newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יום שוויון לאנשים עם מוגבלות: מערכת החינוך מוגבלת, לא התלמידים

תת-שירות, אי הסדרה, מחסור בכוח אדם מקצועי, מחסור בשעות, אפליה, ניהול כושל, הבטחות שווא ובריחה מאחריות: כך נראה החינוך והטיפול בתלמידים ותלמידות שנחשבים אצלנו "עם מוגבלויות"

מאת:
שוויון לאנשים עם מוגבלויות (אילוסטרציה: pexels)

מדיניות של הפרדה במערכת החינוך. שוויון לאנשים עם מוגבלויות (אילוסטרציה: pexels)

ביום שישי ה-3 בדצמבר מצוין היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. שני דיונים שנערכו בוועדת החינוך בנושא זה חשפו את האמת העצובה: הסביבה החינוכית היא "בעלת המוגבלות", ולא התלמידים. הלב נקרע כשקוראים את מכתבי הזעקה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אל חברי ועדת החינוך של הכנסת.

תת-שירות, אי הסדרה, מחסור בכוח אדם מקצועי, מחסור בשעות, אפליה, ניהול כושל, הבטחות שווא ובריחה מאחריות – אלה המאפיינים של החינוך והטיפול המאוד מוגבלים, הניתנים לתלמידות ותלמידים הנחשבים אצלנו "עם מוגבלות".

דיון אחד התקיים ב 23 בנובמבר, בתנאי ההעסקה ושל מטפלות פרא-רפואיות במשרד החינוך ובמחסור החמור בהן. דיון מעורר פלצות: כמה מסובך לקבוע הגדרת תפקיד, תקנים נדרשים, מבנה משרה, טבלאות שכר ודרישות הכשרה והשתלמות עבור המקצועות הטיפוליים בחינוך? מדוע זה לא קרה עד היום, ולא נראה שעומד לקרות בעתיד הקרוב?

וברקע של כל זה נמצאת קריסתה הצפויה מראש של הרפורמה בחינוך המיוחד, אשר נדונה בכנסת עם פתיחת שנת הלימודים. בקיץ 2019 הגנו בכירי משרד החינוך על הרפורמה הזאת במילים גבוהות. והנה עכשיו התברר שהרפורמה השיגה בדיוק את ההיפך ממה שהבטיחו: יותר ילדים מבודדים במוסדות החינוך המיוחד (בהשוואה לילדים משולבים), ויותר ילדים משולבים ללא הסיוע שהיו אמורים לקבל על פי דין.

בלי הגדרת מקצוע ובשכר זעום

במסגרת הסיוע הניתן לילדים עם מוגבלות בגנים ובבתי הספר, מוכרים ארבעה תחומי טיפול: קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וטיפול באמנות. הכוונה למטפלות העובדות עם התלמידים במוסדות החינוך, ולא למטפלות במרכזי התפתחות הילד, המופעלים על ידי קופות החולים, כחלק מסל הבריאות.

מהדיון בכנסת אנו לומדים ששורש הבעיה הוא בכך שבמשרד החינוך אין כלל הגדרת תפקיד למטפלות, והעסקתן נעשית על פי מבנה המשרה והשכר של עובדות הוראה. אבל הן לא עובדות הוראה: לא בהכשרה, לא בצורכי ההשתלמויות המקצועיות, ובטח לא בסדר היום (מבנה המשרה).

נציגות המטפלות בדיון ניסו להמחיש את העומס הבירוקרטי שנופל עליהן, לנוכח החובה להצמיד את סדר היום של המטפלות אל נוהלי העבודה והדיווח המחייבים של עובדי ההוראה.

עניין שני הוא המחסור במטפלות. כמה מטפלות חסרות? תלוי את מי שואלים. אבל אפילו אם נקבל את הנתונים שהציגה נציגת משרד החינוך (שמבקש כמובן להקטין את הבעיה), נופתע מעומק הברדק. לפי דבריה יש 1,080 משרות מלאות של מטפלות לא מאוישות. משרה מלאה, כך הסבירה, היא לפחות 26 שעות טיפול בשבוע, כלומר – ילדינו לא מקבלים 28 אלף שעות טיפול בכל שבוע!

אתם יכולים לדמיין את אלפי הילדות והילדים שנותרים ללא הטיפול התומך שהם זקוקים לו, וזכאים לו על פי חוק, מדי שבוע בשבוע. הכל משום שמשרד החינוך לא מצליח לאייש את התקנים הקיימים.

מדוע משרד החינוך לא מצליח לאייש? גם כאן, תלוי את מי שואלים. כפי שהוסבר בישיבה, משרד החינוך מוביל אג'נדה שלפיה המחסור נוצר בגלל מספר נמוך של מקומות בקורסי ההכשרה. מספר זה נקבע על ידי המועצה להשכלה גבוהה, כמספר הסטודנטים המירבי בחוגי הלימודים של המטפלות.

אולם נציגות המטפלות בדיון טענו שזאת בריחה מאחריות. יש די והותר מטפלות מוסמכות בישראל, אלא שהן לא מסכימות לעבוד בתנאי ההעסקה המשפילים שמציע המשרד. מטפלת מוסמכת, בעלת תואר ראשון או שני, מרוויחה במשרד החינוך בין 40 ל-60 שקל בשעה. אותה מטפלת תגבה עבור שעת טיפול בשוק הפרטי יותר מפי שישה (250 עד 400 שקל).

