newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חייל חוטף וזורק נייד של פעילה כדי שלא יצולם. הפיצוי: 30 ש"ח

הפעילה הגר גפן יצאה ללוות רועים פלסטינים בבקעת הירדן, במקום שבו הם סובלים מהתנכלויות תדירות מצד מתנחלים וחיילים. קצין שהבחין בה מתעדת את המתרחש חטף מידה את המכשיר והשליכו לוואדי. פעיל: "הם מרגישים שמותר להם הכל. התיעוד משגע אותם"

מאת:
הגר גפן בבקעת הידן (צילום: עודד פאפוריש)

"הפיצוי זניח, אבל זה המעט שאפשר לעשות". הגר גפן בבקעת הירדן (צילום: עודד פאפוריש)

חייל זורק לוואדי טלפון נייד של פעילה ישראלית כדי למנוע ממנה לתעד אותו. באיזה סכום מוכן משרד הביטחון לפצות את הפעילה? אם לשפוט לפי המקרה של הגר גפן, שליוותה רועים פלסטינים בבקעת הירדן, בסכום קטן עד גיחוך.

ב-18 באפריל 2022 יצאו שתי פעילות ישראליות, הגר גפן וטלי ברעם, ללוות שני רועים פלסטינים באדמות מרעה בבקעת הירדן, ליד עין שיבלי. מדובר באזור שבו מתנחלים ממאחז סמוך וגם הצבא עושים מאמצים רבים כדי להרחיק רועים פלסטינים משטחי המרעה. הליווי החל בסביבות שבע בבוקר. לקראת עשר, הגיע טנדר צבאי ונסע לתוך עדרי הצאן כדי לפזר אותם. חייל, חיילת וקצין ירדו מהרכב, ואחד מהם ירה שתי יריות באוויר.

הפעילות ניגשו לחיילים, וכשהקצין ראה את גפן מנסה לצלם במכשיר הנייד שלה, הוא לקח אותו בכוח מידיה ואמר לה "תקבלי את הפלאפון מהמשטרה".

"עמדתי מול הקצין", סיפרה גפן, "הנייד היה מכוון אליו, ואז תוך כדי שהוא צורח עלינו הוא חטף לי את הנייד והתרחק. הוא עשה את זה כי הוא קלט שאנחנו מצלמות הכל, את הנסיעה לתוך העדר ואת הירי".

גפן חזרה לעדרי הצאן והרועים, ואילו ברעם נשארה עם החיילים וראתה את הקצין מסתובב בשטח, ואז זורק את הנייד של גפן לתוך הוואדי, שם מצאה אותו מאוחר יותר.

במכתב ששלח עורך הדין איתי מק לפרקליטות מחוז תל אביב לפני הגשת תביעה, הוא ציין כי "כיסוי המסך של הטלפון ניזוק (עלות החלפה בסך 30 ש״ח)". עו"ד מק הוסיף במכתבו "יודגש כי החיילים והקצין כלל לא טענו לעילה כלשהי להתנהגותם, לא טענו כי יש צו שטח סגור (ולא הציגו צו), וד"ר גפן וטלי לא עוכבו או נעצרו". מק לא ציין במכתב את סכום הפיצוי המבוקש, אלא ביקש כי המקרה ייבדק קודם כל על ידי הגורמים הרלוונטיים.

במשרד הביטחון הציעו פשרה, ואכן, לפני כשבועיים חתמה גפן על הסכם שבו נאמר: "אני הח״מ מסכימה בזאת לקבל ממשרד הביטחון סך של 30 ש״ח כפיצוי מלא וסופי לחיסול כל תביעותיי מכל מין וסוג שהוא, קיימות ועתידיות, בגין נזקי הרכוש הישירים והעקיפים, שנגרמו לי בגין אירוע מיום 18/4/2022".

מדובר בנוסח קבוע שבו המשרד משלם פיצוי, מבלי להודות או לבחון לעומק את הטענות שעלו. "ידוע לי כי התשלום הוא לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות, וכי משרד הביטחון לשלם לי את הסכום בהתבסס על דברי אשר הצהרתי", נכתב בהסכם.

החמרה בכל התחומים

"הפיצוי זניח, אבל זה המעט שאפשר לעשות", אומר עו"ד מק. "יש עלייה באלימות של חיילים ושוטרים כלפי הפעילים הישראלים שמלווים את הקהילות הפלסטיניות, זה הרבה אירועים קטנים המשקפים את היחס של המדינה כלפי פעילי השמאל האמיתיים. מבחינתי הפנייה והפיצוי הם בבחינת תמרור, כדי שיהיה תיעוד למה שקרה, שמי שנמצא למעלה לא יוכל לומר ׳לא ידענו׳".

לדברי מק, למרות שמודבר בפשרה, "המדינה לא משלמת שקל אם הם חושבים שהם היו מאה אחוז וזה תמיד רק אחרי בדיקה".

מק מבקש להדגיש את ההקשר הרחב של האירועים: "מזה תקופה שיש גל אירועים של שבירת מצלמות ומעשי חבלה על ידי חיילים, יש יותר ויותר ניסיונות של חיילים למנוע צילום שלהם, בין אם על ידי כיסוי הפנים, איומים או ממש חבלה במצלמות ובטלפונים".

חייל מרחיק כבשים בדרום הר חברון, 2013 (צילום: אורן זיו)

חייל מרחיק כבשים בדרום הר חברון, 2013 (צילום: אורן זיו)

בשנה שעברה, חיילים נשפטו בדין משמעתי לאחר שנסעו לתוך עדרי צאן בבקעת הירדן. בעקבות אירוע אחר שהתרחש בחודש מרץ, בו חיילים מיחידת כפיר שברו מכשיר פלאפון של פעיל שליווה רועים בבקעה, מח"ט כפיר התנצל והודיע שיפצה את הפעיל.

בעוד שבעבר, לפעילים ישראלים היתה – בניגוד לפלסטינים – את הפריווילגיה להגיש תביעה נזיקית על אלימות חיילים ושוטרים בגדה, כיום, לדברי מק, המצב השתנה. "בתקופה האחרונה זה לא אפשרי יותר. היה גל של דחיית פניות בבית המשפט".

"יש החמרה בכל התחומים", מאשר הפעיל גיא הירשפלד, שנמצא בשטח כמעט מדי יום. "לא פעם חייל תופס את הטלפון ואומר שאסור לצלם; הם מרגישים שהכל מותר להם. התיעוד של מעשיהם וההעלאה שלו לרשת משגעים אותם ומותירים אותם ללא מענה לחיילים בשטח, שלא מבינים איך הצבא החזק הזה לא מטפל בנו ומונע מאיתנו לצלם. כמובן שהתיעוד וכל הפעילות שלנו חוקיים".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf