"גזר הדין כבר כתוב אצלם. כל השאר זה הצגה"

בבית משפט השלום בנצרת התקיים הבוקר (חמישי) שלב השמעת הטיעונים לעונש של המשוררת דארין טאטור, שהורשעה בתחילת החודש בהסתה לאלימות ובסיוע לטרור בגין שיר ושני סטטוסים שפרסמה ברשתות החברתיות. מאז  נעצרה טאטור לראשונה לפני יותר משנתיים וחצי ועד היום, היא ישבה במאסר בכלא, במעצר בית בישוב מרוחק, ובמעצר בית בביתה.

התביעה ביקשה להטיל על טאטור מאסר בפועל של 15 עד 26 חודשים. "אני לא מופתעת מהבקשה של התביעה", אמרה טאטור לאחר הדיון. "גזר הדין כבר כתוב אצלם, כל השאר זה הצגה". עורכת דינה של טאטור, גבי לסקי, ביקשה מנגד מבית המשפט להסתפק במאסר על תנאי ועבודות לתועלת הציבור. לדיון הגיעו עשרות תומכים ערבים ויהודים, עיתונאים, וכן חברת הכנסת חנין זועבי ויו"ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה. הקראת גזר הדין נקבעה ל-24 ביוני.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"הפוסט של דארין, המאיים כביכול, הופץ שנית על-ידי מירי רגב. אז אולי לעצור גם אותה?" דארין טאטור ועורכת דינה, גבי לסקי (אורן זיו/אקטיבסטילס)

כמו לעקור את הלב

הדיון שבו שטחו שני הצדדים את טיעוניהם באשר לעונש שיושת על טאטור נמשך כשעתיים וחצי. בתורה, עורכת הדין לסקי ניסתה להסביר לבית המשפט את העבודה הפשוטה שמשוררים לא אמורים להיכלא על יצירותיהם.

״אנחנו ניצבים בפני משוררת שהורשעה בגין יצירתה", פתחה עו״ד לסקי את דבריה. "לבקש מיוצר, אמן, משורר, להתכחש ליצירתו זה כמו לבקש ממנו לעקור מתוכו את ליבו". לסקי המשיכה לאחר מכן לסקור מקרים בהם הופעלה צנזורה נגד יצירות תרבות, דוגמת ההצגה מלכת האמבטיה של חנוך ליון אשר נפסלה תחילה ולבסוף בית המשפט אישר להציגה על הבמה. לסקי גם הצביעה על האבסורד בכך שהמדינה מעמידה לדין את טאטור בעוד שהיא לא נקטה בכל צעד כדי להוריד את הפרסום שבגינו היא הורשעה מהרשת. "אם הפרסום כל כך מסוכן, הרי היה צריך לדאוג שיימחק". בהקשר הזה טענה נציגת המדינה, אלינה חרדאק, שיש להחמיר עם טאטור מכיוון שלא מחקה את פרסומיה. עו״ד לסקי הזכירה לה ולשופטת שמאז שחרורה ממעצר למעצר בית שנמשך כבר קרוב לשלוש שנים, נאסרה על טאטור כל גישה לאינטרנט.

בעוד שימי מעצר מתקזזים עם המאסר שניתן בגזר הדין, ימי מעצר בית, גם אם הוא מעצר בית מלא, לא מתקזזים. עו״ד לסקי פירטה בפני בית המשפט את אורך המעצר והתנאים הקשים בהם היתה נתונה טאטור מאז מעצרה: מינואר 2016 עד אוקטובר במעצר מלא עם אזיק אלקטרוני, ולאחר מכן, גם כאשר הוקל במעט מעצרה, עדיין נאסר עליה לצאת ללא מלווה. העובדה שנאסר עליה, בתנאי השחרור, לשהותה בכל מקום עם חיבור לאינטרנט, מנעה ממנה אפשרות למצוא משרה ולו חלקית שבה יכלה להתפרנס.

לסקי התייחסה בדבריה גם לטענות התביעה באשר לנסיבות הביטחוניות ששררו בארץ בזמן מעצרה של טאטור, באוקטובר 2015, כשתקיפות דקירה ודריסה התרחשו בירושלים ובגדה המערבית. "באותה תקופה מחבלים יהודים הציתו את משפתחת דוואבשה, ומחבלים יהודים רצחו את מוחמד אבו חדיר", הזכירה לבית המשפט. "יש להתייחס לתקופה הזו כפי שדארין חוותה אותה ולא כדי להחמיר בעונש, אלא כדי להקל". בהקשר הזה הזכירה לסקי מקרים חמורים יותר שבהם הנאשמים קיבלו עונש קטן בהרבה ממה שדרשה התביעה, כגון פעיל להב״ה שהיה שותף להצתת בית הספר הדו לשוני ונשפט לעשרה חודשי מאסר בפועל.

"האבסורד הוא שהמעצר הממושך של דארין אפשר לה במה הרבה יותר רחבה ממה שהיא חלמה עליה אי פעם". דארין טאטור עם חברת הנסת חנין זועבי (אורן זיו/אקטיבסטילס)

לאורך הדיון, שנמשך יותר משעתיים, הקהל הרב באולם ישב בדממה כשארבעה מאבטחים עומדים בכל אחת מפינות האולם. תומכת אחת של טאטור הוצאה מהדיון לאחר שהביעה מורת רוח מכך שהתובעת קוראת לעו״ד לסקי "חברתי". "אף אחת לא חברה שלך פה", היא אמרה בכעס, בזמן שהמאבטחים הורו לה לעזוב.

בסוף הדיון, כשאני מבקש מחברת הכנסת חנין זועבי תגובה, היא אומרת בעייפות "הכל כבר נאמר על המקרה של דארין", אבל לאחר מכן מוספיה "מה שקרה הוא אבסורד, אבל מדגים את הרעב לנקמנות מצד מוסדות המדינה, את הרעב להעניש, להרתיע, להפחיד. זה לא רק הימין הפשיסטי, זאת המדינה. זועבי, שביקרה את טאטור בכלא והגיעה לרבים מהדיונים במשפטה, הוסיפה:

"הפוסט של דארין, המאיים כביכול, הופץ שנית על-ידי מירי רגב. אז אולי גם לעצור אותה? ואם הוא מאיים כל כך למה לא ביקשו ממנה למחוק אותו? הבעיה אינה עד כמה הפוסט מאיים, אלא עד כמה הוא מעודד אומץ ושבירת גבולות שהפלסטינים אמורים להיצמד אליהם. זה לא עניין של איום אסטרטגי, אלא עניין של ביות פוליטי, והאבסורד הוא שהמעצר הממושך של דארין אפשר לה במה הרבה יותר רחבה ממה שהיא חלמה עליה אי פעם".