה לאיחוד האמירויות לצעוד במקומה בשדה המוקשים הזה.
החודש, כשהסנאטור גרהאם נזף בסעודיה על ההתקוטטות עם איחוד האמירויות, הוא התעקש כי "MBZ אינו ציוני". אם באיחוד האמירויות מרגישים שסנאטור פרו-ישראלי צריך לטהר בפומבי את שמו של מוחמד בן זאיד, ניתן להבין עד כמה ההאשמה ב"ציונות" חמורה בעולם הערבי. הניסיון להרחיק את עצמם מהציונות – אבל לא מישראל – מעיד על כך שבאיחוד האמירויות מבינים כי סעודיה היא זו שמנצחת בקרב הנרטיבים.
מירה אל-חוסיין היא סוציולוגית של מדינות המפרץ הערביות ועמיתת מחקר במרכז אל-ואליד, אוניברסיטת אדינבורו. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