אפליה חמורה של הילדים המשולבים

אלא שבזה לא די. בגלל המחסור במטפלות, מופנות רובן ככולן קודם כל למסגרות החינוך המיוחד (גנים ובתי ספר), ואחר כך לכיתות החינוך המיוחד בבתי הספר הרגילים. ולמי לא נשאר? לתלמידים המשולבים בכיתות הרגילות.

כך נכתב בעניין זה מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אל חברי הכנסת: "מדובר באפליה, שבעקיפין יוצרת גם תמריץ שלילי להורים "לבחור" בשילוב, ותוצאותיה ניכרות במעבר המסיבי של תלמידים מהחינוך הכללי לחינוך המיוחד הנפרד, ובהימנעות מלבחור מלכתחילה בשילוב. […] ככל שהבעיה ממשיכה, מתגברת האפליה, שכן תלמידים עוזבים את השילוב לטובת החינוך הנפרד ולא משאירים כלל משאבים לתלמידים משולבים.

"בפועל, נוצר מצב שבו חברי ועדת הזכאות והאפיון מטעם משרד החינוך שוקלים בין שיקוליהם בנוגע להיקף סל התמיכות את העובדה שבפועל אין מספיק מטפלים, ונמנעים מלתת היקף סל שיוכל לכלול גם שעות טיפול בנוסף לשעות הסיוע האישי על ידי משלבת. כמוהם, גם ועדת הצוות הרב מקצועי, ביושבה לפלח את סל התמיכות, נמנעת מלקבוע טיפול של מקצועות הבריאות תוך אמירה גלויה כי אין טעם לתת שעות למשאב שלא ניתן לממש בפועל".

הבטיחו שילוב, קיימו הפרדה

הדברים האחרונים מחזירים אותנו אל הרפורמה הכושלת בחינוך המיוחד, שהונהגה מקיץ 2019. במשרד החינוך טענו אז שהרפורמה מיישמת את המלצות ועדת דורנר מ-2009. בדו"ח זה נקבע שיש להעדיף את שילוב הילדים המיוחדים בכיתות הרגילות על פני בידודם במוסדות החינוך המיוחד.

כדי לממש זאת, נקבע העיקרון שהתקציב "הולך אחרי הילד". כלומר, כל ילדה וילד יקבלו תקציב בהתאם לצרכים המיוחדים שלהם, והוא יעבור יחד איתם למוסד של החינוך המיוחד או למוסד הרגיל שבו בחרו להשתלב.

בפועל היה ברור עוד לפני החלת הרפורמה שיש בה העדפה ברורה לשיבוץ הילדים בחינוך המיוחד על פני שיבוצם כמשולבים. ואכן, הנתונים שהציג משרד החינוך בעצמו באוגוסט האחרון (למצגת לחצו כאן) מדברים בעד עצמם (ראו תרשים לעיל): מספר התלמידים שהופנו למוסדות החינוך המיוחד בעקבות הרפורמה עלה ביותר מ-50% (מ-29 אלף ל-44 אלף). מנגד, מספר התלמידים שהופנו לשילוב קטן ב-20% (מ-30 אלף ל- 24 אלף).

אפשר לנסח זאת גם כך: אם לפני הרפורמה 51% מהילדים בשנה הופנו לשילוב, הרי שלאחריה, רק 36% הופנו לשילוב. וזה ברפורמה שהבטיחה לחזק את מגמת השילוב!

הפרדה שהיא תוצאה של מדיניות

על כך כתבו בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לחברי הכנסת באוגוסט האחרון (הורדת מסמך וורד):

"לאור התמרוץ השלילי לבחור בשילוב, עלה מאוד מספר המבקשים שיבוץ במסגרות החינוך הנפרדות, הרבה מעבר לקיים בשטח. כתוצאה מכך, לרבים אין שיבוץ, וכן ישנם תלמידים שהוריהם בחרו עבורם סוג מסגרת של חינוך מיוחד, אך בפועל, משום שאין מקום בסוג המסגרת שהתבקש, מגלים כי בניגוד לזכותם לבחור סוג מסגרת ובניגוד לחוק, מושמים ילדיהם בסוג מסגרת אחר מזה שבחרו ואשר בו יש מקומות לשיבוץ.

"מצב זה שבו נדחקים תלמידים למערכת החינוך הנפרדת, עומד בניגוד למדיניות המוצהרת של מדינת ישראל, שחתמה על אמנת האו"ם בדבר שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואשררה אותה, בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואף בניגוד למדיניות משרד החינוך עצמו. התוצאות מדברות בעד עצמן: דרישה מוגברת למסגרות נפרדות שהינה תוצאה של התנהלות בפועל ולא של גזירת גורל".

אז מי בעל המוגבלות?

בהצעות לפעילות בבתי הספר לציון היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שפירסם השבוע משרד החינוך נכתב: "יום השוויון הבינלאומי לאנשים עם מוגבלות מזמן לנו הזדמנות פז לפתח אצל הילדים את הכישורים הבין אישיים, היכולת לקבל את האחר, להכיל את השונה ולגלות אמפתיה".

יופי! אולם לנוכח הנתונים שהוצגו כאן, מתבקש לשאול מי יפתח את היכולת לקבל את האחר ואת כישורי האמפתיה אצל פקידי משרד החינוך?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf